פתחון פה

המון מתלהם, רוצחים ברישיון, משטרה בשכר רעב, חוסר קוהרנטיות; מעולם לא היה מצבנו.

רוצים אסון הומניטרי: הישראלי הממוצע אוהב את הרעיון הזה, אוהב את הפטרונות שנידפת ממנו. לסגור לעזתים את החשמל. כי הציבור הישראלי הוא המון מוסת, והמון מוסת אוהב פתרונות פסאודו מתוחכמים של זבנג וגמרנו. כך הרי עובד הקו הלוגי של הישראלי המוסת - אם נסגור להם את החשמל, הם יסבלו מאד. הסבל שלהם יביא אותם להפסיק לירות קסאמים.
אחד המאפיינים הבולטים בחברה הישראלית זה שאנחנו לא לומדים. הרי הפעלנו את הלוגיקה הזו כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם עמדנו המומים מול העובדה שהיא פשוט לא עובדת. ככה נולדו להם הסגרים והכתרים, ככה הבאנו את המחסומים לדרגות חדשות של חוסר אנושיות ועוד. אנחנו פשוט לא מבינים שככל שאוכלוסיה אזרחית סובלת יותר, כך הם כועסים יותר.
ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע. לית מאן דפליג שאנשי שדרות לא צריכים לחיות בפחד ואימה מרקטות. אולם ניתוק החשמל על מאות אלפי אזרחים הוא מעשה חסר פרופורציה, שלא לדבר על כך שהוא לא אפקטיבי. ניסיון העבר מראה שההיגיון הפלסטיני לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד. כשישראל פוגעת בהם, הם לא מאשימים את חמאס או פת"ח, אלא את ישראל. ובהחלט ייתכן שלמשגרי הקסאמים יהיה אינטרס שישראל תמשיך בענישה קולקטיבית - הלגיטימציה הציבורית שלהם רק תגבר. כרגע, לפחות, בג"ץ מוכן להיות אויב העם שוב כדי לנסות למנוע את זירוז הצמיחה של דור חדש של מחבלים. אבל החברה הישראלית חייבת להפסיק להיות נלהבת כל כך ליצירת אסון הומניטרי.

רק האש עוד חיה: 51 שנים מאז הטבח ההוא בכפר קאסם, והישראלים לא לומדים. שבע שנים מאז אירועי אוקטובר 2000, והישראלים לא לומדים. שוב משתמשים באש חיה על אוכלוסיה אזרחית, שוב פצועים, שוב תירוצים. ולמה שנלמד?
המעורבים בטבח כפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד 17 שנים. האחרונים שבהם שוחררו מהכלא לאחר 3 שנים. בישראל, הרג של ערבים אינו עבירה שמצדיקה ענישה חמורה. כל הסיפור שהתעורר עכשיו, של השחתת הכרם של המתנחלים, מחביא עובדה פשוטה - כשהושחתו עצי זית, המבצעים לא נתפסו מעולם. את משחיתי הכרם תפסו בתוך שעות. ככה זה כששומרי החוק הישראלים הם פושעים במדים, שבטוחים שהחוק תקף רק לכיוון אחד.
מי שמתפלא מדוע החברה הערבית בישראל עוסקת בשאלת השירות הלאומי (ומעניין שאם מנהיגים חרדים היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, זה היה מובן מאליו), שיפקח את העיניים. מי רוצה לתרום למדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'?

אשמתם: ההורים של הנער שנרצח בהרצליה מאשימים את שביתת המורים. הטענה הזו נשמעה לי כמו "מה הם, מופרעים? הם משחררים את הנוער המסוכן שלנו לרחובות?"
הציבור שלנו לא מוכן להבין איך המורים האלה לא מוכנים להמשיך להיות שוטרים, מורים ומחנכים בשכר רעב, ומעזים עוד לשבות. כי נוח לנו שהמורים שלנו עבדים, אותה נוחות שמאפשרת להורים להתקשר לבית הספר לצעוק כי המורים מנסים לתקן את שהם קלקלו. אנחנו רוצים מורים נרצעים שלא יפריעו לנו להתבהם, ובעיקר שלא יגדלו אזרחים חושבים. הנה החזון שאנו מביאים על עצמנו, בסיוע מקהלת פקידי אוצר אטומים: נעמוד כולנו, כאיש אחד, סכין בכיס ושיר בגרון וננהם ביחד על ניתוק חשמל או כל אסון הומניטרי אחר. כי כשלא משלמים למורים, מקבלים חברה שלא לומדת.

תחליט: ראש עיריית ירושלים טוען שוויתורים בירושלים הם ניתוח עקירת מעיים. רגע. נריץ אחורה כמה חודשים. אז הוא טען ש"החמאס עלול להשתלט על ירושלים" ועל כן יש להוציא שכונות ערביות מתחום שיפוטה המוניציפאלי. מה קרה לו, ללופו, בארבעה חודשים?

 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

תגיות: אלימות, בורמה, בית המשפט העליון, גזענות, חינוך, חרדים, ירושלים, מכת ברק, משטרה, פלשתינאים, צבא

הצימרים של אולמרט, ביורו-קרטיה, ג’ינס, אדוני הארץ; מעולם לא היה מצבנו

אטימות: ראש העירייה של מדינת ישראל לא מפסיק לומר דברים שמעלים לכותב שורות אלה את לחץ הדם. הפעם על הפרק, ההיתממות המכוערת שלו בנושא הפליטים. " במדינה כמו שלנו מגיעים בלילה עשרות אנשים, מה יכולה לעשות המדינה? לעמוד מאחורי הקו עם צימרים?"

