נאדה מטר: נדיה "יונתן בשיא גרוע מהיודנראט" מטר כתבה כמה מילים על פינוי פורעי החוק מהשוק הסיטונאי בחברון. ומי שכותב מילים, צריך לדעת לעמוד מאחוריהן, ולהעמיד אותן לבחינה מדוקדקת. כבר מהשורה הראשונה, מטר נוקטת טקטיקה בזויה של שקרים, סילופים והוצאה מהקשר, ומציגה מולנו את הדמות היחידה שיכולה להיות להתנחלות – דמות א-ציונית, א-דמוקרטית, לא-מי-יודע-מה יהודית, משיחית, מטורפת ומסוכנת. לתנועה הזו אזלו הטיעונים ההגיוניים והם עברו לדמגוגיה זולה ומשיחיות מטורפת. עם זה אנחנו מתמודדים.
במשפט הראשון מתארת מטר את שהתחולל בחברון: "גירוש בכח של 2 משפחות יהודיות ותומכיהם מבתים שהיו שייכים כדת וכדין ליהודים". זהו שקר גס, כמובן, ההסכם הפחדני שנחתם עם אותן משפחות לא אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולכן אין ולא תהיה שום בעלות חוקית של יהודים על הבתים הללו. הטיעון הבא של מטר הוא משהו כזה: יש טרור, קסאמים, בנייה ערבית בלתי חוקית, וממשלת אולמרט מתעסקת דווקא במתנחלים המסכנים. טיעון כזה הוא מפלטו של זה שנגמרו לו הטיעונים ההגיוניים, זה הטיעון של הנהג שנתפס בקלקלתו, "מה יש, תפסתם כבר את כל הרוצחים?"; זהו טיעונו של הפושע שצווח שקיימים פושעים גדולים יותר. אגב, מטר מוכיחה בהמשך דבריה שכל הפשעים שציינה (וכולם, בלי שום ספק, עבירות על החוק ופשעים), כולם קטנים יותר מפשע ההתנחלות, אולם מעבר לכך – גם אם נניח שקיימים פושעים גדולים יותר ממתנחלי חברון, האם זו סיבה לאפשר להם לעבור על החוק? לדעתה של מטר, מסתבר, כן. זה הרציונל שנותר למתנחלים אחרי שכל השאר אבד.
כעת יש להצדיק רציונל זה. מטר מתארת כיצד הייתה בבתים המיועדים לפינוי יחד עם "מאות אוהבי ארץ ישראל, מבוגרים ובני הנוער שהגיעו מכל הארץ", נקודה שראוי לזכור להמשך. היא מתארת כיצד נמלטה משם מחופשת לאישה חרדית בהיריון, כי השוטרים קיבלו תמונות של ממרידים סדרתיים (מי? נדיה "הכנסת היא בית בושת" מטר? ממרידה? לא יכול להיות) והם מחפשים אותם, ומטר המסכנה חשה "שחזרנו לתקופת המנדט הבריטי". ראשית, מטר לא הייתה בתקופת המנדט הבריטי. מטר ילידת אנטוורפן, שנת 1966. כיצד היא יודעת איך "הרגיש" המנדט הבריטי? אולם יתירה מכך, מדובר, שוב, בטענה מגוחכת – משטרה מחפשת מבוקשים שעלולים לפשוע. מטר הוכיחה בעבר שהיא ממרידה סדרתית, שעלולה הייתה להביא את הסיטואציה למצב נפיץ. ההיגיון המטרי יכול היה באותה המידה לשרת את בני סלע – זה שפשע בעבר לא אומר שיפשע שוב, אז למה המשטרה ניהלה אחריו מצוד ממושך? זה כמו המנדט הבריטי, גם הם ניהלו מצוד אחרי אנשים. בכלל, משטרה כופה חוק, ולפעמים היא מחפשת פושעים או כאלה שעלולים לפשוע. עוד נחזור להראות כיצד דווקא מטר וחבריה מזכירים יותר את דפוסי הפעולה של שלטון מנדטורי.
