פתחון פה

אז שוב עולה ומתלהט הוויכוח הישן - הילכו שניים יחד בלתי אם נועדו? האם תתכן מדינה יהודית ודמוקרטית? (מומלץ לקרוא את מאמרו של גדי טאוב בהקשר זה)

התשובה, כמו תמיד בנושאים האלה, אינה פשוטה. הדברים מסובכים במיוחד בכל האמור בתנועה הלאומית היהודית, שהבסיס המשותף לתושביה נתפס לרוב כבסיס דתי. האומר יאמר שכשם שאין לאום אנגליקני, אין באמת מקום לתפוס את היהדות כלאום.
המחקר בנושא הלאומיות ענף בערך כמו הלאומיות עצמה. עם זאת, ניתן למצוא בו כמה הסכמות בסיס שמשותפות כמעט לכל החוקרים. אחד מהם הוא התפיסה שהלאומיות היא עניין מודרני, שהגיע בערך יחד עם המהפכה התעשייתית, ויש שיאמרו שקשור בו. הציונות אכן נולדה בערך בתקופה זו, לקראת סוף המהפכה, יחד עם ההתעוררות הלאומית הכללית באירופה.
לכל הלאומים המוכרים כיום ישנו איזשהו מכנה משותף תרבותי, לעתים כזה המבוסס על מוצא משותף, כמו בדוגמה הגרמנית, ולעתים על בסיס זיהוי תרבותי, כמו למשל בליבריה. גם המכנה המשותף של התנועה הלאומית היהודית הוא תרבותי - לא (רק) דתי.
הצינות צמחה על רקע תנועת ההשכלה היהודית. בניגוד לנהוג לחשוב, תנועת ההשכלה לא שאפה רק להטמעות. היא חיזקה את הממד התרבותי-היהודי המשותף, עם גופים כמו האגודה לתרבות ומדע של היהודים והתנועה ליהדות מתקדמת, שראשיתה בתנועה זו.
הנקודה השנייה שכמעט כל החוקרים, מהובסבאום ועד הנדרסון, מאוחדים לגביה, היא שאחד המאפיינים של לאום הוא השאיפה הלאומית. מה שמבדיל את הפלשתינים מהדרוזים הוא שלמיעוט האתני הדרוזי אין שאיפות לאומיות (למעשה, התרבות הדרוזית מיסודה מקבלת על עצמה דין מלכות) ולאתנוס הפלשתיני יש - וזה מה שהופך את הפלשתינים לעם המחפש הגדרה עצמית, ואת הדרוזים לאתנוס.
ההכרה הבין לאומית בתנועה הלאומית היהודית, כמו גם בזיקתה החד-משמעית לארץ ישראל, ניתנה עוד לפני מלחמת העולם השנייה, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה - בדמותה של הצהרת בלפור, אבל לא רק.
כשעצרת אומות העולם התכנסה והצביעה על כינונה של מדינה יהודית בשטחי ארץ ישראל (ודוק: המנדט שניתן הוא למדינה יהודית), לכך בדיוק היא כיוונה. היא הכירה בכך שיהודים ברחבי העולם עומדים על זכותם להגדרה עצמית כקהילה לאומית.
ולכן, כשיוסי גורביץ כותב משפט כמו: "וכאן הידיים המלוכלכות של הציונים: כשהם אומרים "מדינה יהודית", הם מתכוונים למדינה שתעניק הטבות לתושביה בני דת משה. או, בניסוח אחר, תפלה לרעה את כל השאר", הוא צריך לספק לכך הסבר טוב יותר. כי את המשפט הזה בדיוק ניתן להחיל על כל תנועה לאומית שהיא, ובקלות: כשהגרמנים מדברים על "מדינה גרמנית", הם מתכוונים למדינה שתעניק הטבות לתושביה הגרמנים. או, בניסוח אחר, תפלה לרעה את כל השאר".
כי מדינת לאום בהגדרתה היא מדינתו של לאום מסוים, ולא של לאום אחר. וטיעון ה"אפלייה" המשעשע הזה הוא הטיעון העיקרי של מיעוטים, איסלמיים לרוב, במדינות כמו הולנד ובריטניה, שם אותו גורביץ יוצא בחריפות נגדם.
שני טיעוניו העיקריים של גורביץ לוקים בבעייתיות חמורה. הראשון הוא שהמדינה הציונית מציבה קריטריון דתי כתנאי ללאומיות, והמטרה היא להגדיר את כל אלה שאינם יהודים ונגדם יש להפלות. אלא שגורביץ לא מדייק פעמיים: פעם אחת, בטענתו כי אדם לא יכול להיות יהודי ונוצרי, ומביא כדוגמה את האח דניאל. קודם כל, להביא פסק דין מ-1962, אחרי שאהרון ברק, למשל, קבע כי יהדותו של אדם יכולה להיקבע ע"י שופט בהתאם למגוון מרכיבים בזהות הזו, זו תמימות במקרה הטוב. שש שנים אחרי פסיקת בג"ץ ההיא, למשל, היה בג"ץ שליט - בג"ץ נתן הסכמה לרישומם של ילדים כחסרי דת אבל בני הלאום היהודי. שנית, גורביץ מתעלם מהעובדה שדוד אוסוואלד רופאייזן קיבל אזרחות ישראלית לבסוף וחי בסטלה מאריס. גורביץ גם מתעלם מכך שפסיקת בג"ץ בהקשר של האח דניאל עשתה דבר פורץ גבולות, הפוך לחלוטין ממה שגורביץ מיחס לה - היא ניתקה בין ההגדרה ההלכתית דתית להגדרה הלאומית היהודית. ולבסוף, גורביץ שוכח שחיים כיום בארץ אזרחים מתוקף שייכותם ללאום היהודי שאינם בני דת משה, ושאף אחד לא ידפוק על דלתו וייקח ממנו או מילדיו את אזרחותם אם ימיר את דתו. למעשה, המקרה של מי שהיה יהודי והמיר את דתו תקף רק במקרה של שבות.
הטיעון השני של גורביץ הוא טיעון הגזענות. החברה הישראלית היא גזענית, אבל גורביץ טוען שהגזענות הזו היא אינהרנטית להגדרת המדינה היהודית. קודם כל, הדברים צריכים להאמר - החברה בישראל היא גזענית (אגב, לא רק כנגד ערבים), ויש להאבק כנגד הגזענות הזו, אולם גורביץ לא מוכיח, כנראה כי אין הוכחה כזו, שמדינה יהודית בהכרח ובאופן אינהרנטי תפלה לא-יהודים. בדיוק לשם כך היא גם דמוקרטית. וצריך להיות ברור - המאבק לשינוי פניה של החברה הישראלית ולהעלמתה של הגזענות (שהולך וצובר הישגים, והמקל העיקרי בגלגלים שלו מגיע דווקא מההנהגה של המיעוט הפלשתיני-ישראלי) הוא צודק ונכון - אבל בשום פנים ואופן אין הוא אינהרנטי למדינת הלאום היהודית, בדיוק כשם שהאפליה כנגד יהודים בגרמניה של אמצע המאה שעברה לא הייתה אינהרנטית ללאומיות הגרמנית.
בין תפיסות שונות של המושג העמום "דמוקרטיה" לתפיסות שונות של מושג "יהדות", שגם הוא אינו חד משמעי, יש קונפליקטים. לא צריך לפחד מהם - צריך להתמודד עמם. כי הקונפליקט ופתרונו המבוקר והצודק הם מאבני היסוד של הדמוקרטיה, ובעצם - גם של היהדות.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

אלי ישי, יו"ר הסיעה הגזענית ביותר בכנסת, בא עם הברקה חדשה: לחון מחבלים יהודים. הנימוק: משחררים מחבלים פלשתינים, אז למה יהודים לא?
הבעיה העיקרית של משתמשי הנימוק הזה היא שהם נשענים על אקט שהם מתנגדים לו. הרי אנשי הימין מתנגדים לשחרורם של מחבלים פלשתינים וטוענים שהוא אינו מוסרי. כיצד יכול אקט לא מוסרי להיות העוגן המוסרי לאקט אחר?
אולם יתירה מכך, לטעון שמחבלים יהודים לא משוחררים זה פשוט לא נכון. מבצעי הטבח ההוא בכפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד שבע עשרה שנים. הם ריצו עד שלוש לפני החנינה. ח"כ לשעבר אהוד יתום מהליכוד בוודאי יכול לספר לקוראים כיצד קיבל חנינה עוד לפני שהורשע בפרשת קו 300, יחד עם אברהם שלום ושני אנשי שב"כ נוספים שהיו מעורבים בהוצאה להורג. יתום, יש להזכיר, קיבל פקודה להרוג שני מחבלים כפותים, והוא ואנשיו ביצעו אותה למופת - במהלומות במוטות ברזל ובאבנים.
דב שילנסקי, יו"ר הכנסת לשעבר, שיחק אותה גיא פוקס מקומי וניסה להגניב פצצה למשרד החוץ. כבר ציינתי שהוא הפך ליו"ר הכנסת?
חברי "המחתרת הראשונה" (שממש לא הייתה הראשונה) התחילו לפעול בראשית שנות השמונים, תחילה במלכוד מכוניות של ראשי עיר פלשתינים. בניסיון לפרק מטען אחד נפצע בעיניו והתעוור סולימאן חירבאווי - חבלן בצה"ל. בשנת לידתי ב-1983 פרצו מחבלי המחתרת למכללה האיסלמית בחברון, רצחו שלושה ופצעו כפי עשר. השב"כ תפס אותם רק ב-1984, כשניסו למלכד אוטובוסים פלשתינים. כל חברי הכנופייה שוחררו עד 1990 - גם אלה שנדונו למאסר עולם.
כבר הוזכר כאן אוהד ברט, מחבל יהודי שניסה להתנקש בחייו של יוסי שריד והיום הוא מועמד לכנסת מטעם האיחוד הלאומי. אליו ניתן להוסיף את ישראל לדרמן, האיש שזכור בציבוריות הישראלית כשופך התה על יעל דיין. אותו לדרמן הורשע ברצח פלשתיני, ישב בכלא שנתיים ושוחרר. פעם נוספת חטף תינוק פלשתיני ותקף חייל. לדרמן היה מועמד לכנסת בתנועת "מולדת".

כך שהנימוק הרשמי של ישי מופרך מיסודו. אלא שהנימוק האמתי שלו, הוא-הוא הבעייתי. ישי קורץ לקוראי הבוז מבית"ר ירושלים, לאנשי הימין הקולני שעוד מנפנפים באגרופים צהובים, לדוד רותם שחושב שיש לשלול אזרחות ממי שלא ישרת בצה"ל (אל דאגה, הוא לא מתכוון לחרדים. הוא מתכוון לערבים ולחברים שלהם, השמאלנים יפי הנפש). לכבוד יום הולדתה השישים, מדינת ישראל מקבלת מש"ס מתנה לא מפתיעה כלל - גזענות, אפלייה וצרות מוחין. הבעיה היא שהיא לוקחת אותה.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה

רוצים אסון הומניטרי: הישראלי הממוצע אוהב את הרעיון הזה, אוהב את הפטרונות שנידפת ממנו. לסגור לעזתים את החשמל. כי הציבור הישראלי הוא המון מוסת, והמון מוסת אוהב פתרונות פסאודו מתוחכמים של זבנג וגמרנו. כך הרי עובד הקו הלוגי של הישראלי המוסת - אם נסגור להם את החשמל, הם יסבלו מאד. הסבל שלהם יביא אותם להפסיק לירות קסאמים.
אחד המאפיינים הבולטים בחברה הישראלית זה שאנחנו לא לומדים. הרי הפעלנו את הלוגיקה הזו כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם עמדנו המומים מול העובדה שהיא פשוט לא עובדת. ככה נולדו להם הסגרים והכתרים, ככה הבאנו את המחסומים לדרגות חדשות של חוסר אנושיות ועוד. אנחנו פשוט לא מבינים שככל שאוכלוסיה אזרחית סובלת יותר, כך הם כועסים יותר.
ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע. לית מאן דפליג שאנשי שדרות לא צריכים לחיות בפחד ואימה מרקטות. אולם ניתוק החשמל על מאות אלפי אזרחים הוא מעשה חסר פרופורציה, שלא לדבר על כך שהוא לא אפקטיבי. ניסיון העבר מראה שההיגיון הפלסטיני לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד. כשישראל פוגעת בהם, הם לא מאשימים את חמאס או פת"ח, אלא את ישראל. ובהחלט ייתכן שלמשגרי הקסאמים יהיה אינטרס שישראל תמשיך בענישה קולקטיבית - הלגיטימציה הציבורית שלהם רק תגבר. כרגע, לפחות, בג"ץ מוכן להיות אויב העם שוב כדי לנסות למנוע את זירוז הצמיחה של דור חדש של מחבלים. אבל החברה הישראלית חייבת להפסיק להיות נלהבת כל כך ליצירת אסון הומניטרי.

רק האש עוד חיה: 51 שנים מאז הטבח ההוא בכפר קאסם, והישראלים לא לומדים. שבע שנים מאז אירועי אוקטובר 2000, והישראלים לא לומדים. שוב משתמשים באש חיה על אוכלוסיה אזרחית, שוב פצועים, שוב תירוצים. ולמה שנלמד?
המעורבים בטבח כפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד 17 שנים. האחרונים שבהם שוחררו מהכלא לאחר 3 שנים. בישראל, הרג של ערבים אינו עבירה שמצדיקה ענישה חמורה. כל הסיפור שהתעורר עכשיו, של השחתת הכרם של המתנחלים, מחביא עובדה פשוטה - כשהושחתו עצי זית, המבצעים לא נתפסו מעולם. את משחיתי הכרם תפסו בתוך שעות. ככה זה כששומרי החוק הישראלים הם פושעים במדים, שבטוחים שהחוק תקף רק לכיוון אחד.
מי שמתפלא מדוע החברה הערבית בישראל עוסקת בשאלת השירות הלאומי (ומעניין שאם מנהיגים חרדים היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, זה היה מובן מאליו), שיפקח את העיניים. מי רוצה לתרום למדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'?

תחליט: ראש עיריית ירושלים טוען שוויתורים בירושלים הם ניתוח עקירת מעיים. רגע. נריץ אחורה כמה חודשים. אז הוא טען ש"החמאס עלול להשתלט על ירושלים" ועל כן יש להוציא שכונות ערביות מתחום שיפוטה המוניציפאלי. מה קרה לו, ללופו, בארבעה חודשים?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

אטימות: ראש העירייה של מדינת ישראל לא מפסיק לומר דברים שמעלים לכותב שורות אלה את לחץ הדם. הפעם על הפרק, ההיתממות המכוערת שלו בנושא הפליטים. " במדינה כמו שלנו מגיעים בלילה עשרות אנשים, מה יכולה לעשות המדינה? לעמוד מאחורי הקו עם צימרים?"

דמגוגיה זולה? בהחלט. המשך המדיניות שלו, של עידוד שנאת זרים? כמובן ("במדינה כמו שלנו"). אטימות לב נבזית? בוודאי.

לא, אודי, אין צורך לבנות צימרים ליד הגבול (בכלל, אולי כדאי שתעסוק קצת פחות בנדל"ן). יש צורך לא לשלוח פליטים של רצח עם למותם, להפסיק לתת לחיות האדם המצריות לשמור לנו על הגבול, להפסיק לשקר לנו בפרצוף לגבי כל סוגיית הטיפול בפליטים. בעיקר יש צורך שתקיים את מה שאתה עצמך אמרת ביום השואה האחרון: "במערכה נגד השכחה נחל העם היהודי הצלחה שאין ערוך לה…כאן, במדינת ישראל, נבנית תרבות חיים שהיא ההפך מתרבות הרשע שניסו להנחיל עלינו. יש להבעיר כל שמץ של שנאת הזר. דגלנו חייב להיות דגל של חירות וצדק, אחווה, שלום וידידות חוצי גבולות ומרחבים". מילים גדולות, אודי, מעשים אין. קצת כמו וועידת אנאