פתחון פה

לעקור מהשורש: שוב רצח במשפחה, שוב בקהילת יוצאי אתיופיה. לפני חודש היה מקרה דומה, ובכלל, הרציחות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה הן בשיעור גבוה. אפשר להאשים את המצב הכלכלי, את המצב החברתי, את הקליטה (העלובה מאד, בייחוד בהקשר של יוצאי אתיופיה), אפשר ורצוי לעשות את זה. אבל צריך גם לבדוק דבר נוסף. יש יסוד סביר להנחה שיש משהו שהוא אינהרנטי בקהילה האתיופית, שהופך את חייה של האישה לחשובים פחות בעיניהם. אמנם, אתיופיה אינה מדינה מוסלמית, אבל מדובר במדינה פסאודו דמוקרטית (לפני כשנתיים נורו כמאתיים מפגינים למוות ע"י המשטרה - לא בדיוק סממן דמוקרטי מובהק) ומסורתית מאד. יש לבדוק, בכל הכלים המתאימים, מהם האלמנטים התרבותיים שהופכים את רצח הנשים בקהילה זו לחדשות של פעם בחודש, ולפורר אותם. אבירי המולטי קולטורליות יצחצחו חרבותיהם, כרגיל, אבל זו ההשקעה הכי חשובה שמדינת ישראל יכולה להשקיע בקהילה הזו.

כלב צעצוע: התקשורת הישראלית, שאמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מתמסרת לליטופים. פתאום אבו מאזן הוא פרטנר לשלום, וועידת נובמבר היא מרכז העניינים. עפו מהחלון ענייני וינוגרד (ראש עיריית ישראל עדיין אוחז בתפקידו, יותר משנה אחרי מלחמת המחדל ההיא), ענייני הנדל"ן המטונפים (שהם גם ענייני דמוקרטיה - כמו כל עבירה על חוק מימון בחירות), הכול נדחק לשוליים - אולמרט הבטיח לחזור מארה"ב עם "הצהרה משותפת", וזה מספיק לקהל הלקקנים כדי לשכוח מהכול. בכל זאת, סוכות בדיוק נגמר, ולאתרוגנים אין עבודה. התקשורת שלנו מעדיפה להתעסק בוויכוח בין הפלשתינאים לישראלים על האם או לא יהיה לוח זמנים מוסכם למשא ומתן מאשר להתעסק בדברים האחרים. ומי שנדמה לו שהתזמון של הדברים מקרי, שוכח כנראה שאולמרט למד כמה שיעורים משרון. בינתיים, התקשורת שלנו לא ממלאת את תפקידה כלל.

בכוח: משרד האוצר מתכונן לשביתת מורים ארוכה. כן, בר-און ובריוניו יראו למורים האלה מה זה. לשבות הם רוצים? האוצר כבר ישבור אותם. חודשיים בלי משכורת יגמרו אותם, אתם תראו. זו אותה גישה שנקטה ממשלת אולמרט נגד הסטודנטים, הנכים, ניצולי השואה - להתעלם, הם כבר ישברו.
שכר המורים בישראל נמוך מכדי למשוך להוראה כל מי שיכול לעסוק במשהו אחר. בכל מקום בעולם, כשהעלו את שכר המורים (ואת הדרישות מהם, בהתאמה) קרו שני דברים. האחד, הסמינרים ובתי הספר למורים נמלאו מועמדים טובים, ויכלו לברור את המובחרים שבהם. השני, מערכת החינוך כולה השתפרה פלאים והתייצבה. זו תרופה בדוקה, שנוסתה כבר פעמים רבות (למשל ביפן, בגרמניה, בבריטניה ועוד). ממשלת ישראל מעדיפה להשקיע בהישרדות נוסח חוק נהרי במקום בפתרונות בדוקים, ומציעה "רפורמות" מבזות.
ויותר חשוב משכר. במדינות מתוקנות יותר, מורה הוא מעמד. פעם, כדי לקבל אזרחות בריטית, צריך היה לקבל המלצה מאזרח בריטי שהוא פרופסור, עורך דין או מורה. אצלנו, כשהממשלה רוצה לשבור את המורים בכוח, מה הפלא שהתלמידים מפעילים כוח גם הם?

ומלבד זאת , עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

במוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" התפרסם ראיון עם שר הפנים החדש, מאיר שטרית (לא נמצאה גרסה מקוונת). בין היתר אמר שטרית בראיון: “הגיע הזמן להביא לארץ רק יהודים…בעוד כמה שנים ישראל כבר לא תהיה מדינת היהודים". ואחרי שהגדיר את הבעיה, מגדיר שטרית את הפתרון: “בראייה שלי, חובתנו לקלוט כל יהודי שיכול ורוצה להיקלט בארץ, בתנאי שהוא רואה עצמו שותף לגורלנו ורואה את ילדיו חיים כאן בעתיד. בנוסף, חייבים ליצור מבחנים נוספים…אני בעד שעולים יהיו חייבים ללמוד עברית, ושיישבעו אמונים למדינה…אין ספק שהמדינה הגזימה בחוסר הפיקוח על העולים מרוסיה…”

כסיכום ניתן לומר שתכנית שטרית להגירה משנה מהיסוד את הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי ומנוגדת לחזון הציוני. אם יצליח במזימתו, נעמוד פעם נוספת במצב בו הממשלה הנוכחית מוכרת את העקרונות שעליהם אנו חיים למען הצלחה פוליטית צרה.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

סירחון: תארו לעצמכם שיושב ראש של מפלגה רצינית בכנסת, נניח זבולון אורלב מהמפד"ל או יוסי ביילין ממרץ, היה אומר שבבחירות הקודמות לנשיאות תמך בשמעון פרס, משום שהוא אשכנזי. תארו לכם את גודל הסערה והצעקה שהייתה קמה, ובצדק גמור, בארץ. אז למה אלי ישי מרגיש בנוח לומר שבפעם האחרונה ש"ס לא בחרה בפרס, "בגלל שהיה מועמד ספרדי ומסורתי"?

מאותה סיבה, כנראה, שישי הרשה לעצמו, קצת לפני הבחירות הקודמות, לאחר הפריימריז במלגת העבודה, לכנות את רשימת העבודה לכנסת "גפילטע פיש". לפי אותו היגיון, רשימת ש"ס לכנסת היא "מופלטה", אבל נראה איזה פוליטיקאי בעל יצר הישרדות בסיסי יעז לומר דבר כזה. מדובר בשתי אמירות גזעניות פרופר, והתירוץ האווילי ש"מי שמקופח מותר לו" לא תופס. לקרוא לרשימה שהעומד בראשה הוא עולה ממרוקו "גפילטע פיש" זה פשוט לא נכון. לומר שהסיבה שלא הצבעת עבור שמעון פרס היא שהמועמד שמולו היה, שימו לב, לא חכם יותר, לא טוב יותר, לא עדיף מבחינתך פוליטית – פשוט פחות אשכנזי, זו אמירה נוראית, עדתית, מפלגת. עכשיו, לש"ס אין ברירה, אין מועמד ספרדי, אז הפעם הם יהיו מוכנים, מלפנים משורת הדין, להצביע עבור פולני.

זה הרי רק טבעי שמי ששמו כנר לרגליהם את הקיפוח העדתי יעשו כל שביכולתם כדי למנוע מהשיח העדתי להיעלם. הם יזכירו שוב ושוב את הנושא הזה, ששייך לעולם אחר, לישראל של שנות החמישים, רק כדי להזכיר לקהל בוחריהם הפוטנציאלי שהמאבק עוד ניטש, שעדיין זה ההם נגד האנחנו. וכל עוד הם עושים את זה, הם אלה שמשפשפים הלוך ושפשף את המנורה הארורה של השד העדתי.

ולא, אין לזה קשר לעניין שקצב הוא שומר מסורת. גם רובי ריבלין הוא שומר מסורת, ואם זה מה שהיה עומד בראש מעייניה של ש"ס, הם לא היו צריכים לתמוך בפרס, שלמיטב ידיעתי לא יוותר על ארוחה טובה מטעמים של כשרות.

בהערת אגב קצת ארוכה אגיד שזה מעניין ש"חובש כיפה" ו"שומר מסורת" זה לכל החיים, לא משנה מה עשית. הרי אפשר בקלות רבה לדמיין קריינית חדשות אומרת "צעיר חובש כיפה/שומר מסורת הורשע לי הודאתו באונס ארבע נשים בדרום." איך יכול אדם להיות שומר מסורת כאשר הוא עובר על עקרונות מרכזיים במסורת היהודית, מבלי שתואר זה יילקח ממנו? איך יכול יגאל עמיר להיקרא "חובש כיפה", על כל המשתמע מכך, על אף שביצע עבירה שאין שנייה לה על חוק תורני שהוא בבסיסה של החוקה היהודית? מה אנחנו משאירים מהדת היהודית כשאנחנו נותנים לאנשים כאלה להמשיך להתקרא "שומרי מסורת"?

אבל אם לחזור לנושא, מה שעומד בראש מעייניה של ש"ס, עכשיו כשכל המועמדים הם אשכנזים ממילא, הוא כמובן הרווח האישי שלהם. אלה הדברים שמצוטטים מפי גורם בש"ס: "מאחר שראש הממשלה מאוד מאוד רוצה את פרס ומוכן לשלם על זה, גוברים הסיכויים שפרס יזכה בתמיכת ש"ס". כן, שמעתם נכון, הקול של ש"ס לקביעת זהותו של הנשיא הבא של מדינת ישראל מועמד למכרז, לתשלום. ובדמוקש"סיה הישראלית, אין ספק שהם גם יקבלו את האתנן שלהם, כסף שסטודנטים, משפחות חד הוריות, נכים, חולי סרטן, קשישים, עולים חדשים ועוד קבוצות אוכלוסייה רבות צריכות לשבות, להפגין, למחות ולצעוק עבורו, וראש הממשלה/שר האוצר אומר שאין, כי צריך היה ששמעון פרס ייבחר לנשיאות, וזה עלה ישיבה או שתיים, או אולי עוד איזה סגן שר.

ניתן היה לצפות שלש"ס תהיה עמדה ברורה ונהירה מאוד, מעוגנת אידיאולוגית, לגבי זהותו של נשיא המדינה הבא. על אף שההאשמות נגד משה קצב הן בבחינת האשמות בלבד, ואפילו כתב אישום עוד אין, אין ספק שמעמדו של מוסד הנשיאות הוכתם על ידי הפרסומים, ההאשמות וחקירת המשטרה בדבר עבירות מין של הנשיא קצב. ש"ס, שכל כך ששה לטהר את ירושלים מההומוסקסואלים, הסוטים המסוכנים שרוצים ללכת ברחובות העיר, רחמנא ליצלן, כל כך אדישה לגבי זהותו של הנשיא הבא, שהיא מוכנה לתת אותה לממכר.

ושוב נחשף פרצופה האמתי, הידוע לנו מזמן, של המפלגה המתיימרת להיות "חברתית". אפשר לומר שזה היה ברור מראש, מתוקף היגיון פשוט בלבד, שמפלגה שהטיקט המרכזי שלה הוא חברתי תפעל לשמר מצב שבו יש מקופחים ויש מי שחסר להם, על מנת לשמור את מסד המצביעים שלה. כסף שיכול היה לסייע לכל אותן קבוצות האוכלוסייה הזקוקה לסיוע, ילך כדי לקנות את תמיכתה של ש"ס במועמד לנשיאות המדינה. לו היה לאלי ישי וחבר מרעיו שמץ של הגינות, הם היו אומרים לראש הממשלה: וותר על הכסף, נתמוך בפרס, עשה אתו משהו מועיל – שלם את שכרם של עובדי הרשויות המקומיות, למשל.

לש"ס מסד מצביעים שרובו אינו חרדי. עם זאת, היא מתנהגת כמפלגה חרדית לכל דבר, שאחת לארבע שנים מנפנפת בדגל העדתי, שאיש כבר לא מחזיק מלבדם, ובשמות משפחתם של חבריה על מנת לכנות את עצמה "חברתית". הגיע הזמן שמישהו יגיד לכל אותם מצביעים, שהאינטרסים שלהם מעניינים את ש"ס כקליפת השום. ש"ס תיקח את כספי משלם המסים, הכספים שאותם הרוויחו מרבית מצביעיה בזיעת אפם, בעבודה קשה, ותחזק מוסדות חרדים, שבתורם ישבו כפרזיטים על אותה אוכלוסייה עובדת, וחוזר חלילה, עד שיישברו העובדים. מהצד השני, כפי שאראה בהמשך, תמשיך ש"ס לתמוך ואף להציע חוקים מעודדי הפרטה. והמצביעים ימשיכו להצביע, כי ש"ס תדאג להזכיר להם שהם עדיין מזרחיים מקופחים ושצריך להילחם בהגמוניה האשכנזית. כך עושים קריירה מגזענות, לתפארת מדינת ישראל.