מטר ממשיכה, בהתרוממות רוח ולהט משיחי: "המחנה הלאומי הרים את הראש ומעז סוף סוף לנבוח ואף לנשוך! מה שהתחיל בעמונה, המשיך בחומש ובגבעת עיטם: אלפי יהודים שמצפצפים על ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה , אינם מפחדים לפרוץ את טבעת היסמניקים האלימים ונאבקים לחזור למקומות שהופקרו לאויב (חומש) וגם להציל את המקומות שמתכוונים למסור בעתיד הקרוב חלילה (עיטם)". ובמשפט הזה, רווי בפאתוס מגוחך, מצליחה מטר להציג את ההתמוטטות המוסרית של מפעל ההתנחלויות כולו, בצורה רהוטה וטובה בהרבה משעשו זאת דוברי השמאל לאורך השנים. אלפי יהודים שמצפצפים על ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה.
שיעור זריז באזרחות: הכנסת קובעת חוקים. המושג "חוקי", אם כן, הוא סובייקטיבי למה שקובעת הכנסת, שמהווה את הביטוי הדמוקרטי ל"רצון העם". הממשלה היא המבצעת של חוקי הכנסת. כאשר הממשלה פועלת בניגוד לחוקי הכנסת או כאשר הכנסת מחוקקת חוק שאינו עולה בקנה מידה אחד עם אופיה של מדינת ישראל או עם חוקים אחרים של הכנסת, הם נתונים לביקורת בית המשפט העליון.
המשפחות בחברון חתמו על הסכם עם צה"ל, שהיועמ"ש פסל מפני שהיה מנוגד לעמדת הדרג המדיני. אם הוראה זו אינה חוקית, היו צריכים המופרעים מחברון לפנות לבג"ץ.
אז למה מטר מתכוונת כשהיא אומרת "ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה"? היא מתכוונת לכך שליהודים אין זכות להיות ריבונים. ישנו מוסר עליון, גדול יותר מ"רצון העם" המוצא את ביטויו ברשויות החוק השונות, מוסר שבשמו מותר לעבור על החוק, מפני שהחוק אינו שווה כקליפת השום אל מול אותו "מוסר עליון" של המתנחלים. כלומר, החוק שהוא ביטוי לרצונו של העם במדינה היהודית אינו מקובל. קשה לתאר גישה יותר א-ציונית מהגישה הזו. הציונות דיברה על זכותו של היהודי לריבונות על עצמו, מטר מציבה לו ריבון עליון מטאפיסי, "מוסר יהודי" שכזה. במה שונה עמדתה של מטר מהעמדה הפוסט ציונית שקובעת שחוקים כמו חוק השבות הם לא לגיטימיים בשם "מוסר עליון" כלשהו, שהוא הריבון המטאפיסי שהם שמים על העם היהודי? לא בהרבה. לא בהרבה בכלל.
בהמשך מעודדת מטר את סרבנותם של החיילים. אני תוהה האם הייתה מעודדת סרבנות של חיילים להגן עליה ועל שכמותה במקומות ההזויים בהם קבעו את מושבם הבלתי חוקי. אם סרבנות אינה טובה תמיד, ההסבר היחידי שיכול להיות לעידודה של סרבנות הימין על ידי מטר נעוץ באותה הבחנה – הצבא והמשטרה לא יכולים להשליט את מרותם כאשר מדובר במשהו שמגיע מאותו אימפרטיב רליגיוזי שבשמו פועלת מטר. הנה פרח לו הרציונל מהחלון ונותרנו עם משיחיות נטו – זה צודק כי ככה אנחנו אומרים שאלוהים רוצה, וזה לא צודק כי ככה אנחנו אומרים שאלוהים רוצה.
