אפר' 02 2008
בני ציפר, אותו רודן של מדור הספרות של העיתון לאנשים חושבים, פרסם פוסט חדש בבלוג שלו (דרך דולי). בפוסט הזה יש מנה גדושה מכל מה שהתרגלנו אליו אצל ציפר הלז: נרקיסיזם, זלזול בוטה באחר, שנאה יוקדת לכל מה שהוא "ישראלי" וצורת התבטאות מעוררת בחילה. וכרגיל, יש גם אי דיוקים וסתירות עצמיות, לפעמים ממש באותו המשפט.
אוק' 10 2007
לשבות עד הסוף: מורי ישראל יצאו ל"אם כל השביתות" שלהם.הם דורשים תוספת לשכר המורים, שהוא הרבה מתחת לממוצע שכר השכירים במשק. ההיגיון הזה הוא כל כך פשוט שזה מדהים שיש מי שלא רואה אותו (או אולי בוחר שלא לראות אותו) – מי שמשלם למורים שכר מתחת לממוצע מקבל מורים מתחת לממוצע. מי שחושב שעובד ממוצע בחברת חשמל שווה יותר מפי שלוש ממורה ממוצע, מביא לכך שאנשים מוכשרים יעדיפו להיות עובדי חברת חשמל ולא מורים.
כל היחס של המדינה למורים בנושא הזה הוא עקום לגמרי. כפי שאומר כאן מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, בן-ציון דל, המערכת בנויה בצורה שהדעת אינה סובלת – משרד החינוך לא יכול להוסיף שקל לשכר המורים. זו החלטה של משרד האוצר. וכידוע, משרד האוצר לא כולל בשורותיו אנשי חינוך אידיאליסטיים, אלא פקידים חובבי ממון וחיסכון. ומשרד האוצר, בראשותו של רוני "בובה-על-חוט" בראון, כבר יודע שהוא הולך לשבור את המורים. שישבתו, מבחינתו. הם לא יוכלו לחיות בלי המעות המעטות שהם מקבלים, וייאלצו לחזור לעבוד. טבעי לחלוטין, בעיניהם, שחייל משוחרר באיזו חברה סלולרית ירוויח יותר מהמורה שלו בתיכון. הגיוני. לחייל המשוחרר משלם המעסיק, לא המדינה.
יש שני מפתחות למהפכה בחינוך. שני המפתחות האלו נעלמו בדו"ח דברת, גם בגילגולו החדש כ"אופק חדש" – הקטנת מספר הילדים בכתה והעלאה משמעותית בשכר המורים. בכל מקום בעולם בו זה נוסה, זה הצליח.
אצלנו, כל מיני אנשים שדוגלים בחינוך פרטי כבר מתבטאים נגד השביתה. לגיטימי. טוענת סיגל בן ארצי שעלות הדרישות של ארגון המורים הן 10 מיליארד שקלים, וזה לא ריאלי. אהה. תקציב משרד החינוך הוא בערך מחצית מתקציב הבטחון (44 מיליארד ש"ח בשנת 2006 בבטחון לעומת 25.5 בחינוך), ובן ארצי טוענת שזה לא ריאלי. באמת. שבעה מיליארד שקלים הולכים כל שנה על משכורות אנשי קבע. עוד ארבעה מיליארד על שכר אזרחים עובדי צה"ל. זה באמת יותר חשוב מחינוך לילדים.
השביתה הזו היא אולי האמצעי האחרון להוציא את החינוך שלנו מידיהם של פקידי אוצר חסרי מצפון. ככזו, היא חייבת להצליח.
קבלני כיבוש: עם רוב הדברים המובאים במאמר הזה בהארץ יש לי ויכוח. אבל הוא מספר לנו דבר אחד מאד חמור – תחנות המעבר מהגדה לישראל אוישו בעובדי קבלן. ככה, במדינה בה, כפי שיוסי גורביץ נוהג לכתוב, דם החיילים סמוק מדמם של אזרחים, מעדיפים להעמיד במעברים עבדים ב-19 ש"ח לשעה. אל חשש, המדינה לא תדאג למאבטחים הללו אם יצטרכו, חלילה, להפעיל את נשקם. חלומם הרטוב של כלכלני האוצר מתגשם – אחרי בית הסוהר, החינוך והרווחה, הם הצליחו להפריט גם את ביטחונם של אזרחי ישראל. הסחף הדרקוני הזה חייב להיפסק.