אחת לכמה זמן קירות הכנסת לא מצליחים להכיל את הסירחון הפושה, והוא יוצא החוצה. זה מה שקרה לש"ס השבוע.

דמיקולוקרטיה: הצעת החוק החדשה לשינוי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל היא ההצעה הכי אנטי-דמוקרטית שעלתה בישראל בשנים האחרונות. השינוי, שהוצע ע"י ח"כ אלי גבאי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, יפקיד בידי מועצת עיריית ירושלים את הסמכות למנוע קיומם של מצעדים אם הם פוגעים בסדר הציבורי, ברגשות הציבור או מטעמי דת. בישיבת השרים לענייני חקיקה זכתה ההצעה לרוב. שר המשפטים, דניאל פרידמן, שבימים כתיקונם מצליח להוציא מכותב שורות אלו בעיקר צקצוקי כעס, ראוי לצל"ש חד פעמי על התנגדותו החריפה והצהרתו שיגיש ערר ויניח את ההצעה המסוכנת הזו על שולחן הממשלה.

בישראל ישנו גוף אחד המוסמך להחליט האם פעולה מסוימת מסכנת את הסדר הציבורי והאם יש מקום למנוע קיומו של מצעד מסיבה זו, וזה הרשות המבצעת, קרי, משטרת ישראל. המשטרה, בתורה, כפופה להחלטות בית המשפט. ההצעה המסוכנת הזו תעביר את ההחלטה הזו בידי נבחרי ציבור. כלומר, נבחרי ציבור יוכלו לקבוע האם בבירתה של מדינת ישראל יוכלו להפגין נגד השלטון – כלומר, נגד נבחרי הציבור. היום זה מצעד הגאווה, מחר אסיפת בוחרים של אופוזיציה לשלטון המקומי, או הפגנה של ערביי ישראל נגד הקיפוח המתמשך, או כל מה שישתלם פוליטית לחברי מועצת עריית ירושלים למנוע. למי שעוד היה ספק שמצעד הגאווה הוא המוצב הראשון במלחמה על הדמוקרטיה עכשיו כבר צריך להיות ברור לאן הרוח נושבת. כדי לסתום פיות ולמנוע הפגנה לגיטימית בבירת ישראל חייבים לנקוט בצעדים אנטי-דמוקרטיים, כי סתימת פיות היא אקט כוחני ואנטי-דמוקרטי במהותו.

ממשלת ישראל התחייבה לאחרונה להקצות חמישה מיליארד ושבע מאות וחמישים מיליון ש"ח לחיזוק העיר ירושלים. העיר אכן חלשה, האוכלוסייה היצרנית שלה עוזבת אותה, והיא נותרת ענייה ובעייתית. קמפיינים ברדיו מציעים סכומי כסף נכבדים לסטודנטים שיעברו לגור בעיר. עובד היי-טק שמעתיק את מגוריו לעיר זוכה למלגה מהעירייה. והנה באה כנסת ישראל ומציעה חוק שמהותו אמירה חד משמעית להומוסקסואלים בישראל, שירושלים אינה בירתם ואין להם מה לחפש בה.

ההצעה לסטודנטים היא שקרית. הרחובות שמגורים בהם מזכים את הסטודנט בכסף מהעירייה הם ברובם בשכונות חרדיות. כך יכולה עיריית ירושלים ללכת בלי ולהרגיש עם – מצד אחד היא מעמידה פנים שהיא מזמינה אוכלוסייה יצרנית לעיר, ומנגד היא לא באמת מסכנת את ההגמוניה החרדית בה. זה רק מראה שאם העירייה הנבחרת בעיר שרובה חרדים, קבוצת אוכלוסייה שלא ידועה בפלורליזם שלה, תהיה אחראית לקבוע מי יוכל או לא יוכל למחות, הדמוקרטיה הישראלית תפסיד עוד סיבוב במערכה בין דת למדינה. בירת ישראל לא שייכת למועצת העיר שלה, היא שייכת לכלל אזרחי ישראל – גם ה"חוטאים" שהעדפתם המינית אחרת.

מכוער: בגלל עניינים בוערים יותר לא התפנה כותב שורות אלה לטפל בפרשת גל אוחובסקי הכה מכוערת. מעשה שהיה כך היה: אוחובסקי כתב בטיים אאוט על רוגזו על זמרת ישראלית מסוימת, שהיא לסבית בהעדפתה המינית, אולם מעולם לא יצאה מהארון בפומבי, והחליט שהוא יעשה עבורה את הצעד הנדרש. כך, לעיני כול, בכתיבה פסאודו דיסקרטית, אך מלאת רמזים דקים כפואד, אינואנדו של ממש, מניף אוחובסקי בידו הגרומה, זוקר את אצבעו המורה ומצביע – היא לסבית. בחרה אותה זמרת להישאר בארון, בחירה שלה, חיים שלה, מי שמך, מר אוחובסקי, לאוורר את מנהגיו המיניים של איזשהו אדם באוויר הפתוח?

 אוחובסקי, כמו אביעד קיסוס, גיל חובב ועוד, עשה את הקריירה שלו מלהיות הומו. זה בסדר, אין שום דבר רע בזה. אם רוצה מאן דהו לנפנף בהעדפתו המינית, ויש מי שמוכן לשלם לו כסף על כך, בבקשה. אישית, אני חושב שקרייריסטים מסוג זה עושים שירות דב לקהילה שלהם, כי מי שמוכר עצמו כמופע קרקסי אינו יכול לבוא ולדרוש שיתייחסו אליו ברצינות. אבל השורה התחתונה היא שאדם מתפרנס מכלל כישוריו, ואם חלק מכישוריו כוללים אהבה כנה לבן מינו ויש מי שמוכן לשלם על זה, אז ברמה הזו וודאי שאין בכך פסול.

