פתחון פה

המטורפים שבאנשינו נתנו את אות הפתיחה למערכה שלייבוביץ' ציפה לה, זו על אופייה של המדינה. בצעד בוטה ופשוט הם הכריזו מלחמה באופן רשמי על אזרחי המדינה הערבים, על מוסדות השלטון הנבחרים, על שלטון החוק, על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרונותיה של מגילת העצמאות ועל יסודות הציונות. לא התפרעות, לא הפגנה, לא פריקת יצרים של בני נוער משולהבים. הכרזת מלחמה, חד וחלק.

להמשך קריאה »

 זה לא יגון, זה לא שכול, זה לא צער. מי שמאפשר לבהמות שתקפו את שרת החינוך להסתתר מאחורי המסכות האלה עושה שקר בנפשו. זה הברבריזם המאפיין את חובשי הכיפה, ואולי את אנשי מרכז הרב יותר מכל, הפרו-אורתודוכסי והאנטי-ישראלי, זה שמזלזל בעקרונות הפוליטיאה היהודית בישראל. זה שבשמו מותר להכות אישה, מותר להכותה בגבה, כמוגי לב, מותר להכות נבחרת ציבור הממלאת את תפקידה. יותר ויותר ברור שפלג מאוד מוגדר של החברה הישראלית הסיק את המסקנות מרצח רבין - כוחניות וטרור מכתיבות מדיניות בישראל.

להמשך קריאה »

רוצים אסון הומניטרי: הישראלי הממוצע אוהב את הרעיון הזה, אוהב את הפטרונות שנידפת ממנו. לסגור לעזתים את החשמל. כי הציבור הישראלי הוא המון מוסת, והמון מוסת אוהב פתרונות פסאודו מתוחכמים של זבנג וגמרנו. כך הרי עובד הקו הלוגי של הישראלי המוסת - אם נסגור להם את החשמל, הם יסבלו מאד. הסבל שלהם יביא אותם להפסיק לירות קסאמים.
אחד המאפיינים הבולטים בחברה הישראלית זה שאנחנו לא לומדים. הרי הפעלנו את הלוגיקה הזו כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם עמדנו המומים מול העובדה שהיא פשוט לא עובדת. ככה נולדו להם הסגרים והכתרים, ככה הבאנו את המחסומים לדרגות חדשות של חוסר אנושיות ועוד. אנחנו פשוט לא מבינים שככל שאוכלוסיה אזרחית סובלת יותר, כך הם כועסים יותר.
ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע. לית מאן דפליג שאנשי שדרות לא צריכים לחיות בפחד ואימה מרקטות. אולם ניתוק החשמל על מאות אלפי אזרחים הוא מעשה חסר פרופורציה, שלא לדבר על כך שהוא לא אפקטיבי. ניסיון העבר מראה שההיגיון הפלסטיני לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד. כשישראל פוגעת בהם, הם לא מאשימים את חמאס או פת"ח, אלא את ישראל. ובהחלט ייתכן שלמשגרי הקסאמים יהיה אינטרס שישראל תמשיך בענישה קולקטיבית - הלגיטימציה הציבורית שלהם רק תגבר. כרגע, לפחות, בג"ץ מוכן להיות אויב העם שוב כדי לנסות למנוע את זירוז הצמיחה של דור חדש של מחבלים. אבל החברה הישראלית חייבת להפסיק להיות נלהבת כל כך ליצירת אסון הומניטרי.

רק האש עוד חיה: 51 שנים מאז הטבח ההוא בכפר קאסם, והישראלים לא לומדים. שבע שנים מאז אירועי אוקטובר 2000, והישראלים לא לומדים. שוב משתמשים באש חיה על אוכלוסיה אזרחית, שוב פצועים, שוב תירוצים. ולמה שנלמד?
המעורבים בטבח כפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד 17 שנים. האחרונים שבהם שוחררו מהכלא לאחר 3 שנים. בישראל, הרג של ערבים אינו עבירה שמצדיקה ענישה חמורה. כל הסיפור שהתעורר עכשיו, של השחתת הכרם של המתנחלים, מחביא עובדה פשוטה - כשהושחתו עצי זית, המבצעים לא נתפסו מעולם. את משחיתי הכרם תפסו בתוך שעות. ככה זה כששומרי החוק הישראלים הם פושעים במדים, שבטוחים שהחוק תקף רק לכיוון אחד.
מי שמתפלא מדוע החברה הערבית בישראל עוסקת בשאלת השירות הלאומי (ומעניין שאם מנהיגים חרדים היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, זה היה מובן מאליו), שיפקח את העיניים. מי רוצה לתרום למדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'?

תחליט: ראש עיריית ירושלים טוען שוויתורים בירושלים הם ניתוח עקירת מעיים. רגע. נריץ אחורה כמה חודשים. אז הוא טען ש"החמאס עלול להשתלט על ירושלים" ועל כן יש להוציא שכונות ערביות מתחום שיפוטה המוניציפאלי. מה קרה לו, ללופו, בארבעה חודשים?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

לעתים תכופות מדי נשמעת הטענה שלא ניתן לקיים שיח אמתי, דיון פורה ומפרה, באינטרנט. אופיו של הטוקבק הוא חד ממדיותו, קיצורו, נטייתו למבני אד-הומינם על סוגיהם וכיוצא בזאת. מדברים על אופיו הרדוד של השיח, על הקלות של ההתייחסות לגופו של אדם דרך מעטה האנונימיות. כמה נעים להיות חלק משיח שמוכיח בדיוק את ההפך, שיח ש, אם יורשה לנחתום מעט להעיד על עיסה שיצק במשותף עם נחתום אחר, הוא ענייני ורלוונטי וראוי. ותודה לגורו, שמוכיח שטקובק יכול להיעשות על רמה.

וביחד עם זאת, עדיין אינני מסכים עם העמדה שהגורו מייצג ומעדן בפוסט תגובה שלו אלי. מספיק לא מסכים כדי למשוך את הדיון הבי-בלוגי הזה עוד קצת.

(תקציר הפרקים הקודמים: יאיא כתב משהו ואז אני הגבתי ואז הוא הגיב, בסדר הזה בדיוק).

הפוסט האחרון של יאיא, לפחות בחלקו הראשון, מתייחס לדברים שחכם לעשות. למרות שלילד יש הזכות המלאה להסתובב, חופשי מדאגות, אנחנו עדיין מלמדים אותו להיזהר מזרים. למרות שלגאים יש הזכות המלאה להפגין, אנחנו עדיין מבקשים מהם להיות חכמים, לא להעיר את הנמר מרבצו, לפעול בהתאם לתועלתם, כפי שיאיא רואה אותה. ויש בעייתיות גדולה בהשוואה הזו, ועוד אחת בעצם האמירה הזו, ואני אנסה לפרק את שתיהן.

ראשית, הזר ברחוב שזומם לפגוע בילדים אינו דומה לקהילה החרדית הזוממת למנוע מצעדי גאווה. קודם כל, כי אמצעי הזהירות כאן הן דרך לנטרל אותו, ואין לו כל הישג מהם. רוצה לומר, הילד שהזר ברחוב ייגש אליו ויידע להתרחק מהמקום, להסב תשומת לבם של מבוגרים, אותו ילד יצליח למנוע מהזר להשיג את מבוקשו. לעומת זאת, אי עריכת מצעד הגאווה תהיה יותר דומה לילד, שהזר יתפוס אותו והוא לא ינסה להתנגד. ביטול מצעד הגאווה בירושלים יהיה מתן הישג לאלימותו של המגזר החרדי, ואולי אף דרבון לשימוש נוסף באותם האמצעים.

שנית, הביטוי "זה לא חכם" מונף כדגל לבן פעמים רבות מדי. זה לא חכם לצפור לנהג שחותך אותי בכביש, כי הוא עלול להיות מופרע עם סכין. זה לא חכם להתערב ברצח העם בדארפור, כי המוסלמים במדינתנו עלולים להתקומם, יגיד פרלמנטר בריטי. זה לא חכם לבלום את ההשתוללות של הקומוניזם בסין, כי יש לנו קשרי מסחר אתם, יגיד סנאטור אמריקאי. זה לא חכם ללמד את ילדינו על שואת הארמנים, כי הטורקים עלולים לכעוס, ועד שיש מוסלמים שלא לגמרי שונאים אותנו, לא צריך לעשות דווקא. ככלל, להיכנס לעימות זה לא חכם. השאלה היא, מתי חשוב יותר להיות צודק מאשר חכם, בשמו של איזה ערך אני מוכן להיכנס לעימות. אני יכול לעבור את כל חיי מבלי להתקומם פעם אחת על כלום, אולם איזה מין הומו-פוליטיקוס אהיה אז? "עזוב אותך, למה להיכנס לזה בכלל?"

זה לא חכם להתנפל על אנס שראינו במקרה מחזיק סכין לצווארה של נערה, אולם מהיכרותי את יאיא, הוא לא היה חושב פעמיים. כי זה עוד פחות חכם להשאיר אותה שם, לקוות שהמשטרה תגיע בזמן, למהר כאילו לא ראינו דבר. ולאחר הדקירה ב-2005, הדבר הכי לא חכם שיכלה הקהילה הלהט"בית לעשות, בייחוד בירושלים, היה להפסיק לצעוד. כי זה פרס לאלימות, מתנה לקיצונים החשוכים, הפסד מביש של הדמוקרטיה הישראלית. וגם אם אני מקבל את הטענה שזה לא חכם (ואני לא), זה עדיין יותר נכון.

הפסקה הבאה של יאיא מכילה בתוכה משפט אחד, שעליו מעמיד יאיא שוב את תיאורית פוליטיקת הזהויות שלו. אלא שמשפט זה הוא כרעי תרנגולת, והוא הולך ככה: "התוצאה היא שהמצעד עורר כעס, בין אם היה מכוון, תופעת לוואי שנלקחה בחשבון או הגיעה כהפתעה גמורה". וכיוון שהתעורר הכעס, גם הנהגת הגאים וגם הנהגת החרדים הצטיירו כקשוחות יותר, והרוויחו. אבל העובדה שדבר מה מעורר כעס אינו סיבה מספקת לבטלו. הרי זו בדיוק הרטוריקה החרדית שיצאתי נגדה בתגובתי הראשונה לגורו, הרטוריקה שמעמידה את רגשות הפרט מעל לזכויות המהותיות. X מעורר בי כעס, אז X צריך להיות מבוטל. ועכשיו, אני יכול להחליט על כל דבר שלא מוצא חן בעיניי שהוא מעורר בי כעס, ולכן יש לבטל אותו. שאם לא כן, אז אליבא דגורו יאיא מדובר בפרובוקציה, פוליטיקה קטנונית של זהויות שרק נועדה לחזק את עושה המעשה פוליטית ולהקצין עמדות. וזאת, גם כאשר המעשה מעורר הכעס הוא לגיטימי לחלוטין. קווי אוטובוס "מהדרין" מעוררים בי כעס ושאט נפש. הם בעיניי סגרגציה תוצרת בית, כמה עשרות שנים אחרי שזו הפסיקה אצל הינקים. ואני משוכנע שמצב עניינים אידיאלי, היו יוצאים חילונים לרחובות בחמת זעם כשקווים אלה החלו לפעול. האם במצב עניינים כזה ניתן היה לטעון שמתחילה הופעלו קווי האוטובוסים כדי להכעיס, שמפעיליהם אשמים בפוליטיקה של זהויות שנועדה לחזק אותם? לא, אפילו אני מוכן להודות שהם פשוט חושבים שכך הם מקיימים את האמונה שלהם טוב יותר.

או נניח, הכתומים. נניח שההתנתקות עוררה בהם זעם שדחף אותם לצאת ולהפגין. האם זה אומר שמטרת ההתנתקות הייתה לחזק את אריאל שרון, רק בגלל שמי שזהותו "כתומה" כעס עליה?

יאיא זורק בחצי משפט שכל הפגנה נעשית כדי להכעיס. זו ראיית עולם נורא צרה של הדברים (שגם לא עולה בקנה אחד עם האמירה שאם תוצאתו של משהו הוא כעס, שמוביל לפוליטיקה של זהויות, אז זה לא טוב; אלא אם כן נטען שאסור להפגין כלל). לפעמים הפגנה נעשית כדי לתבוע זכויות. אני לא חושב שהפגנתם של חולי סרטן המעי הגס הכעיסה מישהו.

השימוש שיאיא עושה באורחים מבחוץ הוא שימוש רטורי, שלא לומר דמגוגי, גרידא. העובדה שקיימת קהילה ירושלמית היא סיבה טובה דיה כדי לאפשר מצעד, ויבוא מי שרוצה לבוא מבחוץ. הייתי מתנגד בתוקף למצעד גאווה בלב לבו של היישוב החרדי אלעד, להוציא מקרה אחד – שקהילת גאים מתוך היישוב הייתה מארגנת מצעד כזה. אין פסול בהפגנת סולידריות של גאים תל-אביבים עם חבריהם הירושלמים.

כשיאיא עובר לדבר על משא ומתן, הוא נדמה בעיניי כמי שלא היה כאן בחודש האחרון. אנחנו יודעים מה הדתיים רוצים – הם רוצים שלא יהיה מצעד, ואם אפשר היה, שלא יהיו גם הומוסקסואלים כלל. לאיזו פשרה היית מגיע? האם היה נכון להכניס ציבור שלם, כמו בשנה שעברה, לתוך כלוב, רק כדי שתוכל לומר לניסים זאב "הא"?

אגב, מגעים התנהלו כל הזמן, והמסר היה חד משמעי (והיה כזה עוד מנובמבר אשתקד): היה לא תהיה, לא נאפשר כל התארגנות. המסר הזה עלה מפשקווילים, מראיונות, הבאתי אין ספור קטעים כאלה כאן. והאם באמת היה כוחו של זאב נחלש, לו היו הגאים נאלצים להתקפל שוב? כלום לא היה יכול לומר "ראו, מיגרתי את הנגע מעירנו"? או שיאיא מציע שהגאים ייכנסו למו"מ רק כדי להגיד "הנה, דיברנו" – ואז בכלל חבל על הזמן שמושקע בזה.

ושוב יאיא חוזר לייחודה של העיר. ירושלים היא בירת ישראל. ככזו, הייחוד היחיד שלה על פני תל-אביב, למשל, הוא שירושלים היא מוקד ההפגנות בישראל. וכמוקד ההפגנות, אי אפשר לומר שירושלים אינה פתוחה בפני קבוצה מסוימת. העובדה שקיימת בה רגישות דתית אינה רלוונטית – גם בת"א דתיים, בבני ברק חרדים. ה"רגישות" הזו היא בדיוק העניין. אם ירושלים היא עיר ששייכת לדתיים, אז למה לא מבטלים את מקומות הבילוי בשישי בערב ואת משחקי הכדורגל בעיר בשבת בצהריים? ואם ירושלים היא עיר הבירה של כולם, ובייחוד עירם של כל תושביה, אז היא בוודאי גם עירם של ההומוסקסואלים. ואם יש שכנים שאינם יודעים כיצד לבלוע את זה – זו ממש, אבל ממש, אך ורק בעיה שלהם, ולא סיבה לביטולו של שום דבר.

לגבי ההערה של יאיא על הרטוריקה שלי, ברור לחלוטין שלא כל החרדים, ובוודאי שלא כל הדתיים, הם אותו הדבר. אני יכול רק להניח שמספר הדעות שם שווה למספר האנשים. אלא שהם מדברים בקול אחד, דבר שהפלסטינים, הנתונים בעצם ימים אלה במלחמת אזרחים מפלגת כל, מעולם לא עשו. וכאשר יאיא טוען שלחרדים בירושלים יש "זכות שמצעד הגאווה לא יעבור בעיר", זכות שנובעת אך ורק מתוקף זה שהם בחרו להציב את אפם במקום בו מאן דהו בחר להניף את ידו, הוא הופך את עצמו לחלק מהבעיה.

ואם השתמש אחרת מדבריי, חיבתי לאשף הלינוקס רב המעללים עמו אני מתכתב לא השתנתה במאום עקב הדיון שלנו. אם כבר, היא גדלה, כי אין מאושר ממני על דיון ענייני שכזה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה. 

טוקבק לטוקבקיסט: גורו יאיא, בחור שאני מחבב בימים כתיקונם, שהנערה טובת ושובת הלב שעמה אני בדרך כלל זוכה לראותו היא רק אחת משלל תכונותיו החביבות עלי, כתב כמה דברים שאולי גרמו לי לרתיחה. כיוון שאני אינני טוקבקיסט, את הטוקבק שלי אני אכתוב כאן.

בתחילת דבריו כותב הגורו את הדברים הבאים: "אני אוסיף ואומר שאני חושב שלעשות את מצעד הגאווה בירושליים זה רעיון רע. אני לא חושב שהקהילה הגאה מרוויחה מן הסערה שהיא מחוללת. היא רק מייצרת אשליה שהיא מרוויחה". זו טעותו הראשונה, ואולי העיקרית שבהן. לא הקהילה מחוללת את הסערה. הרטוריקה הזו חוזרת בשיחות עם אנשים רבים, והיא פסולה מעיקרה. אין הבדל רב בין הרטוריקה הזו לבין האשמת הנאנסת בכך שנאנסה. הרי במדינה שבה לא היה צורך לצעוד, לא הייתה קמה סערה כלל. הרי הסערה קמה רק בגלל שקבוצת אנשים החליטה שצעדה של סוג מסוים של אנשים היא משהו שמצדיק פתיחה של מזבלה על כבישים ראשיים.

אבל הגורו, כפי שאני מכיר אותו, נבון יותר מהמתלהמים. הוא לא חושב שצריך לאסור עליהם לצעוד, אלא בסך הכול "שזה לא חכם מצד הקהילה הגאה, להביע את היותה קהילה גאה ע”י מצעד גאווה בירושליים". דומני, אולם, שהוא מתעלם מעובדה אחת בסיסית – בירושלים קיימת קהילה להט"בית מקומית. המצעד מאורגן ע"י הקהילה המקומית. תושבי עיר רוצים להפגין בעירם, איך בכלל שאלה של כמה זה חכם נכנסת לתמונה?

יאיא מוסיף וטוען שזכויות ההומוסקסואלים לא פגועות יותר בירושלים, ולכן אין טעם לצעוד דווקא שם, להכעיס. האמנם? בירושלים מסוכן בהרבה לזוג חד מיני ללכת חבוקים ברחוב; מועדון ה"שושן", הלב התוסס של הקהילה הירושלמית, הותקף בבקבוק תבערה ששרף את המקום כליל לפני מספר שנים; בת"א מכירים במידת מה בחיים משותפים של זוגות חד מיניים; בירושלים נדקרו שלושה צועדי מצעד בגאווה לפני שנתיים; בירושלים הוגבל מצעד הגאווה הקודם לכלוב מגודר היטב; בירושלים המצעד זקוק ל-7000 שוטרים וסידורי אבטחה מהקפדניים שנראו. יש הצדקה גדולה בהרבה למצעד על זכויות בירושלים מאשר למצעד דומה בת"א. לפחות את הפיסקה חותם יאיא במשפט הנכון כל כך "מרגע שהקהילה החליטה שזה מה שהיא רוצה, זכותה, כמה שהיא רוצה, וכמה שזה מכעיס אותי או כל אדם אחר".

אבל כשיאיא פוסע לביצת ה"פוליטיקה של הזהויות", כפי שהוא מכנה אותה, הוא מפסיד, והוא מפסיד בגדול. "התעקשות על מצעד הגאווה בירושליים, בהתעלמות מהרגישות הדתית, היא צעד פוליטי שמטרתו לעורר את הקיצוניים שבעלי הזהות “דתי”, לפעול לפגיעה בחופש הביטוי של מי שהזהות הפוליטית שלו היא “הומוסקסואל”", כותב יאיא. פירוק של המשפט הזה נותן משהו כזה: עריכת המצעד דווקא בירושלים היא אקט פוליטי, שמטרתו לעורר את מי שמגדיר עצמו כדתי לפעול להגבלת חירות הביטוי של מי שהוא הומוסקסואל. הבסיס של יאיא לטענה הזו היא שהנהגת הקהילה הלהט"בית יצרה את המשבר כדי לפתור אותו ולחזק את מעמדה. אבל, את ההיגיון הפרטיקולרי הזה ניתן להחיל על כל הפגנה שהיא, ראה: הבסיס של שביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס היה ניסיון של מנהיגי המאבק לבנות את עצמם פוליטית, על ידי הנגדת הזהות של חולי הסרטן עם הזהות של משלם המסים הנאנק תחת העול. המשבר יצר תמיכה רחבה בהם, רחבה הרבה מעבר לציבור שלהם, שאותה יכולים היו לנסות למנף לכוח פוליטי.

הנחת היסוד שהפגנה כלשהי בבירת ישראל יכולה להיתפס כנעשית "להכעיס", ולא כדי לתבוע זכויות, היא מקוממת, כי היא יוצאת מנקודת ההנחה שבירושלים יש איזה משהו מיוחד, שיכול להפוך הפגנה לבלתי לגיטימית במובן זה שהיא נעשית "דווקא", וזו פשוט נקודת הנחה שגויה. באותה מידה יכול הגורו לטעון שהפגנה של "שלום עכשיו" בחברון לא נעשית כדי להביא לפינוי בית המריבה, אלא כדי לחזק פוליטית את יריב אופנהיימר, מזכ"ל התנועה. וההפגנות בבילעין, נגד הגדר, נעשות כדי לחזק את ראשיהן, ולא כדי למנוע את בניית הגדר?

ראיית העולם שיאיא מנסה להציג פה גוררת אחריה שובל ארוך של תפיסת עולם, לפיה ברגע שיש התנגדות לצעד כלשהו, האחריות לבלגן שצץ אחריה היא על הצד שיזם את הצעד הראשון, ולא על הצד המתנגד. כלומר, ההתנגדות היא תמיד לגיטימית, להיות אנטי זה תמיד טוב ובסדר, והיזמה היא תמיד אשמה, אשמה מלאה, נושאת בלעדית באחריות. כך לא נגיע לשום מקום.

יותר מזה – צריך לקלף את הרטוריקה הנבובה הזו, "אבל למה דווקא בירושלים?" לא צריך סיבה מיוחדת כדי להפגין בירושלים. צריך סיבה מיוחדת כדי למנוע הפגנה בירושלים, או בכל מקום אחר. אין בירושלים שום דבר מיוחד, המבדיל אותה, מהבחינה הזו כמובן, מחיפה, תל אביב, באר שבע, ניו יורק, וושינגטון, רומא, פריס או כל עיר אחרת. זה משהו אחד שדפוק בנו בסיסית, הזיקה הזו לירושלים הקדושה כעיר שאסור לגעת בה, אסור לחלק אותה (חלילה, צריך להשאיר רוב דמוגרפי פלשתיני בשטחה), אסור לערער בה את הסדר. התפיסה שירושלים חשובה יותר מערים אחרות היא אווילית – היא חשובה בדיוק באותה המידה, וגם במקרה גבעת הקפיטול שלנו יושבת שם, מה שהופך אותה למקום טבעי של פעולות מחאה. ואם הומוסקסואלים תל אביבים יכולים לצעוד ברחובות עירם, אין שום מקום לחשוב שכשהומוסקסואלים ירושלמים רוצים לעשות זאת, זה נובע משאיפות פוליטיות.

ולבסוף, יאיא מתעלם מהעובדה שחמש שנים צעד המצעד בשקט. לפני שנתיים, לפתע פתאום, הפך להיות מקור סכסוך. אז איזה צד הרים את נשק הזהות ראשון?

זאב בעור של זאב: ח"כ ניסים זאב, מקים התנועה החביבה עליי, הלא היא ש"ס, סגן ראש עיריית ירושלים בשלוש קדנציות, יו"ר ועדת הסמים של הכנסת, רב, חזן, מוהל ושוחט, דיבר היום שטויות. הוא רוצה להקים מוסדות גמילה שיעזרו להומוסקסואלים לתקן את דרכיהם. יתירה מכך, הוא חושב שאם היה לו רוב בכנסת, היה מנסה להוציא מחוץ לחוק את ההומוסקסואליות. דקה אחרי שאמר "אף אחד לא פוגע בזכויות שלהם, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אף אחד לא אמר להם לצאת מהארון או להיכנס לארון". עילגות אינהרנטית?

את זאב לא נשנה. האיש טען שהיום שבו הושבע פרופ' עוזי אבן לח"כ הוא אות קלון לכנסת, האיש, שוחט במקצועו, טען שהומואים הם גרועים מבהמות (ומה למעשה רמז שיש לעשות בהם?), האיש טען בכנסת שבמחצית המקרים של אלימות נגד נשים – האישה תוקפת ראשונה. ניסים זאב, בלשון המעטה, הוא אדם מאד חשוך. אלא שכשהכוחות שנאבקים בדרך החיים שלך הם חזקים כאלה, כשלובי פוליטי פועל להגבלה בחוק של חופש הביטוי, כשח"כ בכיר מייחל להוצאת ההומוסקסואליות מחוץ לחוק, מול יריבים כאלה, אם אתה לא חלק מהפיתרון – אתה חלק מהבעיה. כי יריבים כאלה ירדפו אותך, כל עוד הם יכולים. לתשומת לבו של הקורא גורו יאיא.

פגיעה ברגשות: בכלל, נמאס לשמוע על ה"פגיעה ברגשות" של החרדים והדתיים. יש מעין תפיסה שהיכתה שורשים, כאילו רק להם יש רגשות. יש בחור צעיר במדינה הזו שבאיבר מינו יש נמק, תוצאה של טעות של ח"כ ניסים זאב בעת ביצוע ברית מילה, והוא ומרעיו מעזים לכנות את חברי הקהילה הלהט"בית "בהמות". כמה רגשותיו של העם היושב בציון היו נפגעים, אם בצרפת היה מתקיים "מצעד הבהמות", בו היו מוליכים צאן ובקר בהשוואה ליהודים? עם חבר קואליציה גרמני היה קורא ליהודים "בהמות" ואומר שמגיע להם "עונש מידי שמיים"? אם ארכיבישוף כזה או אחר היה אומר שמי שמל את בניו – תוטל עליו קללה נוראה?

אבל להומואים בישראל אין רגשות, לחילונים בישראל אין רגשות – רגשות יש רק לדתיים. לו היה אחד ממנהיגי הקהילה הלהט"בית טוען ש"כל החרדים בהמות", היו מכנים אותו "אנטישמי". לטעון ש"כל ההומואים בהמות", זה בסדר. הגיע הזמן שהחילונים בכלל יתחילו לעמוד על רגשותיהם שלהם – רגשות שנפגעים כשהם נאלצים לעמוד בקו 56 הירושלמי, על אף שיש המון מקומות פנויים, כי בקו מונהגת סגרגציה בין נשים וגברים; רגשות שנפגעים כאשר מנסים חודרים להם לפרטיות הגלישה באינטרנט, לחיי האישות ולעוד מגוון תחומים בחיים; רגשות שנפגעים כשמכנים אותם "בהמות" או "סדומאים". הטיעון הזה, של "אבל אתם פוגעים לי ברגשות", שאין מקומו בשיח ציבורי רציונלי ומשום מה אצלנו הוא נפוץ ביותר, יכול לעבוד כחרב פיפיות – והגיע הזמן שכך יהיה.

בשולי הדברים: בנימין נתניהו קורא למעורבות הירדנים והמצרים ברש"פ. מישהו עדיין חושב שניצחנו במלחמה ההיא, ביוני 1967? מה זה, אם לא היפוך גס של הגלגל?

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.

דוס מחמד: קובי אריאלי מתנגד למצעד הגאווה בירושלים, אבל הוא "הגיוני" לגבי זה. הוא לא מוכן לכעוס ולהתרגז כמו בימים עברו, כי את המאבק נגד המצעד מוליכים קיצוניים שלא אי דבר וחצי דבר במשותף אחד. כלומר, בעצם, יש: "האמנתי ואני עדיין מאמין כי מצעד גאווה בירושלים הוא ביטוי לתוקפנות ולא לסובלנות. עם כל הרצון להיראות יפה ומנומס ותומך במיעוטים, הבנתי כי הפעם צריך להילחם בכל הכוח מהסיבה הפשוטה: אנחנו צודקים."

כלומר, לשיטתו של יעקב היקר, מצעד גאווה הוא ביטוי של תוקפנות, ולכן החרדים צודקים. כמיטב המסורת שכותב שורות אלו מנסה לפתח, גם הטענה הזו צריכה לעמוד לבחינה ופירוק. אולי בדרך נגלה גם מדוע בחר אריאלי לכתוב טור זה.

נראה לי שההגדרה של תוקפנות, או של מעשה תוקפני, כמעשה שנעשה בכוונת מכוון להזיק או לפגוע בזולת היא טובה דיה. האם מצעדם של ההומו-לסבים ברחובות ירושלים עונה להגדרה זו? לא לגמרי. כדי שהוא יענה להגדרה של תוקפנות על אריאלי להוכיח דבר או שניים: למשל, שיש בצעידתם של אי-אלו אנשים מרחק של כקילומטר ברחובות ירושלים המערבית איזשהו מקור לפגיעה בציבור החרדי. אריאלי לא מוכיח את זה, כי האמת היא פשוטה להחריד: הגבלת חירותו של הזולת בטענה שהוא פוגע בך, גם כאשר למעשיו אין כל קשר ישיר אליך, היא תוקפנות, הנעשית באמצעים רטוריים שפלים ומתוך כוונת מכוון. הטלת קללות היא תוקפנות. חסימת צמתים ויידוי אבנים הם תוקפנות. ומי שכל כך הרבה אנשים מגלים כלפיו תוקפנות, חזקה עליו שירגיש נרדף. כשהחרדים חשים נרדפים, פחי האשפה בוערים. כשהקהילה ההומו-לסבית חשה נרדפת, היא קוראת לסובלנות. מי עדיף?

הערת אגב חשובה היא שירושלים אינה רק עיר הבירה של ישראל. בירושלים חיים הומוסקסואלים, וההפגנות הללו למעשה אומרות לקהילה הזו, משלמת מסים, עובדת ותורמת לירושלים הרבה יותר מהתושבים החרדים, שהיא לא רצויה.

אז למה בעצם אריאלי כתב את הטור שלו? הרי אם היה רוצה לשלם מס שפתיים לציבור אותו הוא מתיימר לייצג, יכול היה לכתוב משהו ל"מקור ראשון". לא, הוא כתב את הטור כי הוא רצה למזער את הנזק של האלימות. האמירה מהטור שלו היא חד משמעית – לא כולנו אלימים, אבל כולנו מתנגדים למצעד. כולנו חושבים שיש סיבה מספקת להגבלת חופש הביטוי של קבוצת אוכלוסייה מסוימת, אפילו אני, דוס המחמד. אם יש משהו שמוכיח שמצעד הגאווה חייב לצעוד, זו האחדות הזו של החרדים כולם, וקבוצות אוכלוסיה אחרות, בנסיונות להשתיק אותה.

וכבדרך אגב, החרדים חשפו גם מדוע הם מתנגדים למצעד. מסתבר שהילדים שלהם מגלים שיש דבר כזה, ואולי הם בכלל כאלה. בוקר טוב. אם הילדים הללו הומוסקסואלים, הרי שכדאי שידעו שהם כאלה ושהם לא לבד. מעתה אמור: מצעד הגאווה, גם לרווחתם של החרדים.

הדמוקרטיה הישראלית חזקה מכפי שנותנים לה קרדיט. מצעד הגאווה יעבור, כפי שעבר בשנים שעברו (משום מה, ללא כל התנגדות), חופש הביטוי יישמר, החרדים יחזרו לחיי הקודש שלהם עד לסיבוב הבא. האלימות, צרות האופקים, החשכה ותפיסת העולם האנטי-דמוקרטית של המיעוט הזה לא ימוטטו כל ערך בחברה הישראלית. אבל צריך להכיר בהתקוממות הזו, צריך להפנים שההומוסקסואלים הם המעוז הראשון, ואם זה ייפול, חלילה – מחר יהיה זה מצעד הגאווה בתל אביב, שכבר סומן כיעד הבא, ואח"כ משחקי כדורגל בשבת, ובפסח האחרון כבר הפגינו חרדים נגד חילוניים שאכלו חמץ בפסח (רחמנא ליצלן) במסעדה, ידיהם הארוכות נשלחות לעבר האינטרנט. ברור שמתישהו הרוב החילוני יתקומם. פילוסופיית הצפרדע בסיר אינה עובדת – תמיד יש קו גבול כלשהו. אבל אם אפשר, כדאי לעצור את זה כשבאים לקחת את ההומואים, כדי שלא יהיה הסיכון שכשיבואו לקחת אותנו – לא יהיה מי שיאמר משהו. ושוב אני קורא מכאן, כמו אשתקד, לכולם לעלות לירושלים ב-21 ביוני: סטרייטים, הומוסקסואלים, שוחרי דמוקרטיה, ליברלים וסתם אנשים שאוהבים את זה שהם יכולים לדבר, בואו; כובשים את הבסטיליה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה. 

סירחון: תארו לעצמכם שיושב ראש של מפלגה רצינית בכנסת, נניח זבולון אורלב מהמפד"ל או יוסי ביילין ממרץ, היה אומר שבבחירות הקודמות לנשיאות תמך בשמעון פרס, משום שהוא אשכנזי. תארו לכם את גודל הסערה והצעקה שהייתה קמה, ובצדק גמור, בארץ. אז למה אלי ישי מרגיש בנוח לומר שבפעם האחרונה ש"ס לא בחרה בפרס, "בגלל שהיה מועמד ספרדי ומסורתי"?

מאותה סיבה, כנראה, שישי הרשה לעצמו, קצת לפני הבחירות הקודמות, לאחר הפריימריז במלגת העבודה, לכנות את רשימת העבודה לכנסת "גפילטע פיש". לפי אותו היגיון, רשימת ש"ס לכנסת היא "מופלטה", אבל נראה איזה פוליטיקאי בעל יצר הישרדות בסיסי יעז לומר דבר כזה. מדובר בשתי אמירות גזעניות פרופר, והתירוץ האווילי ש"מי שמקופח מותר לו" לא תופס. לקרוא לרשימה שהעומד בראשה הוא עולה ממרוקו "גפילטע פיש" זה פשוט לא נכון. לומר שהסיבה שלא הצבעת עבור שמעון פרס היא שהמועמד שמולו היה, שימו לב, לא חכם יותר, לא טוב יותר, לא עדיף מבחינתך פוליטית – פשוט פחות אשכנזי, זו אמירה נוראית, עדתית, מפלגת. עכשיו, לש"ס אין ברירה, אין מועמד ספרדי, אז הפעם הם יהיו מוכנים, מלפנים משורת הדין, להצביע עבור פולני.

זה הרי רק טבעי שמי ששמו כנר לרגליהם את הקיפוח העדתי יעשו כל שביכולתם כדי למנוע מהשיח העדתי להיעלם. הם יזכירו שוב ושוב את הנושא הזה, ששייך לעולם אחר, לישראל של שנות החמישים, רק כדי להזכיר לקהל בוחריהם הפוטנציאלי שהמאבק עוד ניטש, שעדיין זה ההם נגד האנחנו. וכל עוד הם עושים את זה, הם אלה שמשפשפים הלוך ושפשף את המנורה הארורה של השד העדתי.

ולא, אין לזה קשר לעניין שקצב הוא שומר מסורת. גם רובי ריבלין הוא שומר מסורת, ואם זה מה שהיה עומד בראש מעייניה של ש"ס, הם לא היו צריכים לתמוך בפרס, שלמיטב ידיעתי לא יוותר על ארוחה טובה מטעמים של כשרות.

בהערת אגב קצת ארוכה אגיד שזה מעניין ש"חובש כיפה" ו"שומר מסורת" זה לכל החיים, לא משנה מה עשית. הרי אפשר בקלות רבה לדמיין קריינית חדשות אומרת "צעיר חובש כיפה/שומר מסורת הורשע לי הודאתו באונס ארבע נשים בדרום." איך יכול אדם להיות שומר מסורת כאשר הוא עובר על עקרונות מרכזיים במסורת היהודית, מבלי שתואר זה יילקח ממנו? איך יכול יגאל עמיר להיקרא "חובש כיפה", על כל המשתמע מכך, על אף שביצע עבירה שאין שנייה לה על חוק תורני שהוא בבסיסה של החוקה היהודית? מה אנחנו משאירים מהדת היהודית כשאנחנו נותנים לאנשים כאלה להמשיך להתקרא "שומרי מסורת"?

אבל אם לחזור לנושא, מה שעומד בראש מעייניה של ש"ס, עכשיו כשכל המועמדים הם אשכנזים ממילא, הוא כמובן הרווח האישי שלהם. אלה הדברים שמצוטטים מפי גורם בש"ס: "מאחר שראש הממשלה מאוד מאוד רוצה את פרס ומוכן לשלם על זה, גוברים הסיכויים שפרס יזכה בתמיכת ש"ס". כן, שמעתם נכון, הקול של ש"ס לקביעת זהותו של הנשיא הבא של מדינת ישראל מועמד למכרז, לתשלום. ובדמוקש"סיה הישראלית, אין ספק שהם גם יקבלו את האתנן שלהם, כסף שסטודנטים, משפחות חד הוריות, נכים, חולי סרטן, קשישים, עולים חדשים ועוד קבוצות אוכלוסייה רבות צריכות לשבות, להפגין, למחות ולצעוק עבורו, וראש הממשלה/שר האוצר אומר שאין, כי צריך היה ששמעון פרס ייבחר לנשיאות, וזה עלה ישיבה או שתיים, או אולי עוד איזה סגן שר.

ניתן היה לצפות שלש"ס תהיה עמדה ברורה ונהירה מאוד, מעוגנת אידיאולוגית, לגבי זהותו של נשיא המדינה הבא. על אף שההאשמות נגד משה קצב הן בבחינת האשמות בלבד, ואפילו כתב אישום עוד אין, אין ספק שמעמדו של מוסד הנשיאות הוכתם על ידי הפרסומים, ההאשמות וחקירת המשטרה בדבר עבירות מין של הנשיא קצב. ש"ס, שכל כך ששה לטהר את ירושלים מההומוסקסואלים, הסוטים המסוכנים שרוצים ללכת ברחובות העיר, רחמנא ליצלן, כל כך אדישה לגבי זהותו של הנשיא הבא, שהיא מוכנה לתת אותה לממכר.

ושוב נחשף פרצופה האמתי, הידוע לנו מזמן, של המפלגה המתיימרת להיות "חברתית". אפשר לומר שזה היה ברור מראש, מתוקף היגיון פשוט בלבד, שמפלגה שהטיקט המרכזי שלה הוא חברתי תפעל לשמר מצב שבו יש מקופחים ויש מי שחסר להם, על מנת לשמור את מסד המצביעים שלה. כסף שיכול היה לסייע לכל אותן קבוצות האוכלוסייה הזקוקה לסיוע, ילך כדי לקנות את תמיכתה של ש"ס במועמד לנשיאות המדינה. לו היה לאלי ישי וחבר מרעיו שמץ של הגינות, הם היו אומרים לראש הממשלה: וותר על הכסף, נתמוך בפרס, עשה אתו משהו מועיל – שלם את שכרם של עובדי הרשויות המקומיות, למשל.