דמגוגיה זולה? בהחלט. המשך המדיניות שלו, של עידוד שנאת זרים? כמובן ("במדינה כמו שלנו"). אטימות לב נבזית? בוודאי.

לא, אודי, אין צורך לבנות צימרים ליד הגבול (בכלל, אולי כדאי שתעסוק קצת פחות בנדל"ן). יש צורך לא לשלוח פליטים של רצח עם למותם, להפסיק לתת לחיות האדם המצריות לשמור לנו על הגבול, להפסיק לשקר לנו בפרצוף לגבי כל סוגיית הטיפול בפליטים. בעיקר יש צורך שתקיים את מה שאתה עצמך אמרת ביום השואה האחרון: "במערכה נגד השכחה נחל העם היהודי הצלחה שאין ערוך לה…כאן, במדינת ישראל, נבנית תרבות חיים שהיא ההפך מתרבות הרשע שניסו להנחיל עלינו. יש להבעיר כל שמץ של שנאת הזר. דגלנו חייב להיות דגל של חירות וצדק, אחווה, שלום וידידות חוצי גבולות ומרחבים". מילים גדולות, אודי, מעשים אין. קצת כמו וועידת אנאפוליס, הטיפול ביישובי הצפון בזמן המלחמה, הטיפול בסטודנטים, הטיפול בקסאמים – קצת כמו כל הקדנציה שלך.

צימרים? לא. מקלט לפליטי טיהור אתני בהיקף מזעזע? עוד איך כן. ומדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת.

גרועה יותר מכל שגיאותיו של אולמרט היא הגאווה המדושנת שגורמת לפליטות פה כאלה.

בואו פקידים: חוק ההסדרים, זה שנותן לפקידי האוצר לשלוט לנו במדינה, עבר הלילה בקריאה ראשונה יחד עם התקציב. מעניין לראות כמה מהדברים שאמר רוני בר-און, המתקרא שר אוצר, בהקשר זה. למשל: "בדגל החינוך אנחנו עוסקים בגיל הרך, במעונות יום, ביסודי ובתיכון… הרפורמה שהבאנו היא במעמד המורה והמנהל, בשכר המורים, במבנה ההעסקה ובבניית כיתות לימוד, בהובלת דו"ח שוחט, ובבלימת בריחת המוחות…" (ההדגשה שלי). בר-און, כנראה, לא קורא עיתונים. לו היה קורא עיתונים (או לפחות את הבלוג הזה) היה יודע שיש שביתת מורים, שמשרדו הוא שותף פעיל בכרסום במעמד המורים ושדו"ח שוחט יכול להיות מיושם רק עם הסכמת הסטודנטים (זה לא מקרי שהוא שכח את זה – הסטודנטים לא מעניינים אותו). ממש רפורמה תקציבית למופת.

בנושא החברתי אמר השר: "תפסת מרובה לא תפסת… ולכן אנחנו שמים דגש על הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי לצמצום העוני לטווח הרחוק…" תפסת מרובה לא תפסת, זה השם החדש במשרד האוצר למדיניות שלהם לא לתת למי שאין לו. כנראה שהשר המנוכר לא יודע שהשתתפות בכוח העבודה בישראל ממש, אבל ממש, לא מבטיחה חיים מעל לקו העוני. עוד פחות, כשבר-און ופקידיו אמונים על עגלת הכסף. ככה זה, כשחוק ההסדרים נותן לפקידים של בר-און את הסמכות לבטל את חוק חשמל חינם לנזקקים שהועבר בכנסת לא מכבר, הטלת מסים נוספים וכיו"ב, קצת קשה לקרוא לתקציב תקציב "חברתי". אבל היי, אי אפשר לעזור לכולם. תפסת מרובה – לא תפסת.

וככה, בשקט, נדחו ארגוני המרצים ע"י האוצר, לא לפני שאותו אוצר בדיוק "שכח" להעביר לאוניברסיטאות תוספת תקציב שמגיעה להן במסגרת רפורמת שוחט שהשר כל כך מתגאה להוביל. ולא שכחנו להזכיר שבמסגרת מניעת בריחת המוחות מתברר שממשלת ישראל לא בדיוק עומדת בהתחייבויותיה לסטודנטים. זו אותה המדינה ש, אם חלילה ייושם מתווה שוחט, הסטודנטים ייאלצו לחתום אתה על הסכמי מלווה. לא מפתה במיוחד. מדינת ישראל נשארה הגורם היחיד שממש לא שווה לחתום אתו על הסכמים.

ככה, באור יום מלא ובאין מפריע, הופכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לביורוקרטיה – משטר פקידים.

רק לא ג'ינס: הנימוק של יו"ר הכנסת, דליה איציק, לאיסור לבישת ג'ינס במשכן היה "הכנסת היא הבית של העם וזה כבודו של העם, וככה זה עובד בכל הפרלמנטים בעולם". ומפאת כבודו של העם, איש נכה וזמר שהכנסת הזמינה עוכבו בחוץ. כבודו של העם מאפשר לעבריין המורשע רמון להתהלך חופשי במסדרונות הכנסת כמשנה לרה"מ, לראש מפלגתה של איציק, המעורב בשלוש חקירות שונות, להתהלך באין מפריע – הם לובשים חליפה, אז כבודו של העם לא נפגע.