עניין אחר לגמרי, לא דומה ולא קרוב, הוא עניין האאוטינג, קרי, ההוצאה מהארון. מדובר בפלישה גסה לבחירתה הפרטית של האלמונית. מותר לאוחובסקי לחשוב שמי שאינו יוצא מהארון מחבל במאבק ההומו-לסבי לדורותיו, עושה שקר בנפשו, שזה טוב לקהילה, שאיש לא צריך להתבייש בנטיותיו המיניות ומי שמתבייש בהן מחליש עמדה זו. הכול לגיטימי לחלוטין. מותר לו גם לטעון, כפי שטען לאחר מכן, שזה לא אאוטינג, כי כולם ממילא כבר ידעו.

אבל אם כולם ממילא כבר ידעו, למה לכתוב על זה טור? צריך להזכיר לאוחובסקי ש"כולם" פשוט לא מתעסקים בזה רוב שעות היממה, ולכן הם אולי מעדיפים לשמוע את שיריה המקסימים מבלי להטריד מנוחתם בשאלה השולית של עם מי היא מעבירה את לילותיה? ברור שלא, זוהי הצטדקות שלאחר מעשה, ניסיון נואש לבקרת נזקים. לא, חלילה, נזקים שנגרמו לזמרת, אלא נזקים שנגרמו לאוחובסקי.

יתירה מכך, עמדתו של אוחובסקי סותרת את עצמה. נטייתו המינית של אדם היא בחירה שלו, ושלו בלבד, משהו פרטי שלאיש אין זכות להעביר עליו ביקורת. מאבקם של ההומו-לסבים, למשל, על זכויות נישואין, יוצא מנקודת ההנחה שנטייתם המינית או זהותם המינית של בני זוג אינה מעלה או מורידה דבר מעצם היותם זוג, כלומר, היא אינה רלוונטית בקבלת ההחלטה האם הם מורשים להינשא, או בכל החלטה אחרת שמתבצעת כלפיהם. היא פשוט לא שייכת, היא עניין פרטי. בהפיכת הזהות המינית למרכז העניין אוחובסקי עושה נזק עצום למטרה זו, מרשה לעצמו לעשות את מה שהקהילה נאבקת כנגדו, דורס אדם אחר בשל נטיותיו המיניות. זו סתירה מהותית, פנימית, שצריכה להוות אבן בוחן לקהילה כולה – המאבק של הקהילה הוא על לגיטימציה לנטייתם המינית של חבריה, לגיטימציה שתהפוך אותה ללא רלוונטית בשיח הציבורי. כל עוד היא בראש מעייניהם של חברי הקהילה, הם לא יוכלו להשיג את מבוקשם.

(עשיתי כמיטב יכולתי להימנע מפרסום שמה של הזמרת, גם בלינק שנתתי, שהוא היחיד שמצאתי שבו אף טוקבק לא מזכיר או רומז על שמה, וגם בנתונים שהבאתי כאן. אם מי מהקוראים מצא שחטאתי למטרה זו, אנא הביאו זאת לידיעתי במהרה, ואדאג לתיקון הטעות).

חינוך לכולם?: נעסוק עוד קצת במפלגה הפסאודו חברתית ש"ס, ובהצעת החוק של ח"כ משולם נהרי שתאלץ את הרשויות המקומיות לתקצב את החינוך המוכר שאינו רשמי, שהוא חינוך פרטי שלא מלמד את תכני הליבה הנדרשים, כמו שמתקצבים את החינוך הרשמי, ברובו ממלכתי.

הטענה העיקרית של מצדדי החוק האווילי הזה היא שאין סיבה שילד חרדי, או ככלל ילד הלומד במוסד שאינו רשמי, יקבל פחות מעמיתו החילוני הלומד בבית ספר ממלכתי. נכון, אין כל סיבה כזו, אולם זה אינו המצב. ילד חרדי שיירשם לבית ספר ממלכתי יקבל בדיוק את מה שמקבל ילד חילוני. השאלה כאן היא האם המדינה צריכה לתקצב מוסד חינוכי פרטי שאינו מלמד את התכנים שהמדינה קבעה כנחוצים לכל ילד. האם יש לכך איזשהו צידוק מוסרי? האם יש צידוק לכך שכספי משלם המסים ילכו למי שבוחר, ומדובר כאן בבחירה, לחנך את ילדיו במערכת חינוך פרטית?

הנחת היסוד כאן היא שתכני הליבה, כלומר, התכנים שכל ילד חייב לדעת אותם כשהוא יוצא מבית הספר, הם תכנים שנקבעו ע"י ממשלה נבחרת ולכן, על פי כל עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית, מבטאים את רצונו של העם, כלומר, של אותו ציבור משלמי המסים. איש אינו מכריח כל ילד בישראל ללמוד את התכנים הללו. אבל מותר בהחלט לעם להחליט שהקריטריון שלו לחלוקת כספיו הוא התכנים הנלמדים בבית הספר. אין כל הצדקה למתן התקציבים לרשתות פרטיות. המשמעות המיידית של החוק היא שפלוני יכול, לו יחשוק בכך, להקים מחר בבוקר בית ספר, בו ילמדו ערכים פוסט-ציוניים ויקראו להפיכת ישראל למדינה דו לאומית, למשל, ולקבל לצורך כך תקצוב מלא מהמדינה.

מבחינת השלכותיה הכלכליות, הצעת נהרי תגרור אחת משלוש תוצאות אפשריות. כיוון שהרשויות המקומיות הן האחראיות לתקצב את החינוך החרדי, אותן רשויות מקומיות שמצאו לנכון לדלג על מספר חודשי שכר לעובדיהן, מפאת קשיים תקציביים, יוכלו הרשויות המקומיות לבחור – האם לקצץ מתקציבי החינוך הממלכתי, לקצץ בתקציבי השירותים שהן נותנות או להפסיק לשלם שכר לעובדיהן שוב. כך או כך, משלם המסים הסטנדרטי יוצא נפסד.