לש"ס מסד מצביעים שרובו אינו חרדי. עם זאת, היא מתנהגת כמפלגה חרדית לכל דבר, שאחת לארבע שנים מנפנפת בדגל העדתי, שאיש כבר לא מחזיק מלבדם, ובשמות משפחתם של חבריה על מנת לכנות את עצמה "חברתית". הגיע הזמן שמישהו יגיד לכל אותם מצביעים, שהאינטרסים שלהם מעניינים את ש"ס כקליפת השום. ש"ס תיקח את כספי משלם המסים, הכספים שאותם הרוויחו מרבית מצביעיה בזיעת אפם, בעבודה קשה, ותחזק מוסדות חרדים, שבתורם ישבו כפרזיטים על אותה אוכלוסייה עובדת, וחוזר חלילה, עד שיישברו העובדים. מהצד השני, כפי שאראה בהמשך, תמשיך ש"ס לתמוך ואף להציע חוקים מעודדי הפרטה. והמצביעים ימשיכו להצביע, כי ש"ס תדאג להזכיר להם שהם עדיין מזרחיים מקופחים ושצריך להילחם בהגמוניה האשכנזית. כך עושים קריירה מגזענות, לתפארת מדינת ישראל.

אחת לכמה זמן קירות הכנסת לא מצליחים להכיל את הסירחון הפושה, והוא יוצא החוצה. זה מה שקרה לש"ס השבוע.

דמיקולוקרטיה: הצעת החוק החדשה לשינוי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל היא ההצעה הכי אנטי-דמוקרטית שעלתה בישראל בשנים האחרונות. השינוי, שהוצע ע"י ח"כ אלי גבאי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, יפקיד בידי מועצת עיריית ירושלים את הסמכות למנוע קיומם של מצעדים אם הם פוגעים בסדר הציבורי, ברגשות הציבור או מטעמי דת. בישיבת השרים לענייני חקיקה זכתה ההצעה לרוב. שר המשפטים, דניאל פרידמן, שבימים כתיקונם מצליח להוציא מכותב שורות אלו בעיקר צקצוקי כעס, ראוי לצל"ש חד פעמי על התנגדותו החריפה והצהרתו שיגיש ערר ויניח את ההצעה המסוכנת הזו על שולחן הממשלה.

בישראל ישנו גוף אחד המוסמך להחליט האם פעולה מסוימת מסכנת את הסדר הציבורי והאם יש מקום למנוע קיומו של מצעד מסיבה זו, וזה הרשות המבצעת, קרי, משטרת ישראל. המשטרה, בתורה, כפופה להחלטות בית המשפט. ההצעה המסוכנת הזו תעביר את ההחלטה הזו בידי נבחרי ציבור. כלומר, נבחרי ציבור יוכלו לקבוע האם בבירתה של מדינת ישראל יוכלו להפגין נגד השלטון – כלומר, נגד נבחרי הציבור. היום זה מצעד הגאווה, מחר אסיפת בוחרים של אופוזיציה לשלטון המקומי, או הפגנה של ערביי ישראל נגד הקיפוח המתמשך, או כל מה שישתלם פוליטית לחברי מועצת עריית ירושלים למנוע. למי שעוד היה ספק שמצעד הגאווה הוא המוצב הראשון במלחמה על הדמוקרטיה עכשיו כבר צריך להיות ברור לאן הרוח נושבת. כדי לסתום פיות ולמנוע הפגנה לגיטימית בבירת ישראל חייבים לנקוט בצעדים אנטי-דמוקרטיים, כי סתימת פיות היא אקט כוחני ואנטי-דמוקרטי במהותו.

ממשלת ישראל התחייבה לאחרונה להקצות חמישה מיליארד ושבע מאות וחמישים מיליון ש"ח לחיזוק העיר ירושלים. העיר אכן חלשה, האוכלוסייה היצרנית שלה עוזבת אותה, והיא נותרת ענייה ובעייתית. קמפיינים ברדיו מציעים סכומי כסף נכבדים לסטודנטים שיעברו לגור בעיר. עובד היי-טק שמעתיק את מגוריו לעיר זוכה למלגה מהעירייה. והנה באה כנסת ישראל ומציעה חוק שמהותו אמירה חד משמעית להומוסקסואלים בישראל, שירושלים אינה בירתם ואין להם מה לחפש בה.

ההצעה לסטודנטים היא שקרית. הרחובות שמגורים בהם מזכים את הסטודנט בכסף מהעירייה הם ברובם בשכונות חרדיות. כך יכולה עיריית ירושלים ללכת בלי ולהרגיש עם – מצד אחד היא מעמידה פנים שהיא מזמינה אוכלוסייה יצרנית לעיר, ומנגד היא לא באמת מסכנת את ההגמוניה החרדית בה. זה רק מראה שאם העירייה הנבחרת בעיר שרובה חרדים, קבוצת אוכלוסייה שלא ידועה בפלורליזם שלה, תהיה אחראית לקבוע מי יוכל או לא יוכל למחות, הדמוקרטיה הישראלית תפסיד עוד סיבוב במערכה בין דת למדינה. בירת ישראל לא שייכת למועצת העיר שלה, היא שייכת לכלל אזרחי ישראל – גם ה"חוטאים" שהעדפתם המינית אחרת.

מכוער: בגלל עניינים בוערים יותר לא התפנה כותב שורות אלה לטפל בפרשת גל אוחובסקי הכה מכוערת. מעשה שהיה כך היה: אוחובסקי כתב בטיים אאוט על רוגזו על זמרת ישראלית מסוימת, שהיא לסבית בהעדפתה המינית, אולם מעולם לא יצאה מהארון בפומבי, והחליט שהוא יעשה עבורה את הצעד הנדרש. כך, לעיני כול, בכתיבה פסאודו דיסקרטית, אך מלאת רמזים דקים כפואד, אינואנדו של ממש, מניף אוחובסקי בידו הגרומה, זוקר את אצבעו המורה ומצביע – היא לסבית. בחרה אותה זמרת להישאר בארון, בחירה שלה, חיים שלה, מי שמך, מר אוחובסקי, לאוורר את מנהגיו המיניים של איזשהו אדם באוויר הפתוח?

 אוחובסקי, כמו אביעד קיסוס, גיל חובב ועוד, עשה את הקריירה שלו מלהיות הומו. זה בסדר, אין שום דבר רע בזה. אם רוצה מאן דהו לנפנף בהעדפתו המינית, ויש מי שמוכן לשלם לו כסף על כך, בבקשה. אישית, אני חושב שקרייריסטים מסוג זה עושים שירות דב לקהילה שלהם, כי מי שמוכר עצמו כמופע קרקסי אינו יכול לבוא ולדרוש שיתייחסו אליו ברצינות. אבל השורה התחתונה היא שאדם מתפרנס מכלל כישוריו, ואם חלק מכישוריו כוללים אהבה כנה לבן מינו ויש מי שמוכן לשלם על זה, אז ברמה הזו וודאי שאין בכך פסול.

עניין אחר לגמרי, לא דומה ולא קרוב, הוא עניין האאוטינג, קרי, ההוצאה מהארון. מדובר בפלישה גסה לבחירתה הפרטית של האלמונית. מותר לאוחובסקי לחשוב שמי שאינו יוצא מהארון מחבל במאבק ההומו-לסבי לדורותיו, עושה שקר בנפשו, שזה טוב לקהילה, שאיש לא צריך להתבייש בנטיותיו המיניות ומי שמתבייש בהן מחליש עמדה זו. הכול לגיטימי לחלוטין. מותר לו גם לטעון, כפי שטען לאחר מכן, שזה לא אאוטינג, כי כולם ממילא כבר ידעו.

אבל אם כולם ממילא כבר ידעו, למה לכתוב על זה טור? צריך להזכיר לאוחובסקי ש"כולם" פשוט לא מתעסקים בזה רוב שעות היממה, ולכן הם אולי מעדיפים לשמוע את שיריה המקסימים מבלי להטריד מנוחתם בשאלה השולית של עם מי היא מעבירה את לילותיה? ברור שלא, זוהי הצטדקות שלאחר מעשה, ניסיון נואש לבקרת נזקים. לא, חלילה, נזקים שנגרמו לזמרת, אלא נזקים שנגרמו לאוחובסקי.

יתירה מכך, עמדתו של אוחובסקי סותרת את עצמה. נטייתו המינית של אדם היא בחירה שלו, ושלו בלבד, משהו פרטי שלאיש אין זכות להעביר עליו ביקורת. מאבקם של ההומו-לסבים, למשל, על זכויות נישואין, יוצא מנקודת ההנחה שנטייתם המינית או זהותם המינית של בני זוג אינה מעלה או מורידה דבר מעצם היותם זוג, כלומר, היא אינה רלוונטית בקבלת ההחלטה האם הם מורשים להינשא, או בכל החלטה אחרת שמתבצעת כלפיהם. היא פשוט לא שייכת, היא עניין פרטי. בהפיכת הזהות המינית למרכז העניין אוחובסקי עושה נזק עצום למטרה זו, מרשה לעצמו לעשות את מה שהקהילה נאבקת כנגדו, דורס אדם אחר בשל נטיותיו המיניות. זו סתירה מהותית, פנימית, שצריכה להוות אבן בוחן לקהילה כולה – המאבק של הקהילה הוא על לגיטימציה לנטייתם המינית של חבריה, לגיטימציה שתהפוך אותה ללא רלוונטית בשיח הציבורי. כל עוד היא בראש מעייניהם של חברי הקהילה, הם לא יוכלו להשיג את מבוקשם.

(עשיתי כמיטב יכולתי להימנע מפרסום שמה של הזמרת, גם בלינק שנתתי, שהוא היחיד שמצאתי שבו אף טוקבק לא מזכיר או רומז על שמה, וגם בנתונים שהבאתי כאן. אם מי מהקוראים מצא שחטאתי למטרה זו, אנא הביאו זאת לידיעתי במהרה, ואדאג לתיקון הטעות).

חינוך לכולם?: נעסוק עוד קצת במפלגה הפסאודו חברתית ש"ס, ובהצעת החוק של ח"כ משולם נהרי שתאלץ את הרשויות המקומיות לתקצב את החינוך המוכר שאינו רשמי, שהוא חינוך פרטי שלא מלמד את תכני הליבה הנדרשים, כמו שמתקצבים את החינוך הרשמי, ברובו ממלכתי.