היטלר בא: "הנה זה בא עוד פעם, המחלה". הצעת התקציב ל-2008 מקצצת חצי מיליארד ש"ח מתקציב הישיבות, ומשאירה לו "רק" 152 מיליון ש"ח. ח"כ משה גפני מיהדות התורה, כמו שהוא וחבריו עושים מפעם לפעם, שלף מהכיס את היטלר: " הציבור היהודי בארץ ובעולם לא יסלח לממשלה ולקואליציה שגורמת פגיעה קשה ביותר בלומדי התורה, שכמותה זכורות מתקופות אפלות בהיסטוריה היהודית". מה אתה אומר? אחרי שעו"ד דה הרטוך היה "גורע מהנאצים" כי עמד בין הסחטנים לבין עטיניה של קופת המדינה, אני כבר לא מופתע. כל מי שלא מוכן לתת לחרדים כסף, והרבה, הוא אנטישמי. יש כאן אירוניה.
קודם כל, גם החרדים יודעים שלא באמת מדובר בקיצוץ. הם מקבלים את הכסף הזה, בצורתו של חוק נהרי המבזה. אלא שמבחינתם, חוק נהרי הוא עלות נוספת שצריכה להיות מושתת על כלל הציבור. לא עולה על דעתם לוותר על תקציביהם שלהם למענו.
אם ישיבות הן מוסדות השכלה גבוהה, על התכנים שלהן להיות כפופים לתכנית מאושרת. אם הן אינן – אין כל סיבה שהציבור יממן אותן. גם 152 מיליון ש"ח הם 152 מיליון ש"ח יותר מדי. אף פעם לא מאוחר מדי לקיים את הכתוב "בזעת אפך תאכל לחם".
הם יורים גם באזרחים: צבאנו המהולל ירה בראשו של אזרח ישראלי. רק לפני חודשיים ירו שם חיילי צה"ל בילד בן 12. אין מה לדאוג, אף מפקד לא יודח כתוצאה מהפשלה הכפולה, אף שטח אש לא יזוז. כבר עכשיו צה"ל רומז שהאחריות היא של אותו אזרח. אם שוטר פלשתיני היה יורה בשוגג באזרח ישראלי, הזמירות היו אחרות לגמרי. כשזה נוגע לצה"ל, התקשורת תיישר קו והסיפור יושתק. בדמוקרטיה הישראלית הצבא יכול לעשות טעות שנגמרת באזרח עם כדור בלסת, ולא לשלם על כך מחיר.
שותפים להסכם: האוניברסיטאות מאיימות לשבות, כי לא הוחזרו לתקציבן 350 מיליון ש"ח שהובטחו להן. לתשומת לבם של מנהיגי הסטודנטים – מתברר שהסכם עם ממשלת ישראל לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. מישהו רוצה להמר מי יקבל את התקציב – החרדים או האוניברסיטאות?
ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.
מאי 12 2007
כדרכו הקפטיליסטית עד אימה, “הארץ" ממשיך להתנגד לכל צעד שמראה חמלה כלפי הציבור. באמצעות פרשן כלכלי כנחמיה שטרסלר מצליח "הארץ" לתקוף בסוף השבוע הזה אפילו את הארכת חופשת הלידה שעברה בכנסת השבוע, מ-12 ל-14 שבועות.
שטרסלר טוען שהארכת חופשת הלידה היא צעד פופוליסטי, אבל הטיעונים בהם הוא משתמש הם פופוליסטיים לא פחות. הוא מתחיל בטיעון, הנכון תמיד, שיש עוד דברים לעשות ב-250 מיליון שקלים. זה נכון. יש המון מה לעשות במדינתנו הקטנה. התקציב מנוהל רע ומחולק רע ומיליארדים נשפכים על סקטורים לא יצרניים רק בשביל יציבות קואליציונית מדומה. אבל זה לא מוריד כהוא זה מהלגיטימציה של הארכת חופשת הלידה. לפני ההארכה, ישראל הייתה אחת המדינות המפגרות בעולם, בוודאי המפגרת ביותר בעולם המערבי (להוציא אוסטרליה וארה"ב, שעוד נגיע אליהן) בנושא חופשות הלידה. אחריה, היא עדיין אחת המדינות המפגרות בעולם בנושא הזה – אבל קצת פחות.