יתירה מכך – חוק שפירושו תקצוב ממשלתי לגוף פרטי הוא חוק תומך הפרטה, בהגדרה. הוא תמריץ ועידוד לגופים פרטיים להשתלט על השוק הזה תוך הבטחה לרווח. לא מאהבת החרדים תמך אולמרט בחוק – הפרטת החינוך בוודאי נשמעת כחלום רטוב למי שמאמין בכלכלת הפרטה מופרעת. יוצא שמפלגת ש"ס, המפלגה שמדברת על סולידאריות חברתית, שחרתה על דגלה את החברתיות, מעלה בגלוי הצעת חוק מעודד הפרטה, שהיא ההיפך הגמור מרווחה חברתית.

חוק נהרי של ש"ס ייטיב עם הלומדים בבתי הספר של רשת החינוך שלה (איזה עוד מפלגה מחזיקה רשת בתי ספר?) ויפגע אנושות בכל השאר – עובדי הרשויות המקומיות, האזרחים שהשירותים שהם מקבלים ייפגעו והחינוך הממלכתי. לא נורא, העיקר שעכשיו ש"ס תוכל לגדל באין מפריע ותחת מימון ממשלתי את דור המצביעים הבא שלה.

הגיע הזמן להוריד את המסכה החברתית מעל פניה של ש"ס – מפלגה שמציעה בחוק לעודד את הפרטת החינוך, מפלגה שפוגעת באופן שיטתי בסקטורים שהיא מתיימרת לייצג ומפלגה שלא מתאמצת כמעט להסתיר כמה היא פועלת להנצחת העוני בארץ צריכה לשלםל על כך מחיר כבד – בקלפי.

חרמות: ארגון המרצים הבריטים החליט לקרוא לחבריו לשקול חרם אקדמי על ישראל בגלל פעולות ישראל בשטחים. וכל כך למה? כי האקדמיה הישראלית לא יוצאת בקול אחד נגד הכיבוש והזוועות הנעשות בשטחים.

אינני חובב גדול של צה"ל ומדיניות ישראל בשטחים, מעודי לא תמכתי בכיבוש המתמשך ובהשפלות של הפלסטינים ויש מקום, לעניות דעתי, לקרוא בכל קול נגד המעשים הללו. אבל קריאה לאחדות קולות באקדמיה?

הרי כל תפקידה של האקדמיה היא לבדוק כיוונים נוספים, רעיונות נוספים, מחשבות נוספות, לבקר דרכי מחשבה סטנדרטיות, להציע דרכי פעולה שעוד לא נוסו, תיאוריות חדשות. אקדמיה עלובה מאוד תהיה זו, שבה תשרור תמימות דעים. גם הבריטים יודעים את זה. אחד החוקרים המבריקים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שעבודת הדוקטורט שלו צפויה לעשות מהפיכה בתפיסה של הפילוסוף הפרה-סוקרטי החשוב פרמנידס, הוא איש ימין מובהק, קיצוני אפילו, ובכל זאת, אבוי לאוניברסיטה שתוותר על שירותיו.

הבחירה של המרצים הבריטים לצאת כנגד ישראל היא צביעות. מדוע אינם יוצאים בהכרזה על חרם על האקדמיה הסינית, שם מופרות זכויות אדם של הפאלונג גונג מדי יום? מדוע אינם מחרימים את האקדמיה הרוסית על מעשיה כנגד הצ'צ'נים, מדוע אינם קוראים לממשלתם להפסיק את הג'נוסייד בדרפור, מדוע לא החרימו את האוניברסיטאות הצרפתיות כשהצרפתים טבחו באלג'יר, מדוע אינם מחרימים את האוניברסיטאות בארה"ב בשל מעשי ארה"ב בעיראק?

העובדה שמדינות אחרות עושות זאת לא הופכת את ההתנהגות הישראלית בשטחים הכבושים לגיטימית, אבל היא כן מספקת הצצה נפלאה למניעים שמאחורי ההחלטה הזו. העם היהודי, מסתבר, עדיין צריך להוכיח יותר מכל עם אחר שמגיעה לו מדינה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.

כדרכו הקפטיליסטית עד אימה, “הארץ" ממשיך להתנגד לכל צעד שמראה חמלה כלפי הציבור. באמצעות פרשן כלכלי כנחמיה שטרסלר מצליח "הארץ" לתקוף בסוף השבוע הזה אפילו את הארכת חופשת הלידה שעברה בכנסת השבוע, מ-12 ל-14 שבועות.

שטרסלר טוען שהארכת חופשת הלידה היא צעד פופוליסטי, אבל הטיעונים בהם הוא משתמש הם פופוליסטיים לא פחות. הוא מתחיל בטיעון, הנכון תמיד, שיש עוד דברים לעשות ב-250 מיליון שקלים. זה נכון. יש המון מה לעשות במדינתנו הקטנה. התקציב מנוהל רע ומחולק רע ומיליארדים נשפכים על סקטורים לא יצרניים רק בשביל יציבות קואליציונית מדומה. אבל זה לא מוריד כהוא זה מהלגיטימציה של הארכת חופשת הלידה. לפני ההארכה, ישראל הייתה אחת המדינות המפגרות בעולם, בוודאי המפגרת ביותר בעולם המערבי (להוציא אוסטרליה וארה"ב, שעוד נגיע אליהן) בנושא חופשות הלידה. אחריה, היא עדיין אחת המדינות המפגרות בעולם בנושא הזה – אבל קצת פחות.

הטיעון הבא שלו היה שאמנם באירופה חופשת הלידה ארוכה יותר, אך מדובר במדינות עשירות יותר, שלהן פחות אתגרים ופחות ילדים למשפחה. זה טיעון פופוליסטי, זול ואף במידת מה שקרי. במדינות אירופה יש גם, בד"כ, הרבה יותר אנשים. בישראל נולדו כמאה ארבעים וארבע אלף תינוקות ב-2005. בצרפת נולדו ב-2004 כשמונה מאות אלף תינוקות, כלומר, בערך פי חמש וחצי. אז נכון שצרפת עשירה יותר מישראל – אבל היא גם דואגת להרבה יותר לידות. ודואגת טוב, או לפחות טוב יותר מישראל (למרות שטוב פחות מבריטניה, שבה נולדו ב-2005 כשש מאות ארבעים ושישה אלף תינוקות). בצרפת חופשת הלידה היא בת 16 שבועות.

אבל מעבר לזה, די להעיף מבט בטבלה הזו בוויקיפדיה כדי להבין שמדינות עניות בהרבה מישראל, כמו סנגל, אתיופיה וקונגו מעניקות חופשת לידה של ארבע עשרה שבועות או יותר. אלה לא רק מדינות אירופה השבעות. לא ראוי שכותב כה בכיר ב"הארץ" יפזר חצאי טיעונים פופוליסטיים כאלה.

