פתחון פה

ממשלת אולמרט הגיעה לסוף דרכה כבר בשנה שעברה. בינתיים, נזקי הממשלה הזו כבר פוערים סדקים עמוקים בחברה הישראלית ומחסלים אט-אט את היסודות הדמוקרטיים בחברה. אין זה מקרה שדווקא ממשלה זו דנה בחלופות לשיטת השלטון הקיימת ביוזמתו של אדם כאביגדור ליברמן, או שדווקא ממשלה זו הכריזה מלחמת חורמה מסוכנת מאין כמותה על בית הדין הגבוה לצדק. ממשלת אולמרט היא ממשלת ההמון המוסת, המשולהב, הגאה. זו אותה ממשלה שהצליחה לשכנע את הציבור בארץ שלשלוח פליטי ג'נוסייד חזרה למותם זה המעשה הנכון למדינה היהודית, שמקדישה מיליונים לחגיגות פסאודו-פטריוטיות כשכל הציבורים נאנקים תחת מדיניותה הכלכלית, שחזרה בה מכל הבטחותיה לבוחרים בלי למצמץ. זו הממשלה שעתידה להפעיל צנזורה גם כאשר לא מדובר בסכנה ברורה ומיידית, שהעבירה חוק שמאפשר למשטרה שלה לדלות כמעט כל פיסת מידע אפשרית על כל אדם, שחלקים ממנה מנסים למנוע את חופש ההפגנה, בזמן שחלקים אחרים עושים דה-לגיטימציה מלאה לציבור הלא-יהודי בישראל. אם לא נתעורר עכשיו, אם הציבור הישראלי הדומם לא ייקח חזרה את האחריות לגורלו, אפשר כבר לקבוע שלט קטן בדיוטי פרי בנתב"ג – "האחרון שיוצא, נא לכבות את האור". להמשך קריאה »

אטימות: ראש העירייה של מדינת ישראל לא מפסיק לומר דברים שמעלים לכותב שורות אלה את לחץ הדם. הפעם על הפרק, ההיתממות המכוערת שלו בנושא הפליטים. " במדינה כמו שלנו מגיעים בלילה עשרות אנשים, מה יכולה לעשות המדינה? לעמוד מאחורי הקו עם צימרים?"

דמגוגיה זולה? בהחלט. המשך המדיניות שלו, של עידוד שנאת זרים? כמובן ("במדינה כמו שלנו"). אטימות לב נבזית? בוודאי.

לא, אודי, אין צורך לבנות צימרים ליד הגבול (בכלל, אולי כדאי שתעסוק קצת פחות בנדל"ן). יש צורך לא לשלוח פליטים של רצח עם למותם, להפסיק לתת לחיות האדם המצריות לשמור לנו על הגבול, להפסיק לשקר לנו בפרצוף לגבי כל סוגיית הטיפול בפליטים. בעיקר יש צורך שתקיים את מה שאתה עצמך אמרת ביום השואה האחרון: "במערכה נגד השכחה נחל העם היהודי הצלחה שאין ערוך לה…כאן, במדינת ישראל, נבנית תרבות חיים שהיא ההפך מתרבות הרשע שניסו להנחיל עלינו. יש להבעיר כל שמץ של שנאת הזר. דגלנו חייב להיות דגל של חירות וצדק, אחווה, שלום וידידות חוצי גבולות ומרחבים". מילים גדולות, אודי, מעשים אין. קצת כמו וועידת אנאפוליס, הטיפול ביישובי הצפון בזמן המלחמה, הטיפול בסטודנטים, הטיפול בקסאמים – קצת כמו כל הקדנציה שלך.

צימרים? לא. מקלט לפליטי טיהור אתני בהיקף מזעזע? עוד איך כן. ומדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת.

גרועה יותר מכל שגיאותיו של אולמרט היא הגאווה המדושנת שגורמת לפליטות פה כאלה.