הטענה העיקרית של מצדדי החוק האווילי הזה היא שאין סיבה שילד חרדי, או ככלל ילד הלומד במוסד שאינו רשמי, יקבל פחות מעמיתו החילוני הלומד בבית ספר ממלכתי. נכון, אין כל סיבה כזו, אולם זה אינו המצב. ילד חרדי שיירשם לבית ספר ממלכתי יקבל בדיוק את מה שמקבל ילד חילוני. השאלה כאן היא האם המדינה צריכה לתקצב מוסד חינוכי פרטי שאינו מלמד את התכנים שהמדינה קבעה כנחוצים לכל ילד. האם יש לכך איזשהו צידוק מוסרי? האם יש צידוק לכך שכספי משלם המסים ילכו למי שבוחר, ומדובר כאן בבחירה, לחנך את ילדיו במערכת חינוך פרטית?

הנחת היסוד כאן היא שתכני הליבה, כלומר, התכנים שכל ילד חייב לדעת אותם כשהוא יוצא מבית הספר, הם תכנים שנקבעו ע"י ממשלה נבחרת ולכן, על פי כל עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית, מבטאים את רצונו של העם, כלומר, של אותו ציבור משלמי המסים. איש אינו מכריח כל ילד בישראל ללמוד את התכנים הללו. אבל מותר בהחלט לעם להחליט שהקריטריון שלו לחלוקת כספיו הוא התכנים הנלמדים בבית הספר. אין כל הצדקה למתן התקציבים לרשתות פרטיות. המשמעות המיידית של החוק היא שפלוני יכול, לו יחשוק בכך, להקים מחר בבוקר בית ספר, בו ילמדו ערכים פוסט-ציוניים ויקראו להפיכת ישראל למדינה דו לאומית, למשל, ולקבל לצורך כך תקצוב מלא מהמדינה.

מבחינת השלכותיה הכלכליות, הצעת נהרי תגרור אחת משלוש תוצאות אפשריות. כיוון שהרשויות המקומיות הן האחראיות לתקצב את החינוך החרדי, אותן רשויות מקומיות שמצאו לנכון לדלג על מספר חודשי שכר לעובדיהן, מפאת קשיים תקציביים, יוכלו הרשויות המקומיות לבחור – האם לקצץ מתקציבי החינוך הממלכתי, לקצץ בתקציבי השירותים שהן נותנות או להפסיק לשלם שכר לעובדיהן שוב. כך או כך, משלם המסים הסטנדרטי יוצא נפסד.

יתירה מכך – חוק שפירושו תקצוב ממשלתי לגוף פרטי הוא חוק תומך הפרטה, בהגדרה. הוא תמריץ ועידוד לגופים פרטיים להשתלט על השוק הזה תוך הבטחה לרווח. לא מאהבת החרדים תמך אולמרט בחוק – הפרטת החינוך בוודאי נשמעת כחלום רטוב למי שמאמין בכלכלת הפרטה מופרעת. יוצא שמפלגת ש"ס, המפלגה שמדברת על סולידאריות חברתית, שחרתה על דגלה את החברתיות, מעלה בגלוי הצעת חוק מעודד הפרטה, שהיא ההיפך הגמור מרווחה חברתית.

חוק נהרי של ש"ס ייטיב עם הלומדים בבתי הספר של רשת החינוך שלה (איזה עוד מפלגה מחזיקה רשת בתי ספר?) ויפגע אנושות בכל השאר – עובדי הרשויות המקומיות, האזרחים שהשירותים שהם מקבלים ייפגעו והחינוך הממלכתי. לא נורא, העיקר שעכשיו ש"ס תוכל לגדל באין מפריע ותחת מימון ממשלתי את דור המצביעים הבא שלה.

הגיע הזמן להוריד את המסכה החברתית מעל פניה של ש"ס – מפלגה שמציעה בחוק לעודד את הפרטת החינוך, מפלגה שפוגעת באופן שיטתי בסקטורים שהיא מתיימרת לייצג ומפלגה שלא מתאמצת כמעט להסתיר כמה היא פועלת להנצחת העוני בארץ צריכה לשלםל על כך מחיר כבד – בקלפי.

חרמות: ארגון המרצים הבריטים החליט לקרוא לחבריו לשקול חרם אקדמי על ישראל בגלל פעולות ישראל בשטחים. וכל כך למה? כי האקדמיה הישראלית לא יוצאת בקול אחד נגד הכיבוש והזוועות הנעשות בשטחים.

אינני חובב גדול של צה"ל ומדיניות ישראל בשטחים, מעודי לא תמכתי בכיבוש המתמשך ובהשפלות של הפלסטינים ויש מקום, לעניות דעתי, לקרוא בכל קול נגד המעשים הללו. אבל קריאה לאחדות קולות באקדמיה?

הרי כל תפקידה של האקדמיה היא לבדוק כיוונים נוספים, רעיונות נוספים, מחשבות נוספות, לבקר דרכי מחשבה סטנדרטיות, להציע דרכי פעולה שעוד לא נוסו, תיאוריות חדשות. אקדמיה עלובה מאוד תהיה זו, שבה תשרור תמימות דעים. גם הבריטים יודעים את זה. אחד החוקרים המבריקים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שעבודת הדוקטורט שלו צפויה לעשות מהפיכה בתפיסה של הפילוסוף הפרה-סוקרטי החשוב פרמנידס, הוא איש ימין מובהק, קיצוני אפילו, ובכל זאת, אבוי לאוניברסיטה שתוותר על שירותיו.

הבחירה של המרצים הבריטים לצאת כנגד ישראל היא צביעות. מדוע אינם יוצאים בהכרזה על חרם על האקדמיה הסינית, שם מופרות זכויות אדם של הפאלונג גונג מדי יום? מדוע אינם מחרימים את האקדמיה הרוסית על מעשיה כנגד הצ'צ'נים, מדוע אינם קוראים לממשלתם להפסיק את הג'נוסייד בדרפור, מדוע לא החרימו את האוניברסיטאות הצרפתיות כשהצרפתים טבחו באלג'יר, מדוע אינם מחרימים את האוניברסיטאות בארה"ב בשל מעשי ארה"ב בעיראק?

העובדה שמדינות אחרות עושות זאת לא הופכת את ההתנהגות הישראלית בשטחים הכבושים לגיטימית, אבל היא כן מספקת הצצה נפלאה למניעים שמאחורי ההחלטה הזו. העם היהודי, מסתבר, עדיין צריך להוכיח יותר מכל עם אחר שמגיעה לו מדינה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.