נכון, בארה"ב ובאוסטרליה אין חופשת לידה בתשלום. באוסטרליה יש מענק לידה שגובהו כגובה השכר הממוצע בשוק הישראלי לחודשיים, ובארה"ב מרבית המעבידים מעניקים חופשת לידה כחלק מהחוזה, ובקליפורניה כבר מונהגת חופשת לידה בתשלום מטעם המדינה. בארה"ב רוב האנשים גם יותר עשירים מהישראלי, וגם זו אחריותה של ישראל. בארה"ב אנשים לא משלמים ביטוח לאומי ומשלמים הרבה פחות מסים, ולכן יכולים לחסוך יותר כסף.

ואז שטרסלר עובר לטעון, בהקשר של הצעתו של יצחק הרצוג לחלוקת תלושי מזון, ש"אין רעב בישראל". כן,שמעתם נכון. ממרומי משרדו של שטרסלר במערכת "הארץ" הוא לא רואה רעבים. בוודאי שהוא לא רואה אותם – הם מכונסים בבתי התמחוי שמפעילים נדבנים פרטיים. גדי כתב על ההזדקקות שלנו לנדבנים פרטיים, ואני מחזק כל מילה – המדיניות הכלכלית שמובילה אותנו לסמוך על גאידמק ועל מיליונרים אמריקאים מחזירה את הישראלי מהמדינה לשטעטל. אבל האמת היא, שמבחינת אחריותה של המדינה, כלומר, אם לא היו פילנטרופים כאלה ואחרים מכניסים משהו לבטנם של עניי ישראל, היו הרעבים מתגוללים ברחובות. מובן ששטרסלר עדיין היה טוען שהם לא קיימים, כפי שהוא טוען היום, כאשר בישראל ישנם כעובדה ילדים רעבים. כל טיעון הומני וכל אנושיות מינימלית נתפסים אצל שטרסלר כעיכוב סנטימנטלי ופופוליסטי בדרך לקפיטליזם משתולל נוסח ארצות הברית. שטרסלר יודע לספר לנו שבמדינה ממנה הוא שואב דוגמה אין ביטוח לאומי, יש רק תלושי מזון. טיעון זה בדיוק עובד לרעתו - כיוון שאין ביטוח לאומי, העובדות לא משלמות ביטוח לאומי ויכולות לחסוך את הכסף לחופשת לידה.

שטרסלר שוטח שיטה כלכלית שלפיה אסור שכספי משלמי המסים יחזרו למשלמי המסים (והרי חופשת לידה ממילא ניתנת רק למי שעובדת, והיא ממילא מכניסה כסף לקופת הביטוח הלאומי). כספי המסים צריכים להיות מושקעים ב"צמיחה", והצמיחה הזו היא פני הכל. ולמה צמיחה? מפני שהיא תאפשר לאנשים רווחה. ובכן, חופשת לידה ארוכה יותר אינה רווחה?

ובכלל, מנין החוצפה לדבר על השקעת המדינה בהארכת חופשת הלידה? הרי לחופשת לידה יוצאת מי שעובדת. אם נניח שאישה ממוצעת בישראל יולדת שלושה ילדים, שבגינם היא מקבלת, אחרי ההארכה, 52 שבועות של חופשת לידה בשכר, ועובדת כ-45 שנים, הרי שהיא משלמת לביטוח הלאומי הרבה יותר ממה שהיא מקבלת חזרה. אם העובדת תשים בצד כל חודש 300 ש"ח, פחות מהתשלום הממוצע החודשי לביטוח לאומי, היא תחסוך בארבעים וחמש שנות עבודה מאה ששים ושניים אלף ש"ח, שמספיקים לבערך 22 חודשים של חופשת לידה בשכר הממוצע במשק. ביטוח לאומי אמור להיות מוסד שמאפשר לי לשלם מעט כדי לקבל הרבה, בזכות כוחו של השיתוף הכלכלי. אם את מה שהמדינה נותנת לאישה עובדת על שלושה ילדים היא יכולה לקבל אם תפריש כל חודש משכרה 150 ש"ח, מדוע שתשלם כל חודש סכום גבוה בהרבה לביטוח לאומי? הבעלות שמאפשר שטרסלר למדינה על הכספים שמשולמים ע"י כולנו היא חצופה. המדינה מחלקת את כספי משלם המסים לחרדים, למתנחלים ולשאר קבוצות לחץ. כשהיא סוף סוף מחליטה לתת קצת גם לזרם המרכזי העובד, שטרסלר קם ומתקומם. ויש לו עוד את החוצפה לקרוא לדב חנין קומוניסט ולפוליטיקאים יוזמי החוק חסרי מצפון. באמת.

הגיע הזמן ש"הארץ" יתחילו להיות פחות מגמתיים, בייחוד בתחום החברתי כלכלי.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.

למעט עמדתו הפוסט ציונית, המחשיבה כ"שמאל" רק את מי שוויתר על זהותו הציונית, עיתון "הארץ" הוא עיתון ימני לחלוטין – ימין כלכלי מובהק ואכזרי. יראו לי קוראי "הארץ" הוותיקים שביתה אחת ש"הארץ" תמך בה. אין כזו. שביתת הסטודנטים היא לא יוצאת דופן, ולראייה המאמר של נחמיה שטרסלר בנושא.

בחיי שלא התכוונתי לכתוב עוד מאמר תגובה למישהו מ"הארץ", אבל זה הרגיז אותי. כמה עיוורון וטמטום, שלא לומר רוע, אפשר לשפוך?