בואו פקידים: חוק ההסדרים, זה שנותן לפקידי האוצר לשלוט לנו במדינה, עבר הלילה בקריאה ראשונה יחד עם התקציב. מעניין לראות כמה מהדברים שאמר רוני בר-און, המתקרא שר אוצר, בהקשר זה. למשל: "בדגל החינוך אנחנו עוסקים בגיל הרך, במעונות יום, ביסודי ובתיכון… הרפורמה שהבאנו היא במעמד המורה והמנהל, בשכר המורים, במבנה ההעסקה ובבניית כיתות לימוד, בהובלת דו"ח שוחט, ובבלימת בריחת המוחות…" (ההדגשה שלי). בר-און, כנראה, לא קורא עיתונים. לו היה קורא עיתונים (או לפחות את הבלוג הזה) היה יודע שיש שביתת מורים, שמשרדו הוא שותף פעיל בכרסום במעמד המורים ושדו"ח שוחט יכול להיות מיושם רק עם הסכמת הסטודנטים (זה לא מקרי שהוא שכח את זה – הסטודנטים לא מעניינים אותו). ממש רפורמה תקציבית למופת.

בנושא החברתי אמר השר: "תפסת מרובה לא תפסת… ולכן אנחנו שמים דגש על הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי לצמצום העוני לטווח הרחוק…" תפסת מרובה לא תפסת, זה השם החדש במשרד האוצר למדיניות שלהם לא לתת למי שאין לו. כנראה שהשר המנוכר לא יודע שהשתתפות בכוח העבודה בישראל ממש, אבל ממש, לא מבטיחה חיים מעל לקו העוני. עוד פחות, כשבר-און ופקידיו אמונים על עגלת הכסף. ככה זה, כשחוק ההסדרים נותן לפקידים של בר-און את הסמכות לבטל את חוק חשמל חינם לנזקקים שהועבר בכנסת לא מכבר, הטלת מסים נוספים וכיו"ב, קצת קשה לקרוא לתקציב תקציב "חברתי". אבל היי, אי אפשר לעזור לכולם. תפסת מרובה – לא תפסת.

וככה, בשקט, נדחו ארגוני המרצים ע"י האוצר, לא לפני שאותו אוצר בדיוק "שכח" להעביר לאוניברסיטאות תוספת תקציב שמגיעה להן במסגרת רפורמת שוחט שהשר כל כך מתגאה להוביל. ולא שכחנו להזכיר שבמסגרת מניעת בריחת המוחות מתברר שממשלת ישראל לא בדיוק עומדת בהתחייבויותיה לסטודנטים. זו אותה המדינה ש, אם חלילה ייושם מתווה שוחט, הסטודנטים ייאלצו לחתום אתה על הסכמי מלווה. לא מפתה במיוחד. מדינת ישראל נשארה הגורם היחיד שממש לא שווה לחתום אתו על הסכמים.

ככה, באור יום מלא ובאין מפריע, הופכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לביורוקרטיה – משטר פקידים.

רק לא ג'ינס: הנימוק של יו"ר הכנסת, דליה איציק, לאיסור לבישת ג'ינס במשכן היה "הכנסת היא הבית של העם וזה כבודו של העם, וככה זה עובד בכל הפרלמנטים בעולם". ומפאת כבודו של העם, איש נכה וזמר שהכנסת הזמינה עוכבו בחוץ. כבודו של העם מאפשר לעבריין המורשע רמון להתהלך חופשי במסדרונות הכנסת כמשנה לרה"מ, לראש מפלגתה של איציק, המעורב בשלוש חקירות שונות, להתהלך באין מפריע – הם לובשים חליפה, אז כבודו של העם לא נפגע.

חברי הכנסת ועוזריהם עובדים בכנסת. אין דינם כדין המבקרים בכנסת, שהם מעסיקיהם, אורחיהם, העושים שימוש לגיטימי במשכן, שהוא המקום להגיע אליו לפעילות פוליטית, או אם במקרה זימנו אותך לוועדה כזו או אחרת. כשאני מזמין אנשים למקום העבודה שלי, אני לא אומר להם מה ללבוש.

ולא, זה לא דומה בכלל לצורך להתלבש בצניעות. אני יכול להבין למה אסור להיכנס לכנסת בבגד ים, אבל ג'ינס? מכנס מקובל ולגיטימי, שכמעט לכל אדם יש בארון?

זה רק סמלי שהכנסת מסרבת להכניס לתוכה את המכנס המזוהה עם פועלים, סמלי לניתוק של הכנסת, לחלוטין, ממעמד הפועלים. בשבוע הבא הוזמנתי לדיון בתת וועדה מסוימת. אם לא ייתנו לי להיכנס – אסתובב ואלך, וכך צריך לנהוג כל מי שזומן לכנסת ונדחה כי מכנסיו היו עשויים מהבד הלא נכון.

