ינו' 01 2008
הפרטה בהילוך מהיר. משרד החינוך, בראשותה של ההוריקן המזיק יולי תמיר, החליט שיש משהו בדבריהם של המורים, שככל שמורה מרוויח יותר, אנשים איכותיים יותר רוצים ללמוד הוראה ותנאי הקבלה של הסמינרים יכולים לעלות. כמובן, משרד החינוך לא באמת מתכוון לשלם למורים יותר (למה להם? תמיד אפשר לאנוס את המורים לחזור ללמד), רק להקשיח את תנאי הקבלה בסמינרים. להמשך קריאה »
אוק' 30 2007
רוצים אסון הומניטרי: הישראלי הממוצע אוהב את הרעיון הזה, אוהב את הפטרונות שנידפת ממנו. לסגור לעזתים את החשמל. כי הציבור הישראלי הוא המון מוסת, והמון מוסת אוהב פתרונות פסאודו מתוחכמים של זבנג וגמרנו. כך הרי עובד הקו הלוגי של הישראלי המוסת - אם נסגור להם את החשמל, הם יסבלו מאד. הסבל שלהם יביא אותם להפסיק לירות קסאמים.
אחד המאפיינים הבולטים בחברה הישראלית זה שאנחנו לא לומדים. הרי הפעלנו את הלוגיקה הזו כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם עמדנו המומים מול העובדה שהיא פשוט לא עובדת. ככה נולדו להם הסגרים והכתרים, ככה הבאנו את המחסומים לדרגות חדשות של חוסר אנושיות ועוד. אנחנו פשוט לא מבינים שככל שאוכלוסיה אזרחית סובלת יותר, כך הם כועסים יותר.
ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע. לית מאן דפליג שאנשי שדרות לא צריכים לחיות בפחד ואימה מרקטות. אולם ניתוק החשמל על מאות אלפי אזרחים הוא מעשה חסר פרופורציה, שלא לדבר על כך שהוא לא אפקטיבי. ניסיון העבר מראה שההיגיון הפלסטיני לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד. כשישראל פוגעת בהם, הם לא מאשימים את חמאס או פת"ח, אלא את ישראל. ובהחלט ייתכן שלמשגרי הקסאמים יהיה אינטרס שישראל תמשיך בענישה קולקטיבית - הלגיטימציה הציבורית שלהם רק תגבר. כרגע, לפחות, בג"ץ מוכן להיות אויב העם שוב כדי לנסות למנוע את זירוז הצמיחה של דור חדש של מחבלים. אבל החברה הישראלית חייבת להפסיק להיות נלהבת כל כך ליצירת אסון הומניטרי.
רק האש עוד חיה: 51 שנים מאז הטבח ההוא בכפר קאסם, והישראלים לא לומדים. שבע שנים מאז אירועי אוקטובר 2000, והישראלים לא לומדים. שוב משתמשים באש חיה על אוכלוסיה אזרחית, שוב פצועים, שוב תירוצים. ולמה שנלמד?
המעורבים בטבח כפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד 17 שנים. האחרונים שבהם שוחררו מהכלא לאחר 3 שנים. בישראל, הרג של ערבים אינו עבירה שמצדיקה ענישה חמורה. כל הסיפור שהתעורר עכשיו, של השחתת הכרם של המתנחלים, מחביא עובדה פשוטה - כשהושחתו עצי זית, המבצעים לא נתפסו מעולם. את משחיתי הכרם תפסו בתוך שעות. ככה זה כששומרי החוק הישראלים הם פושעים במדים, שבטוחים שהחוק תקף רק לכיוון אחד.
מי שמתפלא מדוע החברה הערבית בישראל עוסקת בשאלת השירות הלאומי (ומעניין שאם מנהיגים חרדים היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, זה היה מובן מאליו), שיפקח את העיניים. מי רוצה לתרום למדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'?
אשמתם: ההורים של הנער שנרצח בהרצליה מאשימים את שביתת המורים. הטענה הזו נשמעה לי כמו "מה הם, מופרעים? הם משחררים את הנוער המסוכן שלנו לרחובות?"
הציבור שלנו לא מוכן להבין איך המורים האלה לא מוכנים להמשיך להיות שוטרים, מורים ומחנכים בשכר רעב, ומעזים עוד לשבות. כי נוח לנו שהמורים שלנו עבדים, אותה נוחות שמאפשרת להורים להתקשר לבית הספר לצעוק כי המורים מנסים לתקן את שהם קלקלו. אנחנו רוצים מורים נרצעים שלא יפריעו לנו להתבהם, ובעיקר שלא יגדלו אזרחים חושבים. הנה החזון שאנו מביאים על עצמנו, בסיוע מקהלת פקידי אוצר אטומים: נעמוד כולנו, כאיש אחד, סכין בכיס ושיר בגרון וננהם ביחד על ניתוק חשמל או כל אסון הומניטרי אחר. כי כשלא משלמים למורים, מקבלים חברה שלא לומדת.