ראשית, טוען שטרסלר, 70 אחוז מתקציב האוניברסיטאות מסובסד. הסטודנטים מממנים רק 16 אחוז. יש כמה דברים שאפשר לענות על זה. אפשר לענות על זה שסטודנט צרפתי או דני מממנים הרבה פחות. אפשר לומר שאם המטרה היא להגדיל את תקציב האוניברסיטאות, כדי להביא לשיפור את הרמה האקדמית, כפי ששטרסלר מציע, אז ממילא העלאת שכר הלימוד לא תוכל להחליף את התמיכה הממשלתית, ומכאן שלשכר הלימוד אין השלכה על הקופה הציבורית. האחוזים אולי ירדו, אבל כמות הכסף תישאר זהה. אפשר גם לומר ששכר לימוד הוא ממילא הגורם הנמוך ביותר בהוצאות של סטודנט ממוצע. במקרה יצא לי חודש טוב, הדולר ירד, אז שכר הדירה שלי על 22 המטרים הרבועים שבהם אני מעביר את חיי יגיע לכאלף ש"ח. אני לא מדבר בכלל על אוכל, ספרים, צילומים, הדפסות, אינטרנט, מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי, ארנונה, קופת חולים (כי ביטוח בריאות זה בדיחה, מסתבר, עוד התנערות של המדינה מאחריות), וכמובן העובדה שכסטודנט, אני בר מזל אם אני יכול לעבוד חצי משרה בישראל. השכר הממוצע במשק, לפי הלמ"ס, הוא 7,324 ש"ח. אני אקל עם שטרסלר ואניח שסטודנט בחצי משרה מרוויח יותר ממחצית מכך – כארבעת אלפים ש"ח. זה, אגב, לא נכון, כפי שיגיד לכם כמעט כל סטודנט שמועסק בחצי משרה. 124 ש"ח ילכו על ביטוח בריאות, 140 על ביטוח לאומי, 400 למס הכנסה. מה שנותר לו משכרו הם 3336 ש"ח. שכר דירה ממוצע של 280 דולר (בירושלים, וזה שכר דירה נמוך למדי), שהם span>1125 ש"ח לפי היציג של היום, הנמוך מבדרך כלל, והסטודנט שלנו נשאר עם 2211 ש"ח. נוריד עוד 791 ש"ח, שהם שכר לימוד של 9500 ש"ח על פני 12 חודשים (ונתעלם מהעובדה שהאוניברסיטאות מאפשרות לך לפרוש את שכה"ל לתשלומים רק בקרדיט, כך שיש ריבית על עסקה כזו), והסטודנט האומלל נותר עם 1420 ש"ח. רגע, גם לאכול משהו צריך. בואו נניח סטודנט סגפן, שהוצאותיו על אוכל לא עולות על 350 ש"ח בחודש. עשיתי לשטרסלר עוד הנחה. נשארנו עם 1070 ש"ח, כשבעל הבית דופק בדלת ומגיש חשבון חשמל של 70 ש"ח לחודש (וזה ממש נמוך), חשבון מים של עשרים ש"ח, וארנונה ממוצעת של כמאה חמישים ש"ח. נשארו לסטודנט שלנו, שאני מזכיר שהוא מרוויח יחסית לא רע, 830 ש"ח. עוד לא ראינו מותרות כלל ועיקר. אבל רגע, הסטודנט שלנו לא יכול לצאת עם 830 השקלים שלו לחגוג ברחובות. ספקיות התשתית והאינטרנט, שהמרצים רואים היום ככלי עבודה לכל דבר ואי אפשר בלעדיו, רוצות ממנו עוד 80 ש"ח. עכשיו אנחנו ב-750 ש"ח. עוד 100 ש"ח מוציא הסטודנט היקר על שיחות טלפון, בעיקר כדי להתקשר להורים לבקש כסף. שש מאות וחמישים שקלים חדשים נותרו בכיסו. אפשר לצאת לחגוג? לא, עוד לא. קופת חולים לוקחת באמצע החודש עוד ארבעים שקלים חדשים, ואם נוסיף לזה את הצילומים, ההדפסות של תרגילים להגשה, ו, אנא עארף, משחת שיניים ודיאודורנט, יצא לנו כבר מאה ש"ח נוספים. אז חמש מאות חמישים. סגרנו.

ומה יעשה מי שאינו מרוויח סכום כזה, שזה מרבית הסטודנטים? מי שלא יכול להוציא רק 350 ש"ח על אוכל, מי שגר בת"א ומוציא על שכ"ד וארנונה הרבה יותר מהמפורט פה, מי שמדליק בוילר לפעמים ואולי גם איזו נורה, מה הוא יעשה? השאלה שמר שטרסלר שואל בטורו היא השאלה הלא נכונה. זה לא עניין של מי משלם מה. זו שאלה פשוטה – האם כל אדם שיכול לעבוד יכול ללכת לאוניברסיטה? דומני שעניתי על שאלה זו, ולשלילה לצערי. אז מה עניין אחוז ההשקעה של המדינה, אם הוא לא מאפשר לימודים כמוביליות חברתית?

הצעד הבא של שטרסלר היה לפנות לדמגוגיה מהסוג הנמוך ביותר. בעולם המערבי מעלים את שכר הלימוד, הוא טוען. מעניין: מהמדינות ששטרסלר העלה, בשתיים (גרמניה והולנד) שכר הלימוד כיום נמוך מבארץ, ובשתיים אחרות (אוסטרליה ובריטניה) נהוגה שיטת המלווים, שכתבתי עליה קצת. באופן כללי מדובר בשיטה לפיה הסטודנט לוקח הלוואה מהמדינה, ומחזיר אותה רק כשהוא מרוויח סכום כסף מסוים. אי אפשר לייבא אותה לארץ, כי מדינה שבמחי "רפורמה" מבטלת את תנאי הגמל, מפריטה את הבנק של עובדיה ומוסיפה ומורידה מסים ונקודות זיכוי, אינה גוף אמין לקחת ממנו מס. מחר בבוקר יעשו רפורמה, והמורה הטרי יגלה שהורידו את מדרגת ההחזר, וכעת מארבעת אלפים וחמש מאות השקלים שהוא מרוויח מורידים עוד חמש מאות ש"ח. אגב, גם בהולנד וגם בגרמניה יש אוניברסיטאות טובות מהאוניברסיטה הטובה ביותר בארץ – האוניברסיטה העברית.

כששטרסלר בורח לנימוק המוסרי, הוא מאבד כל קרקע. האוניברסיטה, הוא טוען, היא ממילא מקפצה לשכר גבוה יותר, ומי שרוצה בה צריך לשלם עבורה. האוניברסיטה היא אכן מקפצה לשכר גבוה יותר – וזו בדיוק הסיבה שעליה להיות פתוחה גם, אולי אפילו בעיקר, בפני הבן לאם החד הורית משדרות. אחרת, מי שהוריו מרוויחים יותר ירוויח יותר, ומי שהוריו מרוויחים פחות – ירוויח פחות. זה נקרא מוביליות חברתית, שטרסלר, ואני די בטוח שהמושג מעולם לא נאמר במערכת "הארץ".