בריונים: לפני סוכות התכסו רחובות עירי ירושלים בפליירים המבשרים על התכנית להקמת חמישה מאחזים בחול המועד סוכות. המשטרה ידעה, הצבא ידע ואפילו העמיד פנים שפינה, אולם מתברר, שוב, שכשהפה של שר הביטחון מדבר על פינוי מאחזים, זרועו הארוכה מאפשרת לחדשים לעלות.

כשפלסטינים יידו אבנים על עורקי תחבורה של מתנחלים, צה"ל ידע להגיע למקום תוך דקות ולפזר אותם. מתנחלים זכאים לרכבים ממוגנים, מכיסי ומכיסכם כמובן. אבל בשטחים הכבושים יש חוק אחד לאדוני הארץ, וחוק אחר לנדכאים – מתברר שמאז הוקם המאחז "שבות עמי" סובלים הפלסטינים באזור מיידוי אבנים באזור צומת ג'ית, דרכה נוסעים, בין השאר, תושבי קלקיליה, שכם והכפר ג'ית. תלונות זורמות למת"ק ולמשטרה – אבל למי אכפת. מדובר, אגב, בתושבי אותו אזור שסובל כבר ארבע שנים מהתנכלויות של פורעי החוק מחוות גלעד. מדובר גם במאחז שנמצא בבית של פלסטינית, עם רישום בטאבו והכול. המדינה? כמובן שלא נוקפת אצבע. היא עסוקה במו"מ עם פורעי חוק על איך ומתי יאכפו את חוקי מדינת ישראל גם עליהם.

ומה יש לדניאלה וייס, אוחזת הרגבים הקדושה מקדומים, לומר על העניין? שאלה שני ילדים. אה, וגם שהיא, ראש מעוצה אזורית המקבלת את שכרה ממדינת ישראל, שהתה במאחז יום ולילה לאורך הקמתו (האלימה) – הלא חוקית, כאמור. אלה פני הדברים בחלם שלנו. יש עובדי מדינה שנאסר עליהם להשתתף בהפגנות (כמו חלק מעובדי מערכת החינוך), ויש עובדי מדינה שיכולים לצפצף על החוק בראש חוצות, ועוד להצהיר על כך לעיתון. משהו אומר לי, שלא רק שוייס לא תקבל אפילו נזיפה משר הפנים, מעסיקה, אלא גם שמשכרה לא יירדו ימי ההיעדרות מעבודתה עת שהתה במאחז. כי בישראל, "אדוני הארץ" הם מעל לכל דין, תקנה, נוהל או חוק – וככה הם גם מתנהגים.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

ירדו פה מהפסים ועלו על בריקדות. אהוד ברק מהמפלגה שפעם נודעה כמפלגת העבודה, יחד עם ישראל חסון ממפלגת הגאונים של "ישראל ביתנו", בקונצרט מיוחד של טירוף וטמטום. כרגיל בישראל, לקונצרט החגיגי הזה יש כנרים דתיים, קונטרה-בס חרדים, פסנתרן שרוצה להיות ראש ממשלה ואין מנצח, רק אנחנו שמפסידים.

ועל מה כל הקצף? זה התחיל בקטן (שהוא גדול), ישראל חסון החליט שחייו כפרלמנטר לא יהיו שלמים אם לא תירשם לפחות הצעת חוק אחת אווילית על שמו, אז הוא החליט להציע שאמנים שהתשמטו לא יוכלו להופיע במופעים ציבוריים – כי אלה לא יקבלו מימון מהמדינה במידה וה"משתמטים" יופיעו.

וזה, אחרי שכל מי שבאמת טרח לבדוק את הנתונים שצה"ל מפרסם ולא את ההשתלחויות חסרות המצפון של ראש אכ"א יודע שאין בעיית משתמטים, אלא אם מחשיבים את החרדים כמשתמטים. אבל הרי אנחנו לא מחשיבים אותם ככאלה.

ויתירה מכך, אין באמת דבר כזה "משתמטים". יש אנשים שצה"ל בחר לשחרר. שימו לב, מי שיש לו, למשל, פטור נפשי משירות צבאי – צבא ההגנה לישראל בחר שלא לצרפו לשורותיו. הגורם היחיד שיכול היה לקבוע אם ישראל ישראלי ישרת בצה"ל הוא צה"ל. וצה"ל – משחרר ובוכה.

ובבכי הזה הוא גם טורח להסתיר כמה דברים, שיוסי גורביץ, באחד הפוסטים החשובים בבלוגספירה, חושף אחד לאחד. למשל, שסעיף האבידות הגבוה ביותר בצה"ל הוא – התאבדות, תוצר של טעויות איומות בדיאגנוזה של קציני בריאות הנפש הצה"ליים.

אז ישראל חסון הציע לגדוע את מטה לחמם של מי שצה"ל שחרר משורותיו וצביקה הדר דווקא לקח. ניחא, לא באמת ציפיתי מחבר במפלגתו של בניטו ליברמן ליותר מזה. אבל אז בא אהוד ברק וחזר למקומו הטבעי – בלון אוויר נפוח שאומר מה שהוא חושב שאנשים רוצים לשמוע. באמצעות הפודל הסדרתי איתן כבל הוא מתכוון לנקוט שורה של צעדים כלפי האנשים שהצבא שחרר משורותיו – בין השאר מניעת הוצאת רישיון נהיגה, להיות רופאים או פסיכולוגים, לעבוד במשרד ממשלתי ואף ישיבה בכלא.

כלומר, כמו שיוסי גורביץ כתב, הצבא יעניש את האזרחים על כך שאלה לא התאימו לו. כי באמת, מי הרשה לאזרחים במדינה רדופה כמו שלנו להוביל מסלול חיים שעלול להפוך אותם לבלתי כשירים להיות בשר תותחים?

וההצעה הזו היא פולשנית במיוחד, כי מי שקובע אם מלש"ב (שם צבאי לכל אזרח בן 17, בתנאי שאינו ערבי או חרדי) מתאים או לא הוא צה"ל בעצמו. כמה בקלות יכול הצבא לשחרר, למשל, אנשים שדעותיהם לא נראות לו על "אי התאמה", ולתת להם לחפש דרך שדעותיהם תישמענה, למנוע כל אפשרות שהם יוכלו לעבוד בשירות המדינה, או להגיע לעבודה עם אוטו.

אה, כן, ראשי ישיבות ההסדר הודיעו שאם יאריכו את תקופת שירות ההסדר מ-16 ל-22 חודשים, הם פשוט לא ישרתו.

זה אולי המקום לסיפור אישי. בשירותי הצבאי שלח לי נ', חבר, קצין ביחידה טכנולוגית מובחרת, מייל שקיבל מקצין מפקד טירונות. המייל סיפר על אחת החיילות שנ' אמור היה לקלוט ביחידתו. הקצין שלח את המייל כדי להזהיר את נ' שמדובר בחיילת "שמאלנית קיצונית", המסרבת לשיר את ההמנון או להשבע אמונים לצה"ל.

בקטן, באותו המייל, היו שתי שורות שכתב נ'. האחת הייתה תגובה לאותו מ"מ טירונות אוויל. "אז מה היא עושה בצבא?" שאל אותו. מעליה, בהערה לגלגנית שהוסיף נ' למכותביו, הוא הוסיף "עוד מעט יגייסו את שמעון פרס".

בדרך-לא-דרך איתרתי את החיילת המדוברת, שוחחתי עמה שעה ארוכה. סיפרתי לה על המייל. בין השאר התברר לי שהיא אמנם מחזיקה בדעות שמאלניות, אולם מעולם לא סירבה לשיר את ההמנון, נשבעה אמונים בסוף הטירונות כמו כולם, אין לה חבר ערבי ובכלל. אותו קצין, מסתבר, ניסה לחזר אחריה, ומשלא עלה בידו החליט להתנכל לה.

זה עבד, אגב, בצורה נפלאה. נ' התנכל לה לכל אורך הכשרתה, כאשר הוא משוכנע שמדובר בפלשתינאית תוצרת בית; לבסוף נאלצה לעזוב את היחידה.

מה שמעניין כאן הוא שבסופו של דבר, כל ילד בן 19.5 עם ארון על הכתף והתפקיד הנכון בבקו"ם יוכל, אם יבצעו בנו הברקים והחסונים את זממם, לחרוץ גורלות עם החותמת שבידו – ושיקול הדעת שלו בנושא אינו קביל, נקודה.

