פתחון פה

הסדר לא ראוי

קוראי הבלוג הקבועים ואלה שיטרחו לדפדף אחורה יודעים שאינני מחסידיו הגדולים של אלעזר "בתל אביב אין שכול" שטרן. בלי שום קשר, מגיעה לשטרן מילה טובה על העמידה האיתנה שלו מול איגוד ישיבות ההסדר, אותה מכבסת מילים שהומצאה כדי להסביר מדוע דמם של חובשי הכיפות אדום יותר. רבני הישיבות, מצדם, לא חוסכים משבט לשונם (ומתי חסכו?) על ראש אגף בשר תותחים של צה"ל, שהעז לומר שאולי לא כל בן ישיבה שמתגייס לפחות מחצי מהזמן שכל אחד אחר נדרש לשרת צריך לשרת עם כל החברים מהישיבה לאורך כל ששה עשר החודשים.

מענייינים במיוחד הנתונים שמביא שטרן, שכזכור אמון על האגף שבאחריותו הנתונים הללו. מסתבר שמסלול ההסדר הגיע ל-1,200 תלמידים; 1,200 תלמידים ששווים לנו שלוש מאות חיילים. לפי איזה חישוב? קודם כל, זה של שטרן – "חייל בשירות רגיל, או אם תרצו בוגר מכינה, תורם לצה"ל בשירות החובה שלו במידת תרומתם של שלושה עד ארבעה חיילי הסדר". אפשר גם לעשות את החשבון לבד – 16 חודשי שירות, מתוכם שמונה חודשי הכשרה משאירים לצה"ל 8 חודשים ליהנות מחיילי ההסדר שלו. חייל אחר, שלא חובש כיפה ולכן דמו מותר, משרת שלושים וששה חודשים, מתוכם שמונה חודשי הכשרה, מה שמשאיר לצה"ל עשרים ושמונה חודשים של שירות. שמונה מול עשרים ושמונה, זה סדר הכוח. לא בכדי קבעה ועדת בן בסט כבר ב-2006 שיש לפרק את ישיבות ההסדר ואין להן כל הצדקה.

אבל חיילי השוקולדה של האנטי-ציונות הדתית שווים לצה"ל, לחברה הישראלית ולמדינה כולה הרבה פחות. כך ראש אגף כוח אדם: "האם כל ראש ישיבה ששולח תלמיד להסדר מביא בחשבון שאני צריך לגייס את המילואימניקים ל-60% ממכסת הימים, במקום 30% שאני רוצה? על כל תלמיד ישיבה אני צריך אח"כ 14 מילואימניקים". למעשה, מדי שנה מגויסים 18 גדודי מילואים (כך, שוב, לפי שטרן עצמו) כדי לפצות על הלאקונה שמותירים אלה שתורתם לא יכולה לסבול דיחוי. העלות לקופה הציבורית היא עצומה, שלא לדבר על כך שהציבור הוא גם זה שנאלץ לשאת בנטל; אותו חילוני ששירת שלוש שנים מלאות הוא זה שייקרא לחודש מילואים מדי שנה כדי לפצות על היעדרו של בן הישיבה. חוסר הנכונות של חובשי הכיפה לשאת בנטל באופן שווה מעמיד את שאר האוכלוסיה אל נוכח סכנה מתמדת, מעכב את הסטודנטים, פוגע בעובדים; מפתיע שלרבני ההסדר יש את החוצפה לומר שבני הישיבות הם "צעירים בעלי מוטיבציה גבוהה ונכונות להקריב את חייהם למען הגנת אזרחי המדינה". זו הרי חכמה קטנה מאד; המוטיבציה לשרת בצה"ל בכל המגזרים תעלה פלאים אם השרות של כולם יצומצם לששה עשר חודשים. ובכלל, החישוב המתמטי מראה שתלמיד ישיבה מחרף את נפשו רק רבע מהזמן שעושה זאת כל חייל אחר, אז מנין הדיבורים על מוטיבציה גבוהה? הרי אותם רבנים הודיעו שאם יאריכו את השירות ל-22 חודשים, צאן מרעיתם פשוט לא יתגייס.

זאת ועוד: בלהיטותם לנגח את שטרן, חובש הכיפה שמגלה לעולם את האמת אודות הפרזיטיות של אלה שבטעות מכונים דתיים לאומיים, סותרים הרבנים את עצמם. כך הרב דוד סתיו: "לפחות 20-30 אחוז מהם [מתלמידי ההסדר, נ"א] היו בוחרים ללמוד בישיבות גבוהות ומשרתים תקופה קצרה מאד, אם בכלל [אלמלא ההסדר, נ"א]". תקנו אותי אם אני טועה בפרשנות המושג "מוטיבציה", אבל משוואה לפיה אם לא יתנו למאן דהו שירות מקוצר הוא לא ישרת כלל לא נשמעת לי כמו משהו שצעיר חדור מוטיבציה עלול לעשות.