הטיעון הבא שלו היה שאמנם באירופה חופשת הלידה ארוכה יותר, אך מדובר במדינות עשירות יותר, שלהן פחות אתגרים ופחות ילדים למשפחה. זה טיעון פופוליסטי, זול ואף במידת מה שקרי. במדינות אירופה יש גם, בד"כ, הרבה יותר אנשים. בישראל נולדו כמאה ארבעים וארבע אלף תינוקות ב-2005. בצרפת נולדו ב-2004 כשמונה מאות אלף תינוקות, כלומר, בערך פי חמש וחצי. אז נכון שצרפת עשירה יותר מישראל – אבל היא גם דואגת להרבה יותר לידות. ודואגת טוב, או לפחות טוב יותר מישראל (למרות שטוב פחות מבריטניה, שבה נולדו ב-2005 כשש מאות ארבעים ושישה אלף תינוקות). בצרפת חופשת הלידה היא בת 16 שבועות.
אבל מעבר לזה, די להעיף מבט בטבלה הזו בוויקיפדיה כדי להבין שמדינות עניות בהרבה מישראל, כמו סנגל, אתיופיה וקונגו מעניקות חופשת לידה של ארבע עשרה שבועות או יותר. אלה לא רק מדינות אירופה השבעות. לא ראוי שכותב כה בכיר ב"הארץ" יפזר חצאי טיעונים פופוליסטיים כאלה.
נכון, בארה"ב ובאוסטרליה אין חופשת לידה בתשלום. באוסטרליה יש מענק לידה שגובהו כגובה השכר הממוצע בשוק הישראלי לחודשיים, ובארה"ב מרבית המעבידים מעניקים חופשת לידה כחלק מהחוזה, ובקליפורניה כבר מונהגת חופשת לידה בתשלום מטעם המדינה. בארה"ב רוב האנשים גם יותר עשירים מהישראלי, וגם זו אחריותה של ישראל. בארה"ב אנשים לא משלמים ביטוח לאומי ומשלמים הרבה פחות מסים, ולכן יכולים לחסוך יותר כסף.
ואז שטרסלר עובר לטעון, בהקשר של הצעתו של יצחק הרצוג לחלוקת תלושי מזון, ש"אין רעב בישראל". כן,שמעתם נכון. ממרומי משרדו של שטרסלר במערכת "הארץ" הוא לא רואה רעבים. בוודאי שהוא לא רואה אותם – הם מכונסים בבתי התמחוי שמפעילים נדבנים פרטיים. גדי כתב על ההזדקקות שלנו לנדבנים פרטיים, ואני מחזק כל מילה – המדיניות הכלכלית שמובילה אותנו לסמוך על גאידמק ועל מיליונרים אמריקאים מחזירה את הישראלי מהמדינה לשטעטל. אבל האמת היא, שמבחינת אחריותה של המדינה, כלומר, אם לא היו פילנטרופים כאלה ואחרים מכניסים משהו לבטנם של עניי ישראל, היו הרעבים מתגוללים ברחובות. מובן ששטרסלר עדיין היה טוען שהם לא קיימים, כפי שהוא טוען היום, כאשר בישראל ישנם כעובדה ילדים רעבים. כל טיעון הומני וכל אנושיות מינימלית נתפסים אצל שטרסלר כעיכוב סנטימנטלי ופופוליסטי בדרך לקפיטליזם משתולל נוסח ארצות הברית. שטרסלר יודע לספר לנו שבמדינה ממנה הוא שואב דוגמה אין ביטוח לאומי, יש רק תלושי מזון. טיעון זה בדיוק עובד לרעתו - כיוון שאין ביטוח לאומי, העובדות לא משלמות ביטוח לאומי ויכולות לחסוך את הכסף לחופשת לידה.
שטרסלר שוטח שיטה כלכלית שלפיה אסור שכספי משלמי המסים יחזרו למשלמי המסים (והרי חופשת לידה ממילא ניתנת רק למי שעובדת, והיא ממילא מכניסה כסף לקופת הביטוח הלאומי). כספי המסים צריכים להיות מושקעים ב"צמיחה", והצמיחה הזו היא פני הכל. ולמה צמיחה? מפני שהיא תאפשר לאנשים רווחה. ובכן, חופשת לידה ארוכה יותר אינה רווחה?