תחליט: ראש עיריית ירושלים טוען שוויתורים בירושלים הם ניתוח עקירת מעיים. רגע. נריץ אחורה כמה חודשים. אז הוא טען ש"החמאס עלול להשתלט על ירושלים" ועל כן יש להוציא שכונות ערביות מתחום שיפוטה המוניציפאלי. מה קרה לו, ללופו, בארבעה חודשים?
ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.
אוק' 18 2007
אטימות: ראש העירייה של מדינת ישראל לא מפסיק לומר דברים שמעלים לכותב שורות אלה את לחץ הדם. הפעם על הפרק, ההיתממות המכוערת שלו בנושא הפליטים. " במדינה כמו שלנו מגיעים בלילה עשרות אנשים, מה יכולה לעשות המדינה? לעמוד מאחורי הקו עם צימרים?"
דמגוגיה זולה? בהחלט. המשך המדיניות שלו, של עידוד שנאת זרים? כמובן ("במדינה כמו שלנו"). אטימות לב נבזית? בוודאי.
לא, אודי, אין צורך לבנות צימרים ליד הגבול (בכלל, אולי כדאי שתעסוק קצת פחות בנדל"ן). יש צורך לא לשלוח פליטים של רצח עם למותם, להפסיק לתת לחיות האדם המצריות לשמור לנו על הגבול, להפסיק לשקר לנו בפרצוף לגבי כל סוגיית הטיפול בפליטים. בעיקר יש צורך שתקיים את מה שאתה עצמך אמרת ביום השואה האחרון: "במערכה נגד השכחה נחל העם היהודי הצלחה שאין ערוך לה…כאן, במדינת ישראל, נבנית תרבות חיים שהיא ההפך מתרבות הרשע שניסו להנחיל עלינו. יש להבעיר כל שמץ של שנאת הזר. דגלנו חייב להיות דגל של חירות וצדק, אחווה, שלום וידידות חוצי גבולות ומרחבים". מילים גדולות, אודי, מעשים אין. קצת כמו וועידת אנאפוליס, הטיפול ביישובי הצפון בזמן המלחמה, הטיפול בסטודנטים, הטיפול בקסאמים – קצת כמו כל הקדנציה שלך.
צימרים? לא. מקלט לפליטי טיהור אתני בהיקף מזעזע? עוד איך כן. ומדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת.
גרועה יותר מכל שגיאותיו של אולמרט היא הגאווה המדושנת שגורמת לפליטות פה כאלה.
בואו פקידים: חוק ההסדרים, זה שנותן לפקידי האוצר לשלוט לנו במדינה, עבר הלילה בקריאה ראשונה יחד עם התקציב. מעניין לראות כמה מהדברים שאמר רוני בר-און, המתקרא שר אוצר, בהקשר זה. למשל: "בדגל החינוך אנחנו עוסקים בגיל הרך, במעונות יום, ביסודי ובתיכון… הרפורמה שהבאנו היא במעמד המורה והמנהל, בשכר המורים, במבנה ההעסקה ובבניית כיתות לימוד, בהובלת דו"ח שוחט, ובבלימת בריחת המוחות…" (ההדגשה שלי). בר-און, כנראה, לא קורא עיתונים. לו היה קורא עיתונים (או לפחות את הבלוג הזה) היה יודע שיש שביתת מורים, שמשרדו הוא שותף פעיל בכרסום במעמד המורים ושדו"ח שוחט יכול להיות מיושם רק עם הסכמת הסטודנטים (זה לא מקרי שהוא שכח את זה – הסטודנטים לא מעניינים אותו). ממש רפורמה תקציבית למופת.
בנושא החברתי אמר השר: "תפסת מרובה לא תפסת… ולכן אנחנו שמים דגש על הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי לצמצום העוני לטווח הרחוק…" תפסת מרובה לא תפסת, זה השם החדש במשרד האוצר למדיניות שלהם לא לתת למי שאין לו. כנראה שהשר המנוכר לא יודע שהשתתפות בכוח העבודה בישראל ממש, אבל ממש, לא מבטיחה חיים מעל לקו העוני. עוד פחות, כשבר-און ופקידיו אמונים על עגלת הכסף. ככה זה, כשחוק ההסדרים נותן לפקידים של בר-און את הסמכות לבטל את חוק חשמל חינם לנזקקים שהועבר בכנסת לא מכבר, הטלת מסים נוספים וכיו"ב, קצת קשה לקרוא לתקציב תקציב "חברתי". אבל היי, אי אפשר לעזור לכולם. תפסת מרובה – לא תפסת.
וככה, בשקט, נדחו ארגוני המרצים ע"י האוצר, לא לפני שאותו אוצר בדיוק "שכח" להעביר לאוניברסיטאות תוספת תקציב שמגיעה להן במסגרת רפורמת שוחט שהשר כל כך מתגאה להוביל. ולא שכחנו להזכיר שבמסגרת מניעת בריחת המוחות מתברר שממשלת ישראל לא בדיוק עומדת בהתחייבויותיה לסטודנטים. זו אותה המדינה ש, אם חלילה ייושם מתווה שוחט, הסטודנטים ייאלצו לחתום אתה על הסכמי מלווה. לא מפתה במיוחד. מדינת ישראל נשארה הגורם היחיד שממש לא שווה לחתום אתו על הסכמים.
ככה, באור יום מלא ובאין מפריע, הופכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לביורוקרטיה – משטר פקידים.
רק לא ג'ינס: הנימוק של יו"ר הכנסת, דליה איציק, לאיסור לבישת ג'ינס במשכן היה "הכנסת היא הבית של העם וזה כבודו של העם, וככה זה עובד בכל הפרלמנטים בעולם". ומפאת כבודו של העם, איש נכה וזמר שהכנסת הזמינה עוכבו בחוץ. כבודו של העם מאפשר לעבריין המורשע רמון להתהלך חופשי במסדרונות הכנסת כמשנה לרה"מ, לראש מפלגתה של איציק, המעורב בשלוש חקירות שונות, להתהלך באין מפריע – הם לובשים חליפה, אז כבודו של העם לא נפגע.
חברי הכנסת ועוזריהם עובדים בכנסת. אין דינם כדין המבקרים בכנסת, שהם מעסיקיהם, אורחיהם, העושים שימוש לגיטימי במשכן, שהוא המקום להגיע אליו לפעילות פוליטית, או אם במקרה זימנו אותך לוועדה כזו או אחרת. כשאני מזמין אנשים למקום העבודה שלי, אני לא אומר להם מה ללבוש.
ולא, זה לא דומה בכלל לצורך להתלבש בצניעות. אני יכול להבין למה אסור להיכנס לכנסת בבגד ים, אבל ג'ינס? מכנס מקובל ולגיטימי, שכמעט לכל אדם יש בארון?
זה רק סמלי שהכנסת מסרבת להכניס לתוכה את המכנס המזוהה עם פועלים, סמלי לניתוק של הכנסת, לחלוטין, ממעמד הפועלים. בשבוע הבא הוזמנתי לדיון בתת וועדה מסוימת. אם לא ייתנו לי להיכנס – אסתובב ואלך, וכך צריך לנהוג כל מי שזומן לכנסת ונדחה כי מכנסיו היו עשויים מהבד הלא נכון.
בריונים: לפני סוכות התכסו רחובות עירי ירושלים בפליירים המבשרים על התכנית להקמת חמישה מאחזים בחול המועד סוכות. המשטרה ידעה, הצבא ידע ואפילו העמיד פנים שפינה, אולם מתברר, שוב, שכשהפה של שר הביטחון מדבר על פינוי מאחזים, זרועו הארוכה מאפשרת לחדשים לעלות.
כשפלסטינים יידו אבנים על עורקי תחבורה של מתנחלים, צה"ל ידע להגיע למקום תוך דקות ולפזר אותם. מתנחלים זכאים לרכבים ממוגנים, מכיסי ומכיסכם כמובן. אבל בשטחים הכבושים יש חוק אחד לאדוני הארץ, וחוק אחר לנדכאים – מתברר שמאז הוקם המאחז "שבות עמי" סובלים הפלסטינים באזור מיידוי אבנים באזור צומת ג'ית, דרכה נוסעים, בין השאר, תושבי קלקיליה, שכם והכפר ג'ית. תלונות זורמות למת"ק ולמשטרה – אבל למי אכפת. מדובר, אגב, בתושבי אותו אזור שסובל כבר ארבע שנים מהתנכלויות של פורעי החוק מחוות גלעד. מדובר גם במאחז שנמצא בבית של פלסטינית, עם רישום בטאבו והכול. המדינה? כמובן שלא נוקפת אצבע. היא עסוקה במו"מ עם פורעי חוק על איך ומתי יאכפו את חוקי מדינת ישראל גם עליהם.
ומה יש לדניאלה וייס, אוחזת הרגבים הקדושה מקדומים, לומר על העניין? שאלה שני ילדים. אה, וגם שהיא, ראש מעוצה אזורית המקבלת את שכרה ממדינת ישראל, שהתה במאחז יום ולילה לאורך הקמתו (האלימה) – הלא חוקית, כאמור. אלה פני הדברים בחלם שלנו. יש עובדי מדינה שנאסר עליהם להשתתף בהפגנות (כמו חלק מעובדי מערכת החינוך), ויש עובדי מדינה שיכולים לצפצף על החוק בראש חוצות, ועוד להצהיר על כך לעיתון. משהו אומר לי, שלא רק שוייס לא תקבל אפילו נזיפה משר הפנים, מעסיקה, אלא גם שמשכרה לא יירדו ימי ההיעדרות מעבודתה עת שהתה במאחז. כי בישראל, "אדוני הארץ" הם מעל לכל דין, תקנה, נוהל או חוק – וככה הם גם מתנהגים.
ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.
אוג' 28 2007
אם מישהו היה צריך הוכחה נוספת לתהליכי הפאשיזציה שהחברה הישראלית עוברת תחת שרביטו של הפקיד אולמרט, מלבד ההתעללות בפליטים, הרדיפה אחר מי שהעז לקלל חיילים, ציד המכשפות נגד המשתמטים, מינוי עבריין מורשע לתפקיד בכיר (בקישור האחרון אבד קרנף. אנא ילדים, מצאו אותו וצבעו אותו בצבעים עליזים), הצנזורה על האינטרנט ועוד שלל הישגים של ממשלת הזוועה הזו, הנה מגיעה הצעת חוק חדשה, שתבטל כל אפשרות של אזרח ישראל להיות גם אדם פרטי.
משטרת ישראל, אם ירצה המחוקק, הולכת להקים מאגר מידע בעל מנוע חיפוש שיכיל בתוכו כל נתון שרק חלמתם שאפשר לאסוף עליכם בלי שתדעו – למי התקשרנו, מתי, מאיפה, לאן גלשנו, איך ולמה. הגישה למאגר המידע הזה, שעצם הקמתו (קרי, איסוף המידע הזה) היא הפרה גסה של הפרטיות של כולנו, תבוצע בצו בית משפט, אלא אם השתכנע איזה קצין משטרה שמדובר בעניין דחוף. במדינה שבה ראש שירות הביטחון הכללי מודיע שיפעל כנגד כל מי שחותר לשנות את דמותה של ישראל – גם אם הוא פועל בדרכים חוקיות, זה יותר מקצת מלחיץ.
החוק הזה יכול להיות כלי ניגוח מסוכן מאין כמוהו. עיתונאי חרוץ מדי עולה על סיפור? מה הבעיה? נראה עד כמה הוא יתמוך בזכות הציבור לדעת שהוא מתקשר לשירותי מין בטלפון. ח"כ ערבי מתחיל להרגיש קצת בנוח מדי ולהעז לבטא את דעותיו? חיש קל ניתן להיכנס למאגר ולראות שהוא שלח הודעת טקסט לבן דוד של מחבל כזה או אחר, ולהלביש עליו תיק סיוע. מה שפעם דרש הליך ביורוקרטי שמעורבים בו רבים, הולך לדרוש עצימת עין של סגן ניצב אחד. ואת זה הרבה יותר קל לקנות.
ואין שום היגיון בחוק כזה, זולת האמירה שכל אדם הוא פושע פוטנציאלי בעיני מדינת ישראל. הנה רעיון מקורי – אולי במקום להשקיע משאבים במיגור הפשיעה הפוטנציאלית, תמגרו את זו שכאן? אולי במקום לחפש את מי שעלול להיות עבריין צווארון לבן, תתפסו את הפושעים שמתיישבים באופן לא חוקי בגדה המערבית, לעיני כל? לא. עם פושעים אלה מדינת ישראל מתעתדת להגיע להסכם.
פרטיותו של אדם איננה מותרות, היא הכרח. מותר לו, לאדם, שיהיו לו סודות – אפילו אם הם מהמדינה. באופן עקרוני, אין שום סיבה שהמדינה תדע למי התקשרתי, לאן גלשתי, מאיפה שלחתי SMS. מותר לי לעשות את כל הדברים האלה בלי שמשטרת ישראל תוכל לדעת שעשיתי אותם בקלות ובמהירות.
החוק הקיים, במסגרתו המשטרה חייבת להשיג צווים עבור המידע הזה, מהווה בלם ואיזון מצוין – הוא מערב כל כך הרבה אנשים, מסגרות שונות ולא תלויות, שכמעט בלתי אפשרי לנצל אותו לרעה. החוק החדש, על אף שהוא מתיימר להיות מלא איזונים ובלמים, למעשה הופך את המידע למאוד, מאוד נגיש – ומכאן, קצרה הדרך למצב אורווליאני.
תוסיפו החוק הזה להצעה של הדמוקרט הליברל ליברמן ואותו עבד כי ימלוך אולמרט לשנות את שיטת הבחירות, ותקבלו צעד נוסף, גדול וארוך, בתהליך הפיכתה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה. אפשר לפחות להתנחם בזה שלנו, אלה מאתנו שלא יברחו מכאן, יש מושבים בשורה הראשונה.
ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה. בקרוב אצלנו?