וכשאוזל ההיגיון? אז פונים לשקר: "היום, כשלקח כמעט 8 שעות לאלפי כוחות הביטחון לגרש יהודים משני בתים לא גדולים במיוחד". הפינוי הושלם בתוך שעתיים וחצי, כולל הבונקר שבנו שם המטורפים. הנה, כתבה מהשעה 9:41 המספרת על סיום הפינוי. ונזכיר – לא מדובר בשתי משפחות – מדובר במה שמטר עצמה כינתה "מאות אוהבי ארץ ישראל" (אגב, ארץ ישראל, לא מדינת ישראל – האדמה חשובה מהריבונות – איזה מין חזון ציוני הוא זה?). 2,600 שוטרים מול מאות (כמה מאות? גג 3, לפי הערכת המשטרה) אנשים, שעתיים וחצי, כולל פריצה לבונקר והתמודדות עם אלימות – נשמע לי כמו פעולה סבירה בהחלט. רחוק מאוד מ"הרמת הראש" שמטר מדברת עליה בפאתוס. ומטר ממשיכה: "ראינו היום בחברון- היינו יכולים למנוע את חורבן גוש קטיף וצפון השומרון". כלומר, היינו יכולים להילחם במדינת ישראל הריבונית, למנוע את הריבונות בשם האדמה, ליצור מלחמת אזרחים. האחרונים שהיו כאן שרצו למנוע את הריבונות מהיהודים בשם האדמה הם הפלשתינאים, ולפניהם מי שערער על זכותו של העם היהודי לריבונות היו לא אחרים מהמנדט הבריטי. סגירת מעגל זה הכי כיף. אגב, מי קרא למטר ממרידה?
למטר יש את החוצפה לצטט את תומאס ג'פרסון בסיכום דבריה: " אנשים המפחדים מהממשלה שלהם-זה רודנות. ממשלה שמפחדת מאנשיה-זה חופש". אלא שג'פרסון דיבר על כלל האנשים, לא על שלוש מאות מטורפים הזויים בחברון ופרופסור אחד מגדף. אגב, זה אותו ג'פרסון שאמר " על כל אדם המחזיק בחופש המצפון עבור עצמו, להתנגד לשלילתו מזולתו", כפי שעושה מטר לאנשי השמאל במאמרה ("בימים אלה אנו עדים, סוף סוף, ליציאת עם ישראל מרודנות השמאל לחופש היהודי"), וגם "אנו מאמינים שאין האמיתות האלה טעונות הוכחה: כל בני האדם נבראו שווים, הבורא מעניק להם זכיות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, ובזכויות אלה כלולים חיים חופש והחתירה לאושר". איפה זה, ואיפה הלאומנות היהודית של מטר. כשעורב מתכסה בנוצה של טווס, הוא נראה מגוחך.
לא יינקה: רוצחה של עביר עראמין בת ה-10 מענתא לא יועמד לדין.זה לא חדש – רצח ערבים מעולם לא היה עניין שדורש ענישה אמתית בישראל. אפילו הטינופות מקו שלוש מאות קיבלו חנינה. איך נסביר זאת לילדינו?
לטוק-בקיסטים יש פתרון פשוט. כשהפלשתינאים הורגים בנו הם לא נשפטים, כשהם יורים קסאמים הם לא נשפטים, אז למה כשחייל שלנו יורה בהם הוא צריך להישפט? תראו את הדרדור המוסרי שלנו – עביר לא ירתה קסאם על אף אחד, היא לא התפוצצה באוטובוס – היא ילדה ערבייה שכדור גומי של מג"ב (אגב, מתי בפעם האחרונה פוזרה הפגנה של יהודים בלבד בכדורי גומי?) הרג אותה. יורה הקסאם אינו אזרח ישראל. הוא פושע, בלי שום צל של ספק, באותה המידה שרוצחה של עביר עראמין הוא פושע. פושע צריך לשפוט. כל גמגום אחר הוא ההמשך של עצימת העין לימין של מערכת השיטור והמשפט בישראל.
אסור לשתוק לנוכח הבלע הזה, יש לדרוש דין צדק, כי "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". כל פתרון שלא כולל בתוכו חקירה מעמיקה ועונש לרוצחה של הילדה הזו הוא בבחינת תיק רצח שנותר מופקר, רוצח המתהלך בקרבנו. ואל דומי לנו, עד נביאהו לדין.
ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה.
תגיות:
אלימות,
בורמה,
גזענות,
ימין,
מנהיגות,
מני מני ילד רע,
מתנחלים,
פלשתינאים,
צבא,
ציונות