ובכלל, מנין החוצפה לדבר על השקעת המדינה בהארכת חופשת הלידה? הרי לחופשת לידה יוצאת מי שעובדת. אם נניח שאישה ממוצעת בישראל יולדת שלושה ילדים, שבגינם היא מקבלת, אחרי ההארכה, 52 שבועות של חופשת לידה בשכר, ועובדת כ-45 שנים, הרי שהיא משלמת לביטוח הלאומי הרבה יותר ממה שהיא מקבלת חזרה. אם העובדת תשים בצד כל חודש 300 ש"ח, פחות מהתשלום הממוצע החודשי לביטוח לאומי, היא תחסוך בארבעים וחמש שנות עבודה מאה ששים ושניים אלף ש"ח, שמספיקים לבערך 22 חודשים של חופשת לידה בשכר הממוצע במשק. ביטוח לאומי אמור להיות מוסד שמאפשר לי לשלם מעט כדי לקבל הרבה, בזכות כוחו של השיתוף הכלכלי. אם את מה שהמדינה נותנת לאישה עובדת על שלושה ילדים היא יכולה לקבל אם תפריש כל חודש משכרה 150 ש"ח, מדוע שתשלם כל חודש סכום גבוה בהרבה לביטוח לאומי? הבעלות שמאפשר שטרסלר למדינה על הכספים שמשולמים ע"י כולנו היא חצופה. המדינה מחלקת את כספי משלם המסים לחרדים, למתנחלים ולשאר קבוצות לחץ. כשהיא סוף סוף מחליטה לתת קצת גם לזרם המרכזי העובד, שטרסלר קם ומתקומם. ויש לו עוד את החוצפה לקרוא לדב חנין קומוניסט ולפוליטיקאים יוזמי החוק חסרי מצפון. באמת.
הגיע הזמן ש"הארץ" יתחילו להיות פחות מגמתיים, בייחוד בתחום החברתי כלכלי.
ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.
מאי 01 2007
למעט עמדתו הפוסט ציונית, המחשיבה כ"שמאל" רק את מי שוויתר על זהותו הציונית, עיתון "הארץ" הוא עיתון ימני לחלוטין – ימין כלכלי מובהק ואכזרי. יראו לי קוראי "הארץ" הוותיקים שביתה אחת ש"הארץ" תמך בה. אין כזו. שביתת הסטודנטים היא לא יוצאת דופן, ולראייה המאמר של נחמיה שטרסלר בנושא.
בחיי שלא התכוונתי לכתוב עוד מאמר תגובה למישהו מ"הארץ", אבל זה הרגיז אותי. כמה עיוורון וטמטום, שלא לומר רוע, אפשר לשפוך?
ראשית, טוען שטרסלר, 70 אחוז מתקציב האוניברסיטאות מסובסד. הסטודנטים מממנים רק 16 אחוז. יש כמה דברים שאפשר לענות על זה. אפשר לענות על זה שסטודנט צרפתי או דני מממנים הרבה פחות. אפשר לומר שאם המטרה היא להגדיל את תקציב האוניברסיטאות, כדי להביא לשיפור את הרמה האקדמית, כפי ששטרסלר מציע, אז ממילא העלאת שכר הלימוד לא תוכל להחליף את התמיכה הממשלתית, ומכאן שלשכר הלימוד אין השלכה על הקופה הציבורית. האחוזים אולי ירדו, אבל כמות הכסף תישאר זהה. אפשר גם לומר ששכר לימוד הוא ממילא הגורם הנמוך ביותר בהוצאות של סטודנט ממוצע. במקרה יצא לי חודש טוב, הדולר ירד, אז שכר הדירה שלי על 22 המטרים הרבועים שבהם אני מעביר את חיי יגיע לכאלף ש"ח. אני לא מדבר בכלל על אוכל, ספרים, צילומים, הדפסות, אינטרנט, מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, ארנונה, קופת חולים (כי ביטוח בריאות זה בדיחה, מסתבר, עוד התנערות של המדינה מאחריות), וכמובן העובדה שכסטודנט, אני בר מזל אם אני יכול לעבוד חצי משרה בישראל. השכר הממוצע במשק, לפי הלמ"ס, הוא 7,324 ש"ח. אני אקל עם שטרסלר ואניח שסטודנט בחצי משרה מרוויח יותר ממחצית מכך – כארבעת אלפים ש"ח. זה, אגב, לא נכון, כפי שיגיד לכם כמעט