חברי הכנסת ועוזריהם עובדים בכנסת. אין דינם כדין המבקרים בכנסת, שהם מעסיקיהם, אורחיהם, העושים שימוש לגיטימי במשכן, שהוא המקום להגיע אליו לפעילות פוליטית, או אם במקרה זימנו אותך לוועדה כזו או אחרת. כשאני מזמין אנשים למקום העבודה שלי, אני לא אומר להם מה ללבוש.

ולא, זה לא דומה בכלל לצורך להתלבש בצניעות. אני יכול להבין למה אסור להיכנס לכנסת בבגד ים, אבל ג'ינס? מכנס מקובל ולגיטימי, שכמעט לכל אדם יש בארון?

זה רק סמלי שהכנסת מסרבת להכניס לתוכה את המכנס המזוהה עם פועלים, סמלי לניתוק של הכנסת, לחלוטין, ממעמד הפועלים. בשבוע הבא הוזמנתי לדיון בתת וועדה מסוימת. אם לא ייתנו לי להיכנס – אסתובב ואלך, וכך צריך לנהוג כל מי שזומן לכנסת ונדחה כי מכנסיו היו עשויים מהבד הלא נכון.

בריונים: לפני סוכות התכסו רחובות עירי ירושלים בפליירים המבשרים על התכנית להקמת חמישה מאחזים בחול המועד סוכות. המשטרה ידעה, הצבא ידע ואפילו העמיד פנים שפינה, אולם מתברר, שוב, שכשהפה של שר הביטחון מדבר על פינוי מאחזים, זרועו הארוכה מאפשרת לחדשים לעלות.

כשפלסטינים יידו אבנים על עורקי תחבורה של מתנחלים, צה"ל ידע להגיע למקום תוך דקות ולפזר אותם. מתנחלים זכאים לרכבים ממוגנים, מכיסי ומכיסכם כמובן. אבל בשטחים הכבושים יש חוק אחד לאדוני הארץ, וחוק אחר לנדכאים – מתברר שמאז הוקם המאחז "שבות עמי" סובלים הפלסטינים באזור מיידוי אבנים באזור צומת ג'ית, דרכה נוסעים, בין השאר, תושבי קלקיליה, שכם והכפר ג'ית. תלונות זורמות למת"ק ולמשטרה – אבל למי אכפת. מדובר, אגב, בתושבי אותו אזור שסובל כבר ארבע שנים מהתנכלויות של פורעי החוק מחוות גלעד. מדובר גם במאחז שנמצא בבית של פלסטינית, עם רישום בטאבו והכול. המדינה? כמובן שלא נוקפת אצבע. היא עסוקה במו"מ עם פורעי חוק על איך ומתי יאכפו את חוקי מדינת ישראל גם עליהם.

ומה יש לדניאלה וייס, אוחזת הרגבים הקדושה מקדומים, לומר על העניין? שאלה שני ילדים. אה, וגם שהיא, ראש מעוצה אזורית המקבלת את שכרה ממדינת ישראל, שהתה במאחז יום ולילה לאורך הקמתו (האלימה) – הלא חוקית, כאמור. אלה פני הדברים בחלם שלנו. יש עובדי מדינה שנאסר עליהם להשתתף בהפגנות (כמו חלק מעובדי מערכת החינוך), ויש עובדי מדינה שיכולים לצפצף על החוק בראש חוצות, ועוד להצהיר על כך לעיתון. משהו אומר לי, שלא רק שוייס לא תקבל אפילו נזיפה משר הפנים, מעסיקה, אלא גם שמשכרה לא יירדו ימי ההיעדרות מעבודתה עת שהתה במאחז. כי בישראל, "אדוני הארץ" הם מעל לכל דין, תקנה, נוהל או חוק – וככה הם גם מתנהגים.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

תגיות: אלימות, בורמה, ביטחון, גזענות, דארפור, הפרטה, חינוך, ימין, מכת ברק, מנהיגות, משטרה, מתנחלים, פלשתינאים, פקידי האוצר, צבא, ראש עיריית ישראל

טירוף מערכות מוחלט

ירדו פה מהפסים ועלו על בריקדות. אהוד ברק מהמפלגה שפעם נודעה כמפלגת העבודה, יחד עם ישראל חסון ממפלגת הגאונים של "ישראל ביתנו", בקונצרט מיוחד של טירוף וטמטום. כרגיל בישראל, לקונצרט החגיגי הזה יש כנרים דתיים, קונטרה-בס חרדים, פסנתרן שרוצה להיות ראש ממשלה ואין מנצח, רק אנחנו שמפסידים.

ועל מה כל הקצף? זה התחיל בקטן (שהוא גדול), ישראל חסון החליט שחייו כפרלמנטר לא יהיו שלמים אם לא תירשם לפחות הצעת חוק אחת אווילית על שמו, אז הוא החליט להציע שאמנים שהתשמטו לא יוכלו להופיע במופעים ציבוריים – כי אלה לא יקבלו מימון מהמדינה במידה וה"משתמטים" יופיעו.

וזה, אחרי שכל מי שבאמת טרח לבדוק את הנתונים שצה"ל מפרסם ולא את ההשתלחויות חסרות המצפון של ראש אכ"א יודע שאין בעיית משתמטים, אלא אם מחשיבים את החרדים כמשתמטים. אבל הרי אנחנו לא מחשיבים אותם ככאלה.

ויתירה מכך, אין באמת דבר כזה "משתמטים". יש אנשים שצה"ל בחר לשחרר. שימו לב, מי שיש לו, למשל, פטור נפשי משירות צבאי – צבא ההגנה לישראל בחר שלא לצרפו לשורותיו. הגורם היחיד שיכול היה לקבוע אם ישראל ישראלי ישרת בצה"ל הוא צה"ל. וצה"ל – משחרר ובוכה.

ובבכי הזה הוא גם טורח להסתיר כמה דברים, שיוסי גורביץ, באחד הפוסטים החשובים בבלוגספירה, חושף אחד לאחד. למשל, שסעיף האבידות הגבוה ביותר בצה"ל הוא – התאבדות, תוצר של טעויות איומות בדיאגנוזה של קציני בריאות הנפש הצה"ליים.

אז ישראל חסון הציע לגדוע את מטה לחמם של מי שצה"ל שחרר משורותיו וצביקה הדר דווקא לקח. ניחא, לא באמת ציפיתי מחבר במפלגתו של בניטו ליברמן ליותר מזה. אבל אז בא אהוד ברק וחזר למקומו הטבעי – בלון אוויר נפוח שאומר מה שהוא חושב שאנשים רוצים לשמוע. באמצעות הפודל הסדרתי איתן כבל הוא מתכוון לנקוט שורה של צעדים כלפי האנשים שהצבא שחרר משורותיו – בין השאר מניעת הוצאת רישיון נהיגה, להיות רופאים או פסיכולוגים, לעבוד במשרד ממשלתי ואף ישיבה בכלא.

כלומר, כמו שיוסי גורביץ כתב, הצבא יעניש את האזרחים על כך שאלה לא התאימו לו. כי באמת, מי הרשה לאזרחים במדינה רדופה כמו שלנו להוביל מסלול חיים שעלול להפוך אותם לבלתי כשירים להיות בשר תותחים?

וההצעה הזו היא פולשנית במיוחד, כי מי שקובע אם מלש"ב (שם צבאי לכל אזרח בן 17, בתנאי שאינו ערבי או חרדי) מתאים או לא הוא צה"ל בעצמו. כמה בקלות יכול הצבא לשחרר, למשל, אנשים שדעותיהם לא נראות לו על "אי התאמה", ולתת להם לחפש דרך שדעותיהם תישמענה, למנוע כל אפשרות שהם יוכלו לעבוד בשירות המדינה, או להגיע לעבודה עם אוטו.

אה, כן, ראשי ישיבות ההסדר הודיעו שאם יאריכו את תקופת שירות ההסדר מ-16 ל-22 חודשים, הם פשוט לא ישרתו.

זה אולי המקום לסיפור אישי. בשירותי הצבאי שלח לי נ', חבר, קצין ביחידה טכנולוגית מובחרת, מייל שקיבל מקצין מפקד טירונות. המייל סיפר על אחת החיילות שנ' אמור היה לקלוט ביחידתו. הקצין שלח את המייל כדי להזהיר את נ' שמדובר בחיילת "שמאלנית קיצונית", המסרבת לשיר את ההמנון או להשבע אמונים לצה"ל.

בקטן, באותו המייל, היו שתי שורות שכתב נ'. האחת הייתה תגובה לאותו מ"מ טירונות אוויל. "אז מה היא עושה בצבא?" שאל אותו. מעליה, בהערה לגלגנית שהוסיף נ' למכותביו, הוא הוסיף "עוד מעט יגייסו את שמעון פרס".

 

בדרך-לא-דרך איתרתי את החיילת המדוברת, שוחחתי עמה שעה ארוכה. סיפרתי לה על המייל. בין השאר התברר לי שהיא אמנם מחזיקה בדעות שמאלניות, אולם מעולם לא סירבה לשיר את ההמנון, נשבעה אמונים בסוף הטירונות כמו כולם, אין לה חבר ערבי ובכלל. אותו קצין, מסתבר, ניסה לחזר אחריה, ומשלא עלה בידו החליט להתנכל לה.

זה עבד, אגב, בצורה נפלאה. נ' התנכל לה לכל אורך הכשרתה, כאשר הוא משוכנע שמדובר בפלשתינאית תוצרת בית; לבסוף נאלצה לעזוב את היחידה.

 

מה שמעניין כאן הוא שבסופו של דבר, כל ילד בן 19.5 עם ארון על הכתף והתפקיד הנכון בבקו"ם יוכל, אם יבצעו בנו הברקים והחסונים את זממם, לחרוץ גורלות עם החותמת שבידו – ושיקול הדעת שלו בנושא אינו קביל, נקודה.

 

ומה אם אתם טועים, אהוד? מה אם לחלק מהאנשים האלו יש אכן בעיות נפשיות? האם תרחץ בניקיון כפיך אז?