ומה אם אתם טועים, אהוד? מה אם לחלק מהאנשים האלו יש אכן בעיות נפשיות? האם תרחץ בניקיון כפיך אז?

אם תצליח מזימת ברק, תהיינה למלש"ב הסובל ממחלת נפש שתי אפשרויות – להתגייס למערכת שאינה מתאימה לו (לפי הגדרתה שלה!), וכנראה להצטרף לסעיף האבדות הגדול ביותר בצה"ל, או להצהיר על מחלתו, לקבל שחרור מהצבא – ולהיענש על מחלתו, באופן שיקשה מאד את חייו הקשים ממילא. העיקר שלאהוד שלנו יהיה סיכוי להיות ראש ממשלה.

דמם של פצועי הנפש בראשך, אהוד ברק.

 ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי (גם) בבורמה

אם מישהו היה צריך הוכחה נוספת לתהליכי הפאשיזציה שהחברה הישראלית עוברת תחת שרביטו של הפקיד אולמרט, מלבד ההתעללות בפליטים, הרדיפה אחר מי שהעז לקלל חיילים, ציד המכשפות נגד המשתמטים, מינוי עבריין מורשע לתפקיד בכיר (בקישור האחרון אבד קרנף. אנא ילדים, מצאו אותו וצבעו אותו בצבעים עליזים), הצנזורה על האינטרנט ועוד שלל הישגים של ממשלת הזוועה הזו, הנה מגיעה הצעת חוק חדשה, שתבטל כל אפשרות של אזרח ישראל להיות גם אדם פרטי.

משטרת ישראל, אם ירצה המחוקק, הולכת להקים מאגר מידע בעל מנוע חיפוש שיכיל בתוכו כל נתון שרק חלמתם שאפשר לאסוף עליכם בלי שתדעו – למי התקשרנו, מתי, מאיפה, לאן גלשנו, איך ולמה. הגישה למאגר המידע הזה, שעצם הקמתו (קרי, איסוף המידע הזה) היא הפרה גסה של הפרטיות של כולנו, תבוצע בצו בית משפט, אלא אם השתכנע איזה קצין משטרה שמדובר בעניין דחוף. במדינה שבה ראש שירות הביטחון הכללי מודיע שיפעל כנגד כל מי שחותר לשנות את דמותה של ישראל – גם אם הוא פועל בדרכים חוקיות, זה יותר מקצת מלחיץ.

החוק הזה יכול להיות כלי ניגוח מסוכן מאין כמוהו. עיתונאי חרוץ מדי עולה על סיפור? מה הבעיה? נראה עד כמה הוא יתמוך בזכות הציבור לדעת שהוא מתקשר לשירותי מין בטלפון. ח"כ ערבי מתחיל להרגיש קצת בנוח מדי ולהעז לבטא את דעותיו? חיש קל ניתן להיכנס למאגר ולראות שהוא שלח הודעת טקסט לבן דוד של מחבל כזה או אחר, ולהלביש עליו תיק סיוע. מה שפעם דרש הליך ביורוקרטי שמעורבים בו רבים, הולך לדרוש עצימת עין של סגן ניצב אחד. ואת זה הרבה יותר קל לקנות.

ואין שום היגיון בחוק כזה, זולת האמירה שכל אדם הוא פושע פוטנציאלי בעיני מדינת ישראל. הנה רעיון מקורי – אולי במקום להשקיע משאבים במיגור הפשיעה הפוטנציאלית, תמגרו את זו שכאן? אולי במקום לחפש את מי שעלול להיות עבריין צווארון לבן, תתפסו את הפושעים שמתיישבים באופן לא חוקי בגדה המערבית, לעיני כל? לא. עם פושעים אלה מדינת ישראל מתעתדת להגיע להסכם.

פרטיותו של אדם איננה מותרות, היא הכרח. מותר לו, לאדם, שיהיו לו סודות – אפילו אם הם מהמדינה. באופן עקרוני, אין שום סיבה שהמדינה תדע למי התקשרתי, לאן גלשתי, מאיפה שלחתי SMS. מותר לי לעשות את כל הדברים האלה בלי שמשטרת ישראל תוכל לדעת שעשיתי אותם בקלות ובמהירות.

החוק הקיים, במסגרתו המשטרה חייבת להשיג צווים עבור המידע הזה, מהווה בלם ואיזון מצוין – הוא מערב כל כך הרבה אנשים, מסגרות שונות ולא תלויות, שכמעט בלתי אפשרי לנצל אותו לרעה. החוק החדש, על אף שהוא מתיימר להיות מלא איזונים ובלמים, למעשה הופך את המידע למאוד, מאוד נגיש – ומכאן, קצרה הדרך למצב אורווליאני.

תוסיפו החוק הזה להצעה של הדמוקרט הליברל ליברמן ואותו עבד כי ימלוך אולמרט לשנות את שיטת הבחירות, ותקבלו צעד נוסף, גדול וארוך, בתהליך הפיכתה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה. אפשר לפחות להתנחם בזה שלנו, אלה מאתנו שלא יברחו מכאן, יש מושבים בשורה הראשונה.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה. בקרוב אצלנו? 

באמת שלא מגיע שיישפכו על הלל וייס עוד כמה מילים, כי העיתונות שופכת מספיק. תקציר הפרקים הקודמים: במהלך פינויים של פורעי החוק מהשוק הסיטונאי בחברון איחל פרופסור וייס למח"ט חברון מגוון איחולים ססגוני, שכלל אמירות כמו "שילדיך יהיו יתומים". ללא ספק, וייס הפגין כישורי אנוש גרועים במיוחד ומח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס, בוודאי שמע מילה או שתיים נעימות יותר בחייו. אבל מה שהתחולל מהרגע הזה - שבו וייס אמר לפוקס (גם אם בצורה גרפית מעט יותר) "שתמות" -  הוא יותר מסוכן לדמוקרטיה מאלף פרופסורים שלשונם זריזה משכלם.

מה שקרה אחר כך הוא שהמשטרה פתחה בחקירה; אזרח ממודיעין הגיש תלונה; הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שבימים כתיקונם לא פותח את הפה לפרק זמן ארוך יותר מזה שנחוץ לו כדי לתת ביס, התבטא באופן נדיר בהקשר זה; אוניברסיטת בר אילן הקימה צוות משפטי שיבחן את הדברים, בראשותו של הפרופ' יעקב נאמן; שר הביטחון דרש מנשיא אוניברסיטת בר אילן להשעות את וייס; וייס התנצל וחזר בו מיד, תוך שהוא מודיע שהתנצלותו נעשתה בעקבות "לחץ מפא"יניקי טרוריסטי שהופעל על האוניברסיטה"; צה"ל סירב לקבל את ההתנצלות; מרצים בכירים בבר אילן הגישו עצומה נגד הפרופסור. המדינה ירדה מהפסים, ו-וייס לא יורד מהכותרות.

לו היה נתפס הפרופסור כאשר הוא מחרף באיצטדיון כדורגל, שואג במלוא גרונו את מקצועה המשוער של אימו של השופט או מאחל מוות לשחקן הקבוצה היריבה, מאיים על מאמן קבוצתו ומדבר על מועדון הקבוצה משל היה קרשים לל"ג בעומר, מסופקני אם היה מתחולל משהו מהדברים הללו. קיים בלבי ספק גדול אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה, אם אשכנזי היה יוצא משגרת יומו השוקטת, אם יעקב נאמן היה נקרא אל הדגל, אם שר הביטחון היה מאיים לגדוע את מטה לחמו של וייס. מה המבחין בין קללה לקללה, בין מגדף למגדף?

אזרחי ישראל מקללים בהמוניהם. לפעמים, למרבה הבושה, אנחנו מקללים עובדי ציבור. חופש הביטוי מגן, בין השאר, על זכותנו לקלל. זה לא נעים, זה לא נחמד, זה אפילו די דוחה, אבל זה מותר. ציד המכשפות הזה נגד פרופסור וייס רק מחזק את טענתו שהוא נרדף. וייס לא היה בחברון כפרופסור מאוניברסיטת בר-אילן. הוא היה שם כאבא של. למה שר הביטחון לא פנה למעסיקים של המגדפים האחרים שם? למה לא מתבצעת פנייה למעסיקים של מי שמקלל, נניח, שוטר תנועה? כמה בולשביקי זה, שראש המפלגה שבה חברת שרת החינוך מפעיל לחץ על נשיא אוניברסיטה להשעות אחד מעובדיו? איה חופש הביטוי, חופש העיסוק ועוד זוטות דמוקרטיות כאלה?