כל סטודנט שמועסק בחצי משרה. 124 ש"ח ילכו על ביטוח בריאות, 140 על ביטוח לאומי, 400 למס הכנסה. מה שנותר לו משכרו הם 3336 ש"ח. שכר דירה ממוצע של 280 דולר (בירושלים, וזה שכר דירה נמוך למדי), שהם span>1125 ש"ח לפי היציג של היום, הנמוך מבדרך כלל, והסטודנט שלנו נשאר עם 2211 ש"ח. נוריד עוד 791 ש"ח, שהם שכר לימוד של 9500 ש"ח על פני 12 חודשים (ונתעלם מהעובדה שהאוניברסיטאות מאפשרות לך לפרוש את שכה"ל לתשלומים רק בקרדיט, כך שיש ריבית על עסקה כזו), והסטודנט האומלל נותר עם 1420 ש"ח. רגע, גם לאכול משהו צריך. בואו נניח סטודנט סגפן, שהוצאותיו על אוכל לא עולות על 350 ש"ח בחודש. עשיתי לשטרסלר עוד הנחה. נשארנו עם 1070 ש"ח, כשבעל הבית דופק בדלת ומגיש חשבון חשמל של 70 ש"ח לחודש (וזה ממש נמוך), חשבון מים של עשרים ש"ח, וארנונה ממוצעת של כמאה חמישים ש"ח. נשארו לסטודנט שלנו, שאני מזכיר שהוא מרוויח יחסית לא רע, 830 ש"ח. עוד לא ראינו מותרות כלל ועיקר. אבל רגע, הסטודנט שלנו לא יכול לצאת עם 830 השקלים שלו לחגוג ברחובות. ספקיות התשתית והאינטרנט, שהמרצים רואים היום ככלי עבודה לכל דבר ואי אפשר בלעדיו, רוצות ממנו עוד 80 ש"ח. עכשיו אנחנו ב-750 ש"ח. עוד 100 ש"ח מוציא הסטודנט היקר על שיחות טלפון, בעיקר כדי להתקשר להורים לבקש כסף. שש מאות וחמישים שקלים חדשים נותרו בכיסו. אפשר לצאת לחגוג? לא, עוד לא. קופת חולים לוקחת באמצע החודש עוד ארבעים שקלים חדשים, ואם נוסיף לזה את הצילומים, ההדפסות של תרגילים להגשה, ו, אנא עארף, משחת שיניים ודיאודורנט, יצא לנו כבר מאה ש"ח נוספים. אז חמש מאות חמישים. סגרנו.
ומה יעשה מי שאינו מרוויח סכום כזה, שזה מרבית הסטודנטים? מי שלא יכול להוציא רק 350 ש"ח על אוכל, מי שגר בת"א ומוציא על שכ"ד וארנונה הרבה יותר מהמפורט פה, מי שמדליק בוילר לפעמים ואולי גם איזו נורה, מה הוא יעשה? השאלה שמר שטרסלר שואל בטורו היא השאלה הלא נכונה. זה לא עניין של מי משלם מה. זו שאלה פשוטה – האם כל אדם שיכול לעבוד יכול ללכת לאוניברסיטה? דומני שעניתי על שאלה זו, ולשלילה לצערי. אז מה עניין אחוז ההשקעה של המדינה, אם הוא לא מאפשר לימודים כמוביליות חברתית?
הצעד הבא של שטרסלר היה לפנות לדמגוגיה מהסוג הנמוך ביותר. בעולם המערבי מעלים את שכר הלימוד, הוא טוען. מעניין: מהמדינות ששטרסלר העלה, בשתיים (גרמניה והולנד) שכר הלימוד כיום נמוך מבארץ, ובשתיים אחרות (אוסטרליה ובריטניה) נהוגה שיטת המלווים, שכתבתי עליה קצת. באופן כללי מדובר בשיטה לפיה הסטודנט לוקח הלוואה מהמדינה, ומחזיר אותה רק כשהוא מרוויח סכום כסף מסוים. אי אפשר לייבא אותה לארץ, כי מדינה שבמחי "רפורמה" מבטלת את תנאי הגמל, מפריטה את הבנק של עובדיה ומוסיפה ומורידה מסים ונקודות זיכוי, אינה גוף אמין לקחת ממנו מס. מחר בבוקר יעשו רפורמה, והמורה הטרי יגלה שהורידו את מדרגת ההחזר, וכעת מארבעת אלפים וחמש מאות השקלים שהוא מרוויח מורידים עוד חמש מאות ש"ח. אגב, גם בהולנד וגם בגרמניה יש אוניברסיטאות טובות מהאוניברסיטה הטובה ביותר בארץ – האוניברסיטה העברית.
כששטרסלר בורח לנימוק המוסרי, הוא מאבד כל קרקע. האוניברסיטה, הוא טוען, היא ממילא מקפצה לשכר גבוה יותר, ומי שרוצה בה צריך לשלם עבורה. האוניברסיטה היא אכן מקפצה לשכר גבוה יותר – וזו בדיוק הסיבה שעליה להיות פתוחה גם, אולי אפילו בעיקר, בפני הבן לאם החד הורית משדרות. אחרת, מי שהוריו מרוויחים יותר ירוויח יותר, ומי שהוריו מרוויחים פחות – ירוויח פחות. זה נקרא מוביליות חברתית, שטרסלר, ואני די בטוח שהמושג מעולם לא נאמר במערכת "הארץ".
לשיטתו של שטרסלר, יש חלשים "אמיתיים": קשישים, נכים, מובטלים. זוהי צביעות לשמה, מצדו של מי שכותב בעיתון ששנים נותן את ידו לדפיקה שיטתית של ציבורים אלה. אבל יותר מזה: סטודנט היום הוא מעמד הביניים מחר, וככזה הוא יחזיק על גבו ערימות של קשישים, נכים, מובטלים, בני ישיבה ומה לא. ולא, זה גם לא כאילו המובטלים משלמים את החינוך הגבוה בארץ – בסך הכל מדובר בתעדוף של הסטודנטים עכשיו, כדי שמחר יהיה כסף.
שטרסלר מטיח האשמות חריפות באיתי שונשיין, האשמות שאינני יודע אם יש בהן מין האמת. ייתכן שהוא רוצה קריירה פוליטית. למה זה רלוונטי, כשהוא מוליך מאבק צודק? מעיתונאי בכיר בעיתון לאנשים חושבים הייתי מצפה ליותר מדמגוגיה זולה. גם טענתו, שבוועדת שוחט יושבים "טובי המומחים בתחום" היא זולה. שוחט הוא פוליטיקאי שהיה שר אוצר כמה פעמים. לא בדיוק מומחה להשכלה גבוהה.
מיד בהמשך טוען שטרסלר כי האוניברסיטאות ייפגעו אם יצליחו הסטודנטים, כי כבר סוכם בין אולמרט ושוחט שהמדינה תוסיף תקציב כשיעלה שכר הלימוד. וזה מקומם, כי לשם מה קמה וועדה, גם אם יושבים בה "טובי המומחים", אם אולמרט ושוחט כבר קבעו את תוצאותיה? ואם יש כסף לתת להשכלה הגבוהה, למה לא לתת אותו בלי להעלות את שכר הלימוד? והאם הכסף הזה יתחיל לכסות משהו מה2.2 מיליארד שקוצצו מתקציב זה בשנים האחרונות? איך מסתדרת למר שטרסלר הנכבד וועדה שיושבים בה "טובי המומחים" ושמסקנותיה ידועות מראש? הרי בה במידה יכלו לשים בה דחלילים, או לא להקים אותה כלל.
שטרסלר מוסיף ומפרט איך "הנהגת השביתה אינה מספרת" (אגב, היא כן) שתהיה תכנית מלגות ומלווים. דיברנו על זה. אלא ששטרסלר יודע לספר שההלוואה תהיה בתנאים מסוימים. וזה לפני שוועדת שוחט בכלל סיימה את עבודתה. ושוב, מה הטעם בוועדה שכבר המלצותיה מגובשות? ושוב אני אשווה: אם אולמרט היה מפזר את וועדת וינוגרד (השנייה) אחרי דו"ח הביניים וממנה וועדה בראשות פוליטיקאי שמסקנותיה מוזמנות מראש, הייתה קמה צעקה. וועדת וינוגרד הראשונה המליצה את המלצותיה. מינויה של וועדת שוחט, עלה התאנה של ראש הממשלה, הוא עבירה על כל עקרונות רציפות השלטון.
ומה שהכי אירוני, זה ששטרסלר מסיים את מאמרו במילים "וזה הרי העיקר: נגישות מלאה ומהירה להשכלה גבוהה, לכל". כי איכשהו, בעזרת אצבע עקומה והגיון לא יותר ישר, הצליח שטרסלר להגיע למסקנה הבאה: העלאת שכר הלימוד תתן השכלה גבוהה לכל. ולרגע אחד, כשהוא כתב את המאמר הזה, זה לא צרם לו באוזן.
ואם כבר פרסמתי פוסט חדש: עכשיו כבר באמת הגיע הזמן שראש עיריית ישראל יתפטר. הוא הורס את החגיגה הדמוקרטית סביב וינוגרד.