אם תצליח מזימת ברק, תהיינה למלש"ב הסובל ממחלת נפש שתי אפשרויות – להתגייס למערכת שאינה מתאימה לו (לפי הגדרתה שלה!), וכנראה להצטרף לסעיף האבדות הגדול ביותר בצה"ל, או להצהיר על מחלתו, לקבל שחרור מהצבא – ולהיענש על מחלתו, באופן שיקשה מאד את חייו הקשים ממילא. העיקר שלאהוד שלנו יהיה סיכוי להיות ראש ממשלה.

דמם של פצועי הנפש בראשך, אהוד ברק.

 ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי (גם) בבורמה

תגיות: בורמה, ביטחון, יוסי גורביץ\', מכת ברק, צבא

ציד מכשפות מטורף

באמת שלא מגיע שיישפכו על הלל וייס עוד כמה מילים, כי העיתונות שופכת מספיק. תקציר הפרקים הקודמים: במהלך פינויים של פורעי החוק מהשוק הסיטונאי בחברון איחל פרופסור וייס למח"ט חברון מגוון איחולים ססגוני, שכלל אמירות כמו "שילדיך יהיו יתומים". ללא ספק, וייס הפגין כישורי אנוש גרועים במיוחד ומח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס, בוודאי שמע מילה או שתיים נעימות יותר בחייו. אבל מה שהתחולל מהרגע הזה - שבו וייס אמר לפוקס (גם אם בצורה גרפית מעט יותר) "שתמות" -  הוא יותר מסוכן לדמוקרטיה מאלף פרופסורים שלשונם זריזה משכלם.

מה שקרה אחר כך הוא שהמשטרה פתחה בחקירה; אזרח ממודיעין הגיש תלונה; הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שבימים כתיקונם לא פותח את הפה לפרק זמן ארוך יותר מזה שנחוץ לו כדי לתת ביס, התבטא באופן נדיר בהקשר זה; אוניברסיטת בר אילן הקימה צוות משפטי שיבחן את הדברים, בראשותו של הפרופ' יעקב נאמן; שר הביטחון דרש מנשיא אוניברסיטת בר אילן להשעות את וייס; וייס התנצל וחזר בו מיד, תוך שהוא מודיע שהתנצלותו נעשתה בעקבות "לחץ מפא"יניקי טרוריסטי שהופעל על האוניברסיטה"; צה"ל סירב לקבל את ההתנצלות; מרצים בכירים בבר אילן הגישו עצומה נגד הפרופסור. המדינה ירדה מהפסים, ו-וייס לא יורד מהכותרות.

לו היה נתפס הפרופסור כאשר הוא מחרף באיצטדיון כדורגל, שואג במלוא גרונו את מקצועה המשוער של אימו של השופט או מאחל מוות לשחקן הקבוצה היריבה, מאיים על מאמן קבוצתו ומדבר על מועדון הקבוצה משל היה קרשים לל"ג בעומר, מסופקני אם היה מתחולל משהו מהדברים הללו. קיים בלבי ספק גדול אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה, אם אשכנזי היה יוצא משגרת יומו השוקטת, אם יעקב נאמן היה נקרא אל הדגל, אם שר הביטחון היה מאיים לגדוע את מטה לחמו של וייס. מה המבחין בין קללה לקללה, בין מגדף למגדף?

אזרחי ישראל מקללים בהמוניהם. לפעמים, למרבה הבושה, אנחנו מקללים עובדי ציבור. חופש הביטוי מגן, בין השאר, על זכותנו לקלל. זה לא נעים, זה לא נחמד, זה אפילו די דוחה, אבל זה מותר. ציד המכשפות הזה נגד פרופסור וייס רק מחזק את טענתו שהוא נרדף. וייס לא היה בחברון כפרופסור מאוניברסיטת בר-אילן. הוא היה שם כאבא של. למה שר הביטחון לא פנה למעסיקים של המגדפים האחרים שם? למה לא מתבצעת פנייה למעסיקים של מי שמקלל, נניח, שוטר תנועה? כמה בולשביקי זה, שראש המפלגה שבה חברת שרת החינוך מפעיל לחץ על נשיא אוניברסיטה להשעות אחד מעובדיו? איה חופש הביטוי, חופש העיסוק ועוד זוטות דמוקרטיות כאלה?

ולא קשה להבין מה המקור של זה. זה מגיע מאותו מקור שממנו, בלי שום סיבה אמתית, שר הביטחון והרמטכ"ל שלו, שלא לדבר על ראש אגף משאבי אנוש, החליטו שאחוזון של משתמטים ראוי למספר גדול של כותרות. זה קמפיין לשיפור תדמיתו של צה"ל, על מנת שאנשים יתרעמו על הפרופסור בעל הפה המזוהם שהעז לגדף את האלוף משנה הנעלה והנערץ ולובש המדים, על מנת לשדר לציבור שצה"ל עומד מאחורי מפקדיו (אלא אם הם מילואימניקים כמה קילומטרים בתוך לבנון ובדיוק הלכה הפלזמה) והדרג המדיני – מאחורי הצבא (אלא אם יש ועדת בדיקה שעלולה לחסל קריירה פוליטית של ראש ממשלה כושל).

 

ובשביל הלוקשים האלה מערכת הביטחון מסכנת עקרונות קריטיים כמו חופש הביטוי, שופכת שמן למדורת הקיפוח המדומה של המתנחלים ומסכנת את כולנו. אני לא אוהב, בלשון המעטה, את מה שיש לוייס להגיד, אבל אהיה מוכן למסור את נפשי על זכותו לומר זאת – נשמע מוכר? זו דמוקרטיה.

 

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה. 

תגיות: אלימות, בורמה, ביטחון, הלל וייס, ימין, מכת ברק, מנהיגות, מתנחלים, צבא, תקשורת

השקרים של מערכת הביטחון, הרודנות שבחברון, המרי השקט, הפאשיסט שבתוכנו, המלצה חמה; מעולם לא היה מצבנו.

יאללה, יאללה: אז הארץ חשף (שוב) שכל הדיבורים על השתמטות הם עורבא פרח (ותודה למקס הזועם). תראו, משעמם. הבטיחו לצה"ל מלחמה בקיץ, וכלום. כבר או-טו-טו סתיו. זה בדיוק הזמן להתחיל לדבר על התל-אביבים חסרי המוסר (שכזכור, השכול לא מכה בהם, לפי ראש אגף משאבי אנוש), על כמה שהם לא נושאים בנטל ומנוולים ובאופן עקרוני צריכים למות. כמו שכבר כתבתי כאן, זה משרת את האינטרס של צה"ל להיות הסגן של אלוהים בישראל. טיעון בסגנון: נכון, היה ללוחמי חיזבאללה יותר קשה להיאבק ביתושים מאשר לחטוף שני חיילים, אבל הי! אנחנו צבא העם, צבא קדוש - תוקיעו את המשתמטים, ועל ידי כך - תעלו קרנו של צה"ל.
למה נפל אהוד ברק במלכודת הזו? כנראה שאפשר להוציא את האדם מצה"ל, אבל לא את צה"ל מהאדם, וזו בדיוק הסיבה, אחד לאחד, שהטוקבקיסטים מגיבים כפי שמצפים מהם - "שלילת אזרחות!" כתב איזה דביל, "מי שלא משרת - רוצח!" קרא אחר. כן - צה"ל שוב הצליח לגרום למרבית הציבור בישראל להאמין שהמדינה - זה הוא, ומי שעושה בשביל צה"ל, עושה בשביל המדינה.
אבל מה שבאמת מחליא כאן הוא שגם אודי-חמודי ברק יודע שמרבית המשתמטים הם חרדים, וזה "בסדר". אלעזר שטרן הנאלח לא אמר שבמאה שערים אין שכול, פרשנים בעיני עצמם לא דיברו על אבדן הדרך האידאולוגית המוסרית בבני ברק - רק 10 דקות משינקין, והכנסת - אישרה מחדש את חוק טל. באים בטענות לאחוזון שמשתמט, ונותנים ל-11 אחוזים בכל מחזור גיוס פטור של תורתם-אומנותם. ולמצב הזה, העברית המודרנית מצאה יופי של סלנג: יאללה, יאללה.

שישתמטו: בהקשר הזה, מעניין במיוחד לראות ששנים-עשר חיילים סירבו פקודה לפנות את הזויי חברון מאזור השוק הסיטונאי, מחר.  הם עשו את זה כי "הרבי אמר לי", מה שמעיד, שוב, שכשהרב נמצא מעל למדינה, החייל הוא חייל גרוע. לא מעניין אותי כמה יטפטפו לי שחובשי הכיפות הם-הם בעלי האידאולוגיה וכובשים בסערה את עמדות הקצונה וכיו"ב - אם במצב נתון עלולים כולם, בהוראת הרב, להפנות את נשקם כנגד המדינה (או לסרב פקודה, שזה מהלך דומה למדי) - צריך להעיף את כולם מהצבא, עד האחרון שבהם. שהשכול לא יכה באלקנה.
הנה עוד סיבה להקמת צבא שכירים, במקום המנגנון המנופח היום, אם היה בכלל צריך עוד סיבה - אנחנו לא שומעים על שוטרים שמסרבים פקודה, כי לא יהיה להם לחם להביא הביתה.
אריה אלדד, חבר כנסת בישראל, למרבה הצער, הודיע שהוא מברך את מסרבי הפקודה. זה לא נורא מפתיע, כי אריה אלדד אף פעם לא היה מודל לחיקוי בכל מה שקשור לשלטון החוק וכיבודו. כשניסה לחסום בגופו חיילי צה"ל בעמונה, היה צריך להיעצר, ומיד. איפה יש יועץ משפטי עם וואבוס, שיפתח בחקירה נגד אלדד על ניסיון המרדה?
ובאותו עניין, מתברר שוועד רבני יש"ע הוציא פסק הלכה ברור האוסר על חיילים להשתתף ב"גירוש" (טרמינולוגיה מעניינת, שפירושה המילולי הוא - הוצאתם מקרקע שנתפסה בכוח) יהודים ובחסימתם מלחזור ליישובים שפונו. הנה גוף שמחליט, כי בא לו, לקרוא תגר על צה"ל, בדרך המסוכנת ביותר - הוא מעמיד את מרותו על החיילים מעל לזו של צה"ל, בגלוי. לתשומת לבו של הקורא אהוד ברק, אולי במקום להתעסק בכמה עשרות ילדים בת"א, תתעסק עם כמה מאות מתנחלים בגדה, שפוגעים בצה"ל פגיעה אנושה בהרבה?

