פתחון פה

יאללה, יאללה: אז הארץ חשף (שוב) שכל הדיבורים על השתמטות הם עורבא פרח (ותודה למקס הזועם). תראו, משעמם. הבטיחו לצה"ל מלחמה בקיץ, וכלום. כבר או-טו-טו סתיו. זה בדיוק הזמן להתחיל לדבר על התל-אביבים חסרי המוסר (שכזכור, השכול לא מכה בהם, לפי ראש אגף משאבי אנוש), על כמה שהם לא נושאים בנטל ומנוולים ובאופן עקרוני צריכים למות. כמו שכבר כתבתי כאן, זה משרת את האינטרס של צה"ל להיות הסגן של אלוהים בישראל. טיעון בסגנון: נכון, היה ללוחמי חיזבאללה יותר קשה להיאבק ביתושים מאשר לחטוף שני חיילים, אבל הי! אנחנו צבא העם, צבא קדוש - תוקיעו את המשתמטים, ועל ידי כך - תעלו קרנו של צה"ל.
למה נפל אהוד ברק במלכודת הזו? כנראה שאפשר להוציא את האדם מצה"ל, אבל לא את צה"ל מהאדם, וזו בדיוק הסיבה, אחד לאחד, שהטוקבקיסטים מגיבים כפי שמצפים מהם - "שלילת אזרחות!" כתב איזה דביל, "מי שלא משרת - רוצח!" קרא אחר. כן - צה"ל שוב הצליח לגרום למרבית הציבור בישראל להאמין שהמדינה - זה הוא, ומי שעושה בשביל צה"ל, עושה בשביל המדינה.
אבל מה שבאמת מחליא כאן הוא שגם אודי-חמודי ברק יודע שמרבית המשתמטים הם חרדים, וזה "בסדר". אלעזר שטרן הנאלח לא אמר שבמאה שערים אין שכול, פרשנים בעיני עצמם לא דיברו על אבדן הדרך האידאולוגית המוסרית בבני ברק - רק 10 דקות משינקין, והכנסת - אישרה מחדש את חוק טל. באים בטענות לאחוזון שמשתמט, ונותנים ל-11 אחוזים בכל מחזור גיוס פטור של תורתם-אומנותם. ולמצב הזה, העברית המודרנית מצאה יופי של סלנג: יאללה, יאללה.

המלצה חמה: במסגרת הפינה המוסיקלית, הלכתי במוצאי שבת לראות את הבילויים בהופעה, וגם רכשתי את הדיסק החדש. מי שאהב את הקודם יופתע ויאהב גם את הנוכחי. הבילויים חדים יותר, הטקסטים בועטים יותר, מומלץ בחום (אגב, גם ההופעה). ניפרד בציטוט:
"רצון הרוב הוא שהמיעוט יכין לנו תה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה
הכול מתפורר וקר ומר לכולנו בפה
אי אפשר להמשיך בלי משהו כמו תה".
 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

אין כל הבדל: יותר ויותר קורא השמאל הרדיקלי, ההזוי, זה שמתקיים רק בחדרי החדרים של מסדרונות האקדמיה, להקמתה של מדינה דו לאומית. בכך השמאל ההזוי הזה טוען למעשה שלעם היהודי, כמו גם לעם הפלסטיני, אין זכות להגדרה עצמית. לאחרונה הבינו כמה רדיקלים מהשמאל שהם עושים את זה, אז הם תיקנו את הפרדיגמה, והחליטו שצריך להקים מדינה דו לאומית לצדה של מדינה פלסטינית. כי באמת, אי אפשר לשלול את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
הצביעות של אותם רדיקלי סלונים זועקת לשמיים. לדידם, מתרחש אחד מהשניים: או שהיהודים אינם לאום, או שליהודים פשוט מגיע פחות מלעמים אחרים. לטעון שהיהודים אינם לאום זה מופרך כמו לטעון שהשמש אינה גרם שמיים; היהודים עונים לכל הגדרה של לאום שאפשר לבקש. גם האירים הם ברובם בני אותה דת, גם הגרמנים מעבירים אזרחות מתוקף לידה לאם גרמניה ועוד. אגב, אנחנו אפילו לא היחידים עם חוק כדוגמת חוק השבות.
האו"ם הכיר בכך ב-47, ואישר הקמתה של מדינה יהודית אשר תיקרא ישראל. המנדאט של ישראל הוא כמדינה יהודית, כי ליהודים מגיעה הגדרה עצמית לא פחות מכל עם אחר. אולי יקום מי מרדיקלי השמאל ויסביר לי מה ההבדל הגדול בין התומך במדינה אחת מהירדן לים מימין, השולל את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ובין איש השמאל המגוחך התומך במדינה דו לאומית? נראה כי השמאל הרדיקלי הגיע לנקודת האל חזור, בה עליו להודות ששיטתו מחייבת הכרה בפלסטינים כלאום ואי הכרה ביהודים כלאום. וזו גזענות, לא פחות מרעיון הטרנספר. אין כל הבדל.
אוי, מני: תסתכל על הטוקבקים, מר מזוז, תראה מי האנשים שתומכים בהחלטה האומללה שלך. מיזוגניה מתפרצת מדבריהם. “נשים משקרות מטבען", “ברוב המקרים נשים רוצות את זה" וכיו"ב שלל תגובות מלומדות. תראה איפה שמת את עצמך, יא מני, בסירה של מי אתה חותר. הפכת את קצב לדוגמה, לגיבור – האיש שגם דפק את המזכירה וגם יצא מזה בשלום. בכלל, נתת ביטוי למין תחושה כללית שמותר לדפוק את המזכירה.
יא מני, את רמון גררת למשפט (מוצדק) והרשעת אותו בראש חוצות. את קצב, שכינית "עבריין מין סדרתי", שחררת בלי עונש. מה מאסר על תנאי? אז הוא לא יטריד מינית את המזכירות שלא תהיינה לו שנתיים? זה עונש שבעיניך הוא חמור מעבודות שירות?
אבל לא דמיינת איזה קופת שרצים זה יפתח, איזה שרצים יתמכו בך. כי מני, אתה חיזקת את כל אותם גברים שחושבים שהם יכולים. מקסימום נקבל עונש על תנאי. שלא לדבר על הכרסום בשלטון החוק – כשאתה מפחד מציון אמיר, כל מי שהסתבך ויכול להרשות לעצמו ישכור את ציון אמיר. אתה מקבל ממנו אחוזים, יא מני, שעשית לו כזה פרסום?
עשית טעות, דוד מני, טעית. במקום לתת לבית המשפט להכריע בצורה חדה וברורה ולהשתיק את כל המלעיזים, שיחקת אותה שופט ותליין ותובע גם יחד. החלטת שאתה קורא את חומר הראיות יותר טוב מששופטי בית המשפט יקראו אותו. קורה, טועים.
ועל הטעות הזו, מני, על הטעות הזו בשיקול הדעת, שפוגעת בכל אישה באשר היא במקום עבודתה, שקובעת תקדים מסוכן של עבריינות מין (ומה הפלא שגם התיק הזה נגמר בעיסקה), על הטעות הזו אתה צריך לתלות את המפתחות. הזקת מספיק. יאללה, מני, הביתה.
השתגעתם: כן, אז יש קמפיין חדש-ישן של הימין הפאשיסטי לשחרור יגאל עמיר. למי אכפת מעובדות – כמו זה שאף מחבל עוד לא השתחרר, או כמו זה שאם משחררים רוצחים יהודים, יש כמה בתור לפני עמיר. למי אכפת שמדובר בלוגיקה מעוותת. אם יש למרזל וחבר בריוניו הזדמנות להיות אלימים, מרגיזים, לתמוך ולהצדיק אלימות, הם הרי לא יחמיצו אותה. רצח, לדידם, הוא לגיטימי, אם הוא נעשה ממניעים שהם מסכימים אתם. ממש הועד להגנת הדמוקרטיה.
ללא מילים: אם צריך הוכחה לטעות שעשה מזוז, זו היא. אין לי מה להוסיף.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.