העם היהודי: המשטרה אישרה באופן עקרוני קיומו של מצעד גאווה בבירת ישראל, שחגגה לא מזמן יום הולדת עצוב לאיחודה הווירטואלי. המראות משנה שעברה, אם לסמוך על דברי החרדים, עומדים לחזור על עצמם. שוב נראה כמה שנאה יש בעיר שחוברה לה יחדיו, כמה קיצונית ומסוכנת אותה קבוצה אנטי-דמוקרטית ששמה את תפיסתה הדתית מעל לכל ערך דמוקרטי. הקהילה הלה"טבית, שבטוקבקים מכונה "ההומואים", היא המעוז הראשון של הדמוקרטיה הישראלית. מעטים מדי מבינים זאת, השאר רוצים קצת שקט. הטיעון המרכזי של הטוקבקיסטים הוא שיש לישראל די צרות מחוץ, ואל להם, ל"הומואים", להביא צרות חדשות. זה נשמע טוב, ואם תהיה בין הראשונים להגיב, יריעו לך. אין ספק שאיזשהו גימלאי משועמם נהנה לראות את הטוקבק שלו באדום בYNET. אבל זה ריק מתוכן. הקהילה הלה"טבית לא אשמה ב"מצב", והחרדים, מצדם, מעולם לא טענו שאם המצב הביטחוני של ישראל היה מופלא, המצב הכלכלי תואם את דירוג האשראי ושלום גדול ונפלא היה שוכן כאן, הם היו נותנים למצעד לעבור בשקט. ה"מצב" הוא לא השאלה. האם יש סיבה אמתית למנוע מהקהילה לקיים את מצעדה? קבוצת מפגינים, אזרחי ישראל, רוצה למחות בבירת ישראל. איפה כאן הבעיה? באיזו דמוקרטיה מותר לקב' אוכלוסייה אחת להצר צעדיה של אחרת? אין פה בכלל שאלה של זכות מול זכות. אין לחרדים זכות-שמצעד-הגאווה-לא-יעבור-בירושלים. יש להם זכות מלאה לחשוב כל מה שיעלה על רוחם לחשוב על מצעד הגאווה, על הקהילה הלהט"בית, על חופש ושחרור מיני ועל כל דבר אחר שיחפצו בו. אבל אין לאף אחד זכות לחסום קבוצה אחרת מלבטא את עצמה. זה כל כך בסיסי, כל כך מהותי לדמוקרטיה, שפשוט לא ייאמן שיש מי שמנסה להשתמש ברטוריקה דמוקרטית כדי לסתור את זה. וזו אכן הרטוריקה שמנהיגי החרדים משתמשים בה. הם מדברים על פגיעה בציבור שלהם. הם עושים שימוש ציני במאפיין הפלורליסטי הקובע, שזכותך להניף את ידך נעצרת באף של השכן שלך, ומצהירים שאפם נמצא שם. אבל העיקרון הזה הוא דו כיווני. גם דחיפה של השכן שלי את אפו כך שאוכל להזיז את ידי רק לכיוון בו הא רוצה היא אלימות אנטי-פלורליסטית. צריך לשאול האם הטענה החרדית שמצעד הגאווה פוגע בהם, יש בה ממש. הרי לא רק חרדים גרים בירושלים. זו אינה עיר שלהם. זו עיר הבירה של ישראל הפתוחה בפני כלל אזרחיה. מדוע משחקי כדור רגל בשבת או הפאבים הפתוחים במרכז העיר בשישי לא מפריעים לחרדים בעיר, ואילו מצעד גאווה ביום חול כן? חילול שבת הוא עבירה גדולה ממשכב זכר, על חילול שבת יש עונש מיתה מידי בית דין, ועל משכב זכר – כרת – כלומר עונש מידי שמיים. מה יש בעצם המצעד שעובר על חוקי היהדות בכלל? ההומוסקסואליות כשלעצמה, היא אכן מנוגדת לתפיסה הדתית. אבל היכן כתוב שלחוטא אסור לצעוד או להפגין? מהי מהותה של הפגיעה הזו, שהחרדים מדברים עליה? אין מנוס מההבנה שמהותה פוליטית. לופוליאנסקי, שיודע לאיים בהשתלטות של החמאס על ירושלים, יודע מי באמת משתלט על העיר. כל עוד הקהילה הלהט"בית צועדת בעיר, היא מהווה תזכורת כאובה, שירושלים איננה בסיס כוח חרדי, אלא עיר הבירה של כלל ישראל. וככזה, הוא חשוב מאין כמותו. דם על הידיים: ישראל כמרקחה. טילי הקסאם הנופלים על שדרות כבר שנים לפתע הפכו לנושא הכי חשוב. העיתונאים, שרק לפני שבועיים דרשו את ראשו של אולמרט על מגש, נפלו לספין הזה. מישהו זוכר את וינוגרד? אם אנחנו יכולים ללמוד משהו מאירועי הימים האחרונים, זה שהתקשורת לא למדה דבר. שוב היא מתלהמת, הפרשנים הצבאיים קוראים להיכנס בכוח, דן מרגלית כותב שאם בישראל יש פליטים צריכים להיות כאלו גם בעזה, טומי לפיד מספר לנו שחייבים לירות, ועכשיו. מה נפיק מהירי? הרתעה? מה, חמאס לא יודע שאנחנו יותר חזקים? היושבים בראשו הם חבורה של מטורפים לא ריאליים שבטוחים שהחמושים שלהם יכולים לכבוש את ישראל מידי צה"ל? הם לא יודעים שיש לנו את היכולת למחוק את רצועת עזה, אם נחפוץ בכך, ולא רק היכולת, אלא שאנחנו גם אכזריים מספיק לעשות כן? האם מישהו חושב ברצינות שהפלשתינאים לא יודעים שישראל חזקה יותר? הרג? סיפוק של יצר נקמה הוא סיבה מספקת לסכן חיי חיילים, ליטול חיי אדם, לחסל?אולמרט מתנהג כמו בריון סוג ד'. משחטף מכות בחטיבת הביניים, הוא הולך לעשות שרירים בגן הילדים. הוא יצא מעזה מנצח, חמאס יתחנן לרחמים, והוא עוד ייראה כמי שניסה למנוע את זה. נו באמת, כששרת החוץ מודיעה שלא תסכים להפסקת אש, על מה הם מדברים? ככה יתגבר על וינוגרד, ככה יזכה בתמיכת הציבור. מי שסולל לאולמרט את הדרך לייצוב הקריירה הפוליטית שלו על גבם של תושבי עזה הוא העיתונאים המתלהמים, מתלהמים כפי שהתלהמו לפני מלחמת לבנון השנייה. למילה יש כוח, ומי שמטיף להרג, ירי ופעולות צבאיות, יש לו דם על הידיים. size="4">שר התשקורת: במדינת ישראל יש שר תקשורת, שגם טלוויזיה אין לו בבית. יש בזה טעם נפגם, אבל זה בפני עצמו לא היה יכול להזיז אותי אל המקלדת. יש לי דברים חשובים וטובים מזה לעשות. אלא ששר התקשורת הישראלי, אריאל אטיאס מש"ס, שתמך בוועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת החוק האחרונה של חבר סיעתו ח"כ אמנון כהן, חוטא למהות תפקידו. הצעת החוק המדוברת מציעה לחסום את הגישה לאתרי פורנוגרפיה, אלימות והימורים לכל מי שלא יזדהה כמבוגר באמצעות זיהוי ביומטרי, או בשפה של בני אדם – באמצעות טביעת אצבע. העלות של יישום החוק, כמובן, תושת על ספקיות האינטרנט.נגיע מייד לטיעונים הערכיים כנגד הצעת החוק המקוממת הזו, להיעדר הבסיס המוסרי של ש"ס להציע אותה ולכל מה שברור לכל מי שעיניו בראשו. בואו נתעכב עוד רגע לפני כן, כדי לבדוק את הנושא הכלכלי. ראשית, עלות אף פעם אינה מושתת על חברות. למה? כי חברות יכולות להעלות מחירים. במיוחד בישראל, בו לספקיות האינטרנט יש מסד לקוחות גדול שמחויב להן. אז מה שיקרה אם חלילה תעבור הצעת החוק הזו הוא שהחברות יעלו מחירים כדי לעמוד בעלות של תשתית ביומטרית, והאזרח הקטן ישלם יותר. נהדר. ח"כ ושר ממפלגה שמתיימרת להיות החברתית ביותר בישראל (החברתיות הזו, אגב, מבוססת בעיקר על שמות המשפחה של חבריה) מעלים הצעת חוק שתביא לעליית מחירים. שר התקשורת של ישראל תומך הלכה למעשה בהעלאת מחירים לצרכני האינטרנט. יש גם מקום לשאול, האם חברות יכולות להרשות לעצמן לפעול במדינה שבה הממשלה מנצלת את סמכויותיה ומייקרת עבורן את עלויות התפעול, אבל שאלות כלכליות לא מעניינות את אנשי המפלגה "החברתית ביותר בארץ". מה כן מעניין אותם? כה אמר אטיאס: "החוק אינו מיועד לחרדים. רוב החרדים לא גולשים באינטרנט בבית. אין מחיר לילד שנחשף ונפגע, וגם אם החוק לא מידתי – לא נורא. מדובר בחיים שלנו…"בחיים שלנו, לא פחות ולא יותר. מי שצופה בתמונות עירום באינטרנט סופו שימות, מתברר. למרות שברור כשמש שלא מדובר באדם שההיגיון נמצא בראש מעייניו, בואו ננסה למצות את הקו של השר אטיאס. לפי הקו הזה, הורים לא יכולים יותר לקיים יחסי מין אם ילדיהם נמצאים בבית, גם אם מדובר בשעת לילה מאוחרת, מחשש שהילד יפתח את הדלת בטעות ונפשו תצולק לעד. לפי הקו הזה, אב לא יכול למלא טוטו בבית, פן יראה אותו הילד מהמר ונפשו העדינה תישבר. לפי הקו הזה, הקובע ש"אין מחיר לילד שנחשף ונפגע", גם אם מדובר בחוסר מידתיות, צריך להוציא מהבית ילד שאביו מחזיק קלטת או די.וי.די פורנוגרפיים בביתו, פן ימצא אותם בטעות ויחשוב שמדובר בצילומי וידאו מהטיול המשפחתי האחרון למפל התנור. אולי גם להשליך את האב לכלא, כי אין מחיר מוגזם מדי לשימור נפשות ילדינו העדינות. ניתן, רצוי וצריך להגן על הילדים מפני תוכן לא רצוי. חבורת בני ארבע-עשרה מוטרפי הורמונים הצופים בסרט פורנוגרפי, עלולים לרצות ליישם את מה שראו על איזו בת שכבה אומללה, כפי שכבר ראינו קורה. צריך להימנע מסיטואציות "תפוז מכני" כאלה. אבל אסור להיכנס לתוך ביתו של אדם בצורה בוטה כל כך. הרי הצורך במזהה ביומטרי הופך את צריכת הפורנוגרפיה הלגיטימית של מבוגר לחשופה וברורה לעיני כל מבקר – מסוכן מכירות של שטיחים ועד חברים טובים. בייחוד כשקיימות דרכים טובות יותר לחסום גישת ילדים לתכנים. ניתן לחייב את ספקיות האינטרנט לספק להורים אמצעי מיגון, ולהגביל את עלותם, למשל. למה לא, בעצם? לפי אטיאס, הסדרה עצמית לא תצלח מפני שההורים לא מודעים מספיק. מדוע, אם כן, שלא ישקיע שר התקשורת מעט מתקציב משרדו בהסברה להורים? איזה מין היגיון יבכר לחדור לזכויות הפרט של כולנו, רק כדי לחסוך כמה גרושים על הסברה? גרוע מכך, ברור שחברי ש"ס פשוט לא מבינים במה הם עוסקים. הרי מכל תוכנת P2P אפשר להוריד כל קובץ שרוצים, ללא הגבלה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?אני דווקא נוטה לחשוב שהצעת החוק כן מיועדת למגזר החרדי. יותר ויותר חרדים מוצאים את דרכם שלהם לצריכה של תכנים מהעולם החילוני. טלפונים סלולאריים מהדור השלישי עם יכולות טלוויזיה, מחשבים ואינטרנט, ומגוון הפיתויים גדול. המגזר החרדי נמצא כעת בעיצומו של מאבק על אופיו וקיומו. ניתן להבין את דאגתן של המפלגות החרדיות לקהל מצביעיהן, אולם לא ניתן להבין מדוע ש"ס נוטלת לעצמה את הזכות לנהל את המאבק הזה על גבו של האזרח וזכותו לפרטיות. בוקר טוב סעודיה ואיראן, ש"ס מביאות אותנו אליכן. קול ענות מבישה: משפט אחד שאיתי שונשיין, מצמד המובילים של שביתת הסטודנטים, צוטט כאומר מסכם את הביזיון שמכונה "ההסכם". סטודנט שהתראיין לכתבה בYNET ציטט את שונשיין כאומר "אי אפשר לקבל זכות וטו מלאה על החלטת הריבון". מה?! אז לשם מה יצאת למאבק? אם הממשלה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, כולל להפר הסכמים, למה בכלל
לחתום על הסכם? למה לצאת לשביתה?אנחנו לא חיים בסוג כזה של מדינה, עדיין. מדינה מחויבת לחוזים ולהסכמים שהיא חותמת. צריך היה להמשיך את המאבק עד להסכם שמבטל דה-פקטו את וועדת שוחט – או על ידי זכות וטו מוצהרת ומלאה, או על ידי סגירתה. הוועדה נולדה בחטא, ואסור היה להשאיר לה פתח. אבל שונשיין התקפל, בין השאר בגלל אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. האגודה בעברית יצאה בחוסר חשק בולט למאבק, והציע לקבל כבר את ההסכם הראשון (זה שהציע הקפאה של שכר הלימוד לשנתיים, ורק אח"כ יישום של רפורמת שוחט). הם הצביעו כנגד המשך השביתה בכל הזדמנות. גם לסטודנטים שלהם הם שיקרו, ולא בחלו באמצעים לשם כך. הדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה סקר שנשלח לסטודנטים, שהיה בנוי בצורה שהייתה מכשילה כל סטודנט בקורס לשיטות מחקר. כולם יודעים כמה קל להטות סקר. אגודת הסטודנטים בעברית עשתה עבודה יוצאת דופן בנושא הזה. ההסכם שהתקבל בסוף הוא ביזיוני וחסר ערך. מאבק הסטודנטים הבא רק מחכה מעבר לפינה, ולטווח הארוך נפסיד כולנו. ראוי שמי שהאשים את מנהיגי המאבק בפוליטיקה קטנונית, כמו יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, יקשוט עצמו ויסביר לנו מה היו מניעיו הכנים, לא אלו שהוא מפרסם בעיתון הפרבדאי של האגודה שלו, להתנגדותו לכל צעד של מאבק. נתראה בקלפי, שגב.  