קמים: אתנחתא קלה ממה שיוסי גורביץ מכנה "הבהמה הירוקה". השתתפתי אתמול בהפגנתם של ניצולי השואה. היה משהו מהפנט במראה של שלושת אלפים איש, צועדים בקצב אחיד, אטי, מאחורי באנר גדול. מבטיהם חמורים, מיושרים לחזית, פניהם קפוצות, כמעט ולא נשמעו שיחות. לא כולם היו שם כי לדעתם ניצולי השואה זה הדבר הכי חשוב עכשיו. הם היו שם כדי לשדר לראש עיריית ישראל, לכנופיית שריו ולפקידי האוצר הליסטים - באנו לקחת חזרה את ששלנו, את המדינה שגזלתם מאתנו. זה היה מרי. שקט, אבל מרי בכל זאת. אולי יש עוד תקומה למדינה הזו.

מסוכן: ונחזור לצה"ל. משה פייגלין, איש שמשום מה בליכוד נותנים לו להמשיך עם הפארסה שלו, כתב כמה שטויות נוראיות. לטענתו, הנוער לא מתגייס כי פינינו את גוש קטיף, שלתושביו, מסתבר, מונופול על האידאולוגיה ("אלה שהחזיקו יותר מכל בערכי אהבת המולדת וההקרבה למענה"); כי התחבקנו עם ערפאת; כי נתנו לגיטימציה לאביב גפן; כי "בלבלנו להם במוח" עם זוטות כגון "קודים אתיים"; כי ערבבנו בין גברים ונשים ביחידות לוחמות, ומה חשבנו, "שרק האויב יפסיק להתייחס אליכם ברצינות?"
מעניין, פייגלין, מעניין מאוד. בישראל ציבור גדול, בריא, שיודע מגיל גן מיהו אברהם אבינו, שמכיר את ההמשך של "שמע ישראל", שמחובר מאוד לאלפי שנות היסטוריה יהודית, ובכל זאת אינו משרת. קוראים להם חרדים, אתה בוודאי שמעת עליהם. מעניין שאליהם לא התייחסת, פייגלין, לא, העדפת להתייחס לאחוזון שמשתמט. ואפילו שם לא דייקת, כי האחוזון הזה לא מזכיר את הסיבות שאתה הזכרת, הו לא. סרבני מצפון לא ילכו לצבא אם תסיר ממנו את ה"קודים האתיים", אנשים ששונאים מסגרת לא יתחילו לאהוב אותה רק כי יהיה מותר להם לקצור את י שהם רוצים, ובכלל.
האיש הזה, יותר מכל, הוא מסוכן - ולו רק בגלל שהוא מתכוון למה שהוא אומר.

המלצה חמה: במסגרת הפינה המוסיקלית, הלכתי במוצאי שבת לראות את הבילויים בהופעה, וגם רכשתי את הדיסק החדש. מי שאהב את הקודם יופתע ויאהב גם את הנוכחי. הבילויים חדים יותר, הטקסטים בועטים יותר, מומלץ בחום (אגב, גם ההופעה). ניפרד בציטוט:
"רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה
הכול מתפורר וקר ומר לכולנו בפה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה".
 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

תגיות: בורמה, ביטחון, חרדים, יוסי גורביץ\', ימין, מוסיקה, מכת ברק, נשים, פקידי האוצר, צבא, ראש עיריית ישראל

שקרנים, מפוצץ, גנסים, חסרי מצפון; מעולם לא היה מצבנו.

 מפיצי שנאה: פתאום ההשתמטות מצה"ל נעשתה עניין גדול. ראש אגף משאבי אנוש, האלוף אלעזר "חיילים לא יהודים הם פחות טובים" שטרן, מלמל כמה מילים ותבע ממדינת ישראל לחוקק חוקים כדי למנוע השתמטות. אחריו החרה החזיק הרמטכ"ל המהולל גבי אשכנזי, ובגלל שבצה"ל יש שרשרת פיקוד, גם שר הביטחון המשיך את השטות הזו.

ואז באה כתבה כזו ומורחת לכולם את העוגה בפרצוף. כרבע (26%) מהגברים לא משרתים בצה"ל: 11% הם חרדים, 4% לא מתאימים מסיבות של השכלה או רקע פלילי, 4% נמצאים בחו"ל, 2.5% סובלים מבעיות בריאות ו-5% סובלים מבעיות נפשיות. כלומר, גם אם נניח שכל מי שקיבל פטור נפשי או רפואי הוא מתחזה ומשתמט, הם רק 7.5% מהגברים המתגייסים. כל השאר הם אנשים שצה"ל או המדינה פוטרים. ומעניין במיוחד, שאהוד "אם תפול שערה משערות ראשם של מי מחיילנו אדמת לבנון תבער" ברק הוא זה שהקים את ועדת טל וחמור מכך, נמנע מלטרפד את הארכתו של החוק רק לאחרונה. צבא רק של חצי מהעם? אולי, אבל באשמת, אודי.

ומה שמאלף במיוחד בכתבה הזו בהארץ היא שברור לחלוטין ממנה שמי שנמנע מגיוס הם לא בני העשירים התל אביביים, ה"שמאלנים עוכרי ישראל", לידיעת הקורא אלעזר "בתל אביב אין שכול" שטרן, אלא דווקא בני השכבות החלשות.