ולא קשה להבין מה המקור של זה. זה מגיע מאותו מקור שממנו, בלי שום סיבה אמתית, שר הביטחון והרמטכ"ל שלו, שלא לדבר על ראש אגף משאבי אנוש, החליטו שאחוזון של משתמטים ראוי למספר גדול של כותרות. זה קמפיין לשיפור תדמיתו של צה"ל, על מנת שאנשים יתרעמו על הפרופסור בעל הפה המזוהם שהעז לגדף את האלוף משנה הנעלה והנערץ ולובש המדים, על מנת לשדר לציבור שצה"ל עומד מאחורי מפקדיו (אלא אם הם מילואימניקים כמה קילומטרים בתוך לבנון ובדיוק הלכה הפלזמה) והדרג המדיני – מאחורי הצבא (אלא אם יש ועדת בדיקה שעלולה לחסל קריירה פוליטית של ראש ממשלה כושל).

ובשביל הלוקשים האלה מערכת הביטחון מסכנת עקרונות קריטיים כמו חופש הביטוי, שופכת שמן למדורת הקיפוח המדומה של המתנחלים ומסכנת את כולנו. אני לא אוהב, בלשון המעטה, את מה שיש לוייס להגיד, אבל אהיה מוכן למסור את נפשי על זכותו לומר זאת – נשמע מוכר? זו דמוקרטיה.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה. 

יאללה, יאללה: אז הארץ חשף (שוב) שכל הדיבורים על השתמטות הם עורבא פרח (ותודה למקס הזועם). תראו, משעמם. הבטיחו לצה"ל מלחמה בקיץ, וכלום. כבר או-טו-טו סתיו. זה בדיוק הזמן להתחיל לדבר על התל-אביבים חסרי המוסר (שכזכור, השכול לא מכה בהם, לפי ראש אגף משאבי אנוש), על כמה שהם לא נושאים בנטל ומנוולים ובאופן עקרוני צריכים למות. כמו שכבר כתבתי כאן, זה משרת את האינטרס של צה"ל להיות הסגן של אלוהים בישראל. טיעון בסגנון: נכון, היה ללוחמי חיזבאללה יותר קשה להיאבק ביתושים מאשר לחטוף שני חיילים, אבל הי! אנחנו צבא העם, צבא קדוש - תוקיעו את המשתמטים, ועל ידי כך - תעלו קרנו של צה"ל.
למה נפל אהוד ברק במלכודת הזו? כנראה שאפשר להוציא את האדם מצה"ל, אבל לא את צה"ל מהאדם, וזו בדיוק הסיבה, אחד לאחד, שהטוקבקיסטים מגיבים כפי שמצפים מהם - "שלילת אזרחות!" כתב איזה דביל, "מי שלא משרת - רוצח!" קרא אחר. כן - צה"ל שוב הצליח לגרום למרבית הציבור בישראל להאמין שהמדינה - זה הוא, ומי שעושה בשביל צה"ל, עושה בשביל המדינה.
אבל מה שבאמת מחליא כאן הוא שגם אודי-חמודי ברק יודע שמרבית המשתמטים הם חרדים, וזה "בסדר". אלעזר שטרן הנאלח לא אמר שבמאה שערים אין שכול, פרשנים בעיני עצמם לא דיברו על אבדן הדרך האידאולוגית המוסרית בבני ברק - רק 10 דקות משינקין, והכנסת - אישרה מחדש את חוק טל. באים בטענות לאחוזון שמשתמט, ונותנים ל-11 אחוזים בכל מחזור גיוס פטור של תורתם-אומנותם. ולמצב הזה, העברית המודרנית מצאה יופי של סלנג: יאללה, יאללה.

המלצה חמה: במסגרת הפינה המוסיקלית, הלכתי במוצאי שבת לראות את הבילויים בהופעה, וגם רכשתי את הדיסק החדש. מי שאהב את הקודם יופתע ויאהב גם את הנוכחי. הבילויים חדים יותר, הטקסטים בועטים יותר, מומלץ בחום (אגב, גם ההופעה). ניפרד בציטוט:
"רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה
הכול מתפורר וקר ומר לכולנו בפה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה".
 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.