פתחון פה

בני ציפר, אותו רודן של מדור הספרות של העיתון לאנשים חושבים, פרסם פוסט חדש בבלוג שלו (דרך דולי). בפוסט הזה יש מנה גדושה מכל מה שהתרגלנו אליו אצל ציפר הלז: נרקיסיזם, זלזול בוטה באחר, שנאה יוקדת לכל מה שהוא "ישראלי" וצורת התבטאות מעוררת בחילה. וכרגיל, יש גם אי דיוקים וסתירות עצמיות, לפעמים ממש באותו המשפט.

ציפר לא יודע לקשוט עצמו, אחרת לא היה כותב פסקה כמו:

כזאת היא מדורת ההבלים של העיתונות. היא מלאה בכל מיני אפסים שנתלים בהזדמנויות שונות כדי להידחק לחורים ולהרחיב אותם כדי שיהיה להם מקום בהם והופכים אותם לממלכות קטנות - עד שפתאום הכל מתפוצץ, ופנטסיות העוצמה שלהם נמוגות.

הפסקה הזו היא בעיקר אירונית. ציפר הוא בעצמו אפס כזה, כפי שהפרשה הזו (וגם זו המובאת בלינק הראשון בפוסט) מעידה. כמובן, מהזווית הנרקיסיסטית שבה ציפר מביט על העולם, הוא לא יכול לראות את זה.
ואז ציפר ממשיך וטוען שבגלל חוסר האובייקטיביות של הטלוויזיה הישראלית (כי כידוע, רשתות הטלוויזיה הערביות הן אובייקטיביות ביותר) הוא צופה בבי-בי-סי או בסי-אן-אן או (כמובן) ברשת צרפתית. שם אובייקטיבים, טוען ציפר. נעזוב רגע את הטענה המגוחכת של ציפר, כאילו יש דבר כזה "אובייקטיביות" בסיקור עיתונאי; טענה שהופרכה פעם אחר פעם על ידי חוקרי התקשורת המובילים. נעזוב גם את הצרימה בכך שאדם חסר אובייקטיביות כמו ציפר הוא זה שטוען אותה; כבר סיכמנו שציפר זה חי בעולם ללא מראות.
ממשיך הציפר וטוען:

אף פעם לא מדברים על זה [על כך שיישובי הספר הוקמו כדי ליצור "חומת בשר אנושי", נ.א.] כי ברגע שנחשוב על זה יותר מדי לעומק אנחנו עלולים להגיע למסקנה שכל הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית בלעדית הוא בעצם דבר לגמרי מלאכותי…ואני לא אחמדינג'אד שקורא ליהודים לחזור לאירופה, אלא קורא להתפרק לאט לאט מהאקסיומות שפימפמו לנו לראש כאילו לא יכולה לקום כאן מדינה שתכיל את שני העמים גם יחד בצורה זו או אחרת של דו קיום בשלום.

כמובן. כי אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית, גרמניה החביבה על ציפר ועוד הן לא מדינות "מלאכותיות"? הרי כל הלאומיות המודרנית היא מלאכותית לחלוטין. מדומיינת, אם תשאלו את אנדרסון. ואין כל הבדל בין הכחשת הלאומיות היהודית של ציפר לזו של אחמדינג'אד, רק הפתרון שונה (הפעם. ציפר כבר קרא ליהודים לחזור לאירופה, מה שרק מוכיח את הנקודה). בקריאה שלו לדו-לאומיות (קריאה שהוא משום מה חושב שהיא מקורית, אבל נמצאת בסביבה בערך משנות העשרים של המאה הקודמת) הוא לא רק יוצא כנגד כל מה שקורה היום בעולם - הצמיחה של הפארטי בקוויבק, הדיבורים על היפרדות בבלגיה והרעיון של עצמאות קטלונית - הוא מבטל את הלאומיות הפלשתינית בה במידה שהוא מבטל את זו היהודית. כי אם הפלשתינים הם לאום, הרי שמגיעה להם מדינה שלהם, ככל לאום בעולם שעומדת לו הזכות להגדרה עצמית. ואם הם לא לאום, אז מדוע שלא יחזרו הם למדינות ערב המקיפות אותם? וכשציפר כותב "כי אם תשתנה השיטה הפוליטית והאידיאולוגיה של המדינה תתערער, יתברר שהם [ה"עסקנצ'יקים ממזרח אירופה השולטים כאן זה שישים שנה", נ.א.] יתברר שהם בעצם מיעוט זעום" האם הוא מודע לכך שחמאס ניצח בבחירות ברשות הפלשתינית ושהמפלגות הלא-ציוניות בכנסת מהוות פחות מרבע מנבחרי הציבור, כולל חרדים? ייתכן שהמיעוט הזעום הוא דווקא הציפרים למיניהם?
ולסיום, עוד ציטוט משובב נפש:

אתמול צילצל אלי עוד איזה דרדק מגלי צה"ל, שרצה עזרה בשביל תוכנית ספרותית שהוא מפיק לרגל חגיגות השישים למדינה. אילו יכולתי להקיא עליו הייתי מקיא, כי איזה מין דור של קונפורמיסטים מהעריסה אנחנו מגדלים כאן, שלא שואלים את עצמם בגיל שכל נער נורמלי שואל שאלות שמטילות ספק במוסכמות.

מפאת קוצר היריעה לא אתייחס לסגנון הבהמי הזה, רק אציין שכרגיל, ציפר לא מוכן לסבול את האפשרות שקיימת דיעה אחרת משלו. כי תחקירן גל"צ שהתקשר אל ציפר חייב הרי להיות קונפורמיסט. לא יכול להיות שהוא מאמין בקיומה של ישראל כמדינה יהודית מפני שהוא חשב על כך וזו עמדתו. הרי הדבר הקל ביותר לעשות כבן נוער הוא לבעוט במוסכמות. הרבה יותר קשה לחשוב עליהן בצורה שיפוטית ולקבל חלק מהן, לא כי הן מוסכמות, אלא כי הן נכונות. מי שמעודד נון-קונפורמיזם חסר מעוף ובסיס הוא עדרי לא פחות מהקונפורמיסטים.

תגיות: בני ציפר, גדי טאוב, הארץ, חושבים שהוא עיתון, ציונות

כתובת טרקבק | RSS תגובות