ונשאלת השאלה – אם אלה הנתונים של צה"ל עצמו – למה כולם – מראש אגף משאבי אנוש, דרך ראש המטה הכללי וכלה בשר הביטחון – משקרים? יכול להיות שזה חלק מהקמפיין של צה"ל לשקם את מעמדו – על ידי הוקעתו של האוייב (הדמיוני, מסתבר) שהוא המשתמטים צה"ל מזכיר לכולם שהוא ערך, לא רק צבא. אם זו תמונת המצב, להכפיש ציבור שלם וללבות את השנאה בעם בין שמאל וימין היא דרך ממש גרועה לעשות את זה.

רד מהדינמיט: כנראה שאחרי שכל הסיפור עם הפרופ' אסתרינה "שכחתי להגיד 'לימודי תואר שני' ואמרתי תואר שני" טרטמן נשכח, הרגישו בישראל ביתנו שהרבה זמן אף אחד לא אמר שם דבר שטות. אז ח"כ דוד רותם התנדב להציל את המצב. הוא היה מוכן, מסתבר, להניח לבנת חבלה בכותל כדי להציל חייו של אדם אחד. בהמשך קבע רותם שהסכסוך באזור הוא דתי: "המוסלמים לא רוצים אותנו". כבר כתבתי כאן בעבר מספיק על כמה שהעם הפלשתיני הוא עם, והסכסוך כאן הוא סכסוך בין שני עמים. מי שרואה את הסכסוך כדתי בהכרח קובע שישראל עודה מסוכסכת עם מצרים וירדן, ושישראל בסכסוך גם עם, נניח, טורקיה.

ח"כ רותם – מי שחושב שהסכסוך הוא דתי, טבעי שירצה להשמיד ארטיפקט דתי כדי לסיימו. מעניין, האם במקום לפוצץ את הכותל, היית מוכן למסור אותו לידי הפלשתינים?

המילה השבועית: המילה שלנו השבוע היא "גנסים" – גנבים ואנסים. היא באה לתאר את פקידי האוצר, ובראשם הפקיד שעלה לגדולה, ראש עיריית ישראל אהוד אולמרט, בכל המגע שלהם עם ניצולי השואה.

שמונים ושלושה שקלים לחודש תוספת תקציב, וגם זה רק משנת התקציב הבאה. תוכנית הבראה כללית יותר ב-2011, אולי עוד כמה ימותו באמצע. בטוח, אפילו.

שמונים ושלושה שקלים בחודש זה חשבון החשמל שלי, ואני די סגפן. שמונים ושלושה שקלים בחודש זה הרבה פחות ממה שאדם ממוצע בגילאים האלה מוציאים על תרופות. זה חצי סיגר של אולמרט, זה שליש חופשי חודשי, זה שמונה קופסאות סיגריות ומצית, זו קנייה לשבוע בסופר, זה השכר לשעה של פקיד באוצר. לא כולם יחד – אחד מכל אחד. אז החודש תקנה בסופר, ובחודשיים הבאים תחסוך, תקנה חופשי חודשי לקשישים. מצד שני, 83 שקלים זה 415 מסטיקים עגולים, אז בעצם זה יפה מאד.

העניין פה, אם נשים את הסרקאזם בצד לרגע, שהעוול שהמדינה עושה לניצולי השואה אבל בעיקר לעצמה בכך שהיא סובלת מצב שבו היא לא דואגת להם הוא עצום. אם שארית הפליטה לא יכולה למצוא מנוחה ונחלה בארץ – למה אנחנו כאן? ולכן, כשראש העירייה שהציבור בחר אומר לכם "אנו מתקנים כאן עוול של 60 שנה שמעולם לא נפתר", ומתכוון שהוא זורק חצי סיגר בחודש על ניצולי השואה, הוא מבצע גניבת דעת. וכשציבור שלם נענק תחת עולו של משטר פקידי אוצר אטום לב וניאו ליברלי, זה אונס המוני.

גנסים, כבר אמרנו?

איך תסבירו את זה לילדים שלכם? כל מי שחשב שהחזרת הפליטים מסודן למצרים היא פתרון הומאני, שהרי אנחנו לא מחזירים אותם לתופת בדראפור, קיבל הוכחה שמי שאמר שהמצרים גרועים באותה המידה, צדק. המאבק בדארפור הוא בין מוסלמים ערבים ומוסלמים שחורים. לאיזו קבוצה משתייכים המצרים?

חיילים ישראלים עמדו מנגד, ישראל נתנה למובארק לשמור לה על הגבול – ואני רוצה להבין, מה בדיוק אני אמור לומר לילדים שלי? שפחדנו שלא יישארו לנו מקומות עבודה?

אגב, מעניין לראות שאותו צה"ל שכעס על האו"ם כשזה עמד מנגד בעת חטיפות של חיילים, עומד מנגד כשחיילים מצרים רוצחים פליטים חפים מפשע. ואולי יש קשר בין הגנסים מהסעיף הקודם לסיפור המזוויע הזה. כי מי שמתעלם מפליטי השואה בני עמו, למה שיתייחס לפליטי רצח עם בני עם אחר?

 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה 

תגיות: אלימות, בורמה, גזענות, דארפור, מכת ברק, מנהיגות, פלשתינאים, פקידי האוצר, צבא, ראש עיריית ישראל