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה

מחבל: במהלך שיטוטיי ברשת נתקלתי באתר שמכנה עצמו "האתר הרשמי של משפחת עמיר", שקורא לשחרורו המיידי של יגאל עמיר מתאו, שם הוא נמק. עמיר, לשיטת מקימי האתר הנאלחים, שילם את חובו לחברה. ומדוע? מפני שיצחק רבין ז"ל, לפי מקימי האתר, פשע כנגד החברה הישראלית והפקיר את חיינו בידי אויבינו, ועבירה הנעשית כנגד פושע מחייבת עונש קל יותר מעבירה הנעשית כנגד אזרח מהשורה. אי לכך, ממשיכה הלוגיקה שבאתר, רצח רבין מחייב עונש קל בהרבה מרצח של, נניח, בעל קיוסק בבאר שבע.

טענה נוספת שעולה היא שאולמרט מדבר על שחרור מחבלים עם דם על הידיים, שגם הם, בדיוק כמו עמיר, רצחו יהודים, אז למה הם משתחררים ועמיר נשאר נמק בתאו?

ההקבלה בין עמיר לבין מחבלים היא אכן משובבת נפש ומרעננת, מלבבת אפילו, ואני מוכרח להודות שקראתי אותה בהנאה מרובה. שאר האתר הביא אותי למגוון אחר של רגשות, משהו בין כעס וזעם לתסכול עמוק. מסתבר שמדובר באתר שיש לו מבקר או שניים, ששבעה אתרים אחרים מקשרים אליו. לכל מי ששואל את עצמו למה אין לינק – ידיי לא תהיינה במעל.

מתברר שיש תעשייה שלמה סביב עמיר. עורך העיתון "בשבע", המהדורה הכתובה של ערוץ הרדיו היודו-נאצי ערוץ 7, כתב שאם ישוחרר מרוואן ברגותי, אז יש לשחרר גם את עמיר, מפני ש"מי שמבקש לשחרר את ברגותי מוכיח כי רצח מתוך מניע אידיאולוגי חמור בעיניו פחות מסתם רצח. ומה שלא פחות חשוב, שחרור עמיר בצמוד לשחרורו של ברגותי יביא לכך שגם השמאלנים ישלמו במשהו את מחיר החלטותיהם המקוממות".

ראשית, יש לומר בהכנעה שגם השמאל הישראלי תרם את חלקו להפיכתו של עמיר לאסיר הפוליטי ביותר מאז ומעולם בישראל, פוליטי אף יותר מאריה דרעי. הכניסה המיותרת לתחתוניו של עמיר הייתה רמיזה לכולם – עמיר אינו עוד אסיר השפוט על רצח. ומה שעובד לכיוון אחד, עובד גם לכיוון השני.

שנית, אין ספק שהימין הישראלי אחראי לכך יותר. ההצבה של עמיר כסמל היא קריאת תגר על כל מוסדות השלטון הישראלי. האמירה המקוממת כאילו שינוי כוחני של מדיניות לגיטימית יכול להיות מוצדק היא קריאת תגר על הדמוקרטיה, וכתוצאה מכך על הציונות כולה. זה לא פטריוטיזם, זה ההפך המוחלט שלו.

למזלי הטוב אני עוד זוכר משהו משיעורי הלוגיקה שלי. אני יכול להתמודד עם טענתה העיקרית של העצומה שמפעיל אתר האינטרנט המבזה הזה. עבירה שנעשית כנגד פושע, לא בחוק הישראלי ואף לא בחוק היהודי, לא מפחיתה מחומרת העבירה. ולפני שרצים לצטט לי את "וגם הגונב מגנב פטור", כדאי לדעת שהוא פטור מפיצוי הגנב, כיוון שהרכוש לא היה של הגנב. כבר שנים שאני חושב שהאחראים להשתלטות של הדתיים על הדת היא העובדה שהחילונים לא טורחים ללמוד דבר, זולת ציטוטים חסרי משמעות ומנותקים מהקשר. מי שעבר עבירה עבר עבירה, נקודה.

אולם יתירה מכך, יש סתירה עצמית מהותית באמירה שרבין ז"ל הביא להרג של יהודים. הרי דווקא רציחתו הביאה להפרת הסכם אוסלו ע"י ישראל, והעובדה היא שאם אכן התרחשו הדברים האלה – רציחתו לא מנעה אותם, ומכאן שאין להתייחס אליה כאל מניעת פשע. ואם אכן פשע רבין, הרי ברור שמדינת ישראל צריכה להעמיד אותו לדין, ולא רוצח שפל ונתעב המתחבא מאחורי מערכת יחסי ציבור משומנת. אזרח הנוטל את החוק לידיים הוא פושע ככל פושע אחר. לפי ההיגיון של מפעילי האתר, אם אני סבור, ובצדק, שההתנחלויות מסכנות את חיי, זכותי הלגיטימית לרצוח את כל המתנחלים. אגב, מעניין אם מקימי האתר יתנגדו לשחרורם של מרצחיי נהג המונית הערבי. הוא הרי היה חף מכל פשע. אבל כבר ברור שישנו צד מאד מובהק במפה הפוליטית שמתנגד לחוק רק אם וכאשר זה מתאים לו.

מי שפועל כנגד השלטון הישראלי הלגיטימי והנבחר, מי שמנסה לכפות בכוח, בהפחדה, באיומים ובבריונות את דעתו שלו, הוא מחבל. ורב המחבלים של הימין, בהקשר הזה, הוא המפלצת שאחזה באקדח העשן. העיקר שהוא מרשה לעצמו, ואף רב אינו פוצה פה ומצפצף, לחבוש כיפה.

אישות: בשולי החדשות נטמע סיפורה של אישה שפנתה לבית הדין הרבני האזורי בבקשה צנועה – להתגרש מבעלה. בעלה הסכים, הכול היה מוכן. אלא שאז התברר לנו מה שאנו יודעים מזמן – שבית הדין הרבני הוא המוסד השיפוטי הנקלה והבזוי ביותר בעולם המערבי. הדיין שמע שהאישה אינה שומרת מצוות, וביטל את הגיור שלה, גיור שנעשה כדת וכדין ע"י הרב דרוקמן, שאיננו רב רפורמי או קונסרבטיבי, אלא רב מהציונות הדתית האורתודוכסית. כיוון שגיורה בוטל, בוטלו הנישואין לאלתר, כמו גם יהדותם של ילדיה. היא, ילדיה ואפילו בעלה הוכנסו כולם לרשימה שאין כמותה בעולם כולו – רשימת מעוכבי הנישואין. שוב, חוסר הידע של החילוני הממוצע יגרום לו לומר דברי הבל, לעתים, אל מול אירוע שכזה. ניתן יהיה לשכנעו, אולי, שעל גיורת חלה חובה לשמור מצוות. אבל ההלכה ברורה מאד: "אפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל…" כתוב, שחור על גבי לבן.

כרשות שיפוטית, מה שנעשה כאן הוא מעשה נבלה שאין לו אח ורע במערכות המשפט הגרועות ביותר. נניח שפלוני נשפט על עבירת שוחד בבית משפט השלום בתל אביב, ומזוכה מכול אשמה. חולפות עשרים שנים, ואותו פלוני נשפט, הפעם בבית המשפט המחוזי בירושלים, על עבירת גניבה. במהלך מתן פסק הדין השופט קובע, שהנאשם זוכה שלא בצדק ע"י בית משפט השלום ומרשיע אותו בקבלת שוחד. הרי זה מקומם – אדם שניתנה הכרעת דינו בעניין מסוים, שוב לא ניתן לשנותה, אלא בדיון באותו עניין בערכאה גבוהה יותר, כלומר, בערעור. מדינת ישראל הסמיכה את בית הדין של הרב דרוקמן לעסוק בגיור, ואת הרבנות לעסוק בענייני אישות. לא יתכן שפסיקה בבית דין אחד של המדינה לא תתקבל ע"י בית דין אחר.

זו רק דוגמה אחת, קטנטנה, לעוולות שמדינת ישראל עושה בכול יום, כאשר היא מפקידה את זכותם הבסיסית של אזרחיה ליחסיי אישות בידיי ממסד רבני דוגמאטי וצר אופקים.

לרבני הציונות הדתית נותר לי רק לומר שמי ששיתף פעולה עם החרדים בפסילתם של הרפורמים והקונסרבטיבים ובפסילת גיוריהם, בל ישתומם כאשר החרדים פוסלים גם אותו. מבחינתם, יש רק דרך חיים אחת. יעידו על כך דבריו של אלי ישי בשבוע שעבר על המפד"ל, בעקבות "חוק השבת" של אורלב: "הפכתם לרפורמים".

אגב, מעניין שאדם שעבר על "לא תרצח" וביקש להינשא בנוהל המפוקפק הלכתית של "נישואי שליח", דוגמת רוצחו של ראש הממשלה, קיבל אישור רבני וחותמת גומי לנישואיו, בעוד גיורת שקשרה גורלה בגורלנו קיבלה יריקה בפרצוף. כנראה שאי שמירת שבת היא עבירה גדולה יותר מרצח, ומחייבת ביטול יהדותו של אדם לאחר שניתנה לו.

מצפציפר: אחרי שסיים לטפל ביום �