ועל מה כל המאבק, על מה הרעש? איגוד ישיבות ההסדר הואיל בטובו לאשר לשלטונות הצבא לפתוח חמש מחלקות מעורבות, צה"ל רוצה שבע. יש שתי סיבות עיקריות שהרבנים לא רוצים מחלקות מעורבות, אף אחת מהן איננה עניינית. הסיבה הראשונה היא שכל עוד המחלקות הן הומוגניות, ראשי הישיבות יכולים להמשיך ולטעון את הנתון השקרי כאילו חיילי ההסדר הם איכותיים יותר; שטרן עלה על ההטעיה הזו כבר בספטמבר אשתקד: "אני מניח שאם היינו משבצים במחלקה נפרדת רק בוגרים של תיכונים טובים מרעננה, כרמיאל או בתי הספר האזוריים של תנועת ההתיישבות – גם שם היינו פוגשים איכות חריגה". חיילי ההסדר הם היחידים שמשרתים במחלקות הומוגניות. לכן, לא זו בלבד שהסיכויים של המחלקות הללו להפגין איכות גבוהים יותר (כפי ששטרן ציין) אלא גם אין שום דרך לכמת את תרומתן של קבוצות אחרות באוכלוסיה, שנמצאות ביחידות הטרגוניות. אי אפשר לכמת את תרומתם של תושבי צפון גוש דן המושמצים, משום שהם נמצאים במחלקות מעורבות ואין אפשרות לבצע בידוד שלהם. קבוצת האוכלוסיה היחידה שמבודדת, ועל כן שניתן להפיק עליה סטטיסטיקות, היא חיילי ההסדר; השקר הזה קיים זמן רב מדי, הגיע הזמן להפסיק אותו. ברגע שחיילי ההסדר יהיו ביחידות מעורבות, מנהיגי האנטי-ציונות הדתית לא יוכלו עוד לטעון שחייליהם הם הטובים ביותר – לא תהיה אפשרות לסטטיסטיקה הזו, וסביר להניח שהיא גם לא תתקיים. במאמר מוסגר יש לציין שהיות וחיילי ההסדר הם גם אלה שמסרבים פקודות, גם ההגדרה האיכותנית כיום מוטלת בספק.

הסיבה השנייה היא כבדת משקל בהרבה – הרבנים רוצים לשמר את כוחם. כמו האצ"ל בזמנו, שנשאר ביחידות הומוגניות שביום פקודה קמו ועזבו כאיש אחד, תוך שהם פותחים במתקפה משולבת על המטה בחוף תל אביב, כך מחלקות ההסדר הן מליציה רבנית. נכונות החיילים לסרב פקודה בהוראת רבניהם הופכת את היחידות ההומוגניות לצבא פרטי של הרבנים, והם אינם חפצים לוותר על העוצמה הזו; מנגד, לאור סירובי הפקודה של חיילים אלה, ברור לחלוטין למה הצבא רואה לנכון לפרק את המליציות הללו.

התירוץ של שמירת מצוות הוא קשקוש מקושקש. כשצה"ל מבטיח מינימום של 12 חיילי הסדר במחלקה (כי בכל זאת, בלי חברים קשה לעבור טירונות), כשמחלקות חי"ר מורכבות ברובן מגברים, צריך להיות דביל מושלם כדי לחשוב שיש ממש בטענות כאילו החיילים לא ימצאו מניין. ביחידה המעורבת בה אני שירתתי בסדיר היו שליש מהחיילים חובשי כיפה שלא השתייכו להסדר; מעולם לא נשללה זכות התפילה מאף אחד מהם.

השריר שהרבנים עושים עכשיו לשטרן נועד כדי לשמר את כוחם מחד ולהפגין אותו מאידך. אבל, הצמיחה של המסלול הזה הופכת אותו למסלול שמגדל צבא בתוך צבא, מליציה רבנית חמושה ליום פקודה. אין שום סיבה הגיונית שחובש כיפה ישרת פחות זמן מרעהו החילוני, אין שום סיבה הגיונית שחוק גיוס חובה לא יוחל על הבני"שים במלואו; זו העדפת דם על פני דם ואפליה בוטה, שהגיע הזמן לפרקה מהיסוד.