לשיטתו של שטרסלר, יש חלשים "אמיתיים": קשישים, נכים, מובטלים. זוהי צביעות לשמה, מצדו של מי שכותב בעיתון ששנים נותן את ידו לדפיקה שיטתית של ציבורים אלה. אבל יותר מזה: סטודנט היום הוא מעמד הביניים מחר, וככזה הוא יחזיק על גבו ערימות של קשישים, נכים, מובטלים, בני ישיבה ומה לא. ולא, זה גם לא כאילו המובטלים משלמים את החינוך הגבוה בארץ – בסך הכל מדובר בתעדוף של הסטודנטים עכשיו, כדי שמחר יהיה כסף.

שטרסלר מטיח האשמות חריפות באיתי שונשיין, האשמות שאינני יודע אם יש בהן מין האמת. ייתכן שהוא רוצה קריירה פוליטית. למה זה רלוונטי, כשהוא מוליך מאבק צודק? מעיתונאי בכיר בעיתון לאנשים חושבים הייתי מצפה ליותר מדמגוגיה זולה. גם טענתו, שבוועדת שוחט יושבים "טובי המומחים בתחום" היא זולה. שוחט הוא פוליטיקאי שהיה שר אוצר כמה פעמים. לא בדיוק מומחה להשכלה גבוהה.

מיד בהמשך טוען שטרסלר כי האוניברסיטאות ייפגעו אם יצליחו הסטודנטים, כי כבר סוכם בין אולמרט ושוחט שהמדינה תוסיף תקציב כשיעלה שכר הלימוד. וזה מקומם, כי לשם מה קמה וועדה, גם אם יושבים בה "טובי המומחים", אם אולמרט ושוחט כבר קבעו את תוצאותיה? ואם יש כסף לתת להשכלה הגבוהה, למה לא לתת אותו בלי להעלות את שכר הלימוד? והאם הכסף הזה יתחיל לכסות משהו מה2.2 מיליארד שקוצצו מתקציב זה בשנים האחרונות? איך מסתדרת למר שטרסלר הנכבד וועדה שיושבים בה "טובי המומחים" ושמסקנותיה ידועות מראש? הרי בה במידה יכלו לשים בה דחלילים, או לא להקים אותה כלל.

שטרסלר מוסיף ומפרט איך "הנהגת השביתה אינה מספרת" (אגב, היא כן) שתהיה תכנית מלגות ומלווים. דיברנו על זה. אלא ששטרסלר יודע לספר שההלוואה תהיה בתנאים מסוימים. וזה לפני שוועדת שוחט בכלל סיימה את עבודתה. ושוב, מה הטעם בוועדה שכבר המלצותיה מגובשות? ושוב אני אשווה: אם אולמרט היה מפזר את וועדת וינוגרד (השנייה) אחרי דו"ח הביניים וממנה וועדה בראשות פוליטיקאי שמסקנותיה מוזמנות מראש, הייתה קמה צעקה. וועדת וינוגרד הראשונה המליצה את המלצותיה. מינויה של וועדת שוחט, עלה התאנה של ראש הממשלה, הוא עבירה על כל עקרונות רציפות השלטון.

ומה שהכי אירוני, זה ששטרסלר מסיים את מאמרו במילים "וזה הרי העיקר: נגישות מלאה ומהירה להשכלה גבוהה, לכל". כי איכשהו, בעזרת אצבע עקומה והגיון לא יותר ישר, הצליח שטרסלר להגיע למסקנה הבאה: העלאת שכר הלימוד תתן השכלה גבוהה לכל. ולרגע אחד, כשהוא כתב את המאמר הזה, זה לא צרם לו באוזן.

ואם כבר פרסמתי פוסט חדש: עכשיו כבר באמת הגיע הזמן שראש עיריית ישראל יתפטר. הוא הורס את החגיגה הדמוקרטית סביב וינוגרד.

הנה, בשיטוטי חסרי המעש ברשת נתקלתי בבלוג של בני ציפר, שהוא בלוגר עם ניסיון רב משלי, אבל טיפה פחות מעניין. נתקלתי בבלוג שלו בגלל שגדי כתב תגובה לביקורת על ספרו של פרופ' אלחנן יקירה שפורסמה ב"תרבות וספרות" של הארץ, שציפר הוא עורכו. ציפר לא נשאר חייב, ותקף את גדי. גדי הוא "הבחור הזה עם העגילים באוזניים שהנחה ביום השואה ויום אחר כך סימפוזיון בערוץ 1 על השואה", אם תשאלו את ציפר. אולי כאן המקום להזכיר לציפר שגדי הוא גם ד"ר להיסטוריה מאוניברסיטת ראטגרס שבניו ג'רזי, מחבר הספר המוערך "המרד השפוף" והספר המרתק על המתנחלים, מלמד בחוג לתקשורת ובביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, ובוודאי עשה בחייו האינטלקטואליים מעט יותר מעורך מדור בעיתון לאנשים חושבים את עצמם.

אבל לא על גדי אני מגן כאן, האיש בעל שיעור קומה מספיק להגן על עצמו. במקרה ראיתי את הרשימה מתחת, שכותרתה "אני שונא אותך, שואה" נראתה כמבטיחה לספק חומר רב לענות בו.

ואכן, נדמה לי שאת חמת הזעם שחש ציפר כלפי הבמה האומללה מול "יד לבנים" ברעננה, זו הגורמת לאיש יפה נפש ושונא כיבוש ואלימות כציפר לרצות להתנפל עליה בחרון בנחת זרועו, חמת זעם כזו בדיוק מלאה אותי. אלא שבניגוד לאנשים קיצוניים כציפר, עברתי את הגיל שבו זעם הממלא אותי גורם לי לחשוב על תגובות אלימות. חושבני שאני מעדיף את פתחון הפה שמאפשר לי הבלוג האישי שלי, שגם אם אף אחד לא קורא אותו – לפחות יש סיכוי שהוא ייקרא בעתיד. חוץ מזה, אחרי שהסדרתי את הבלגן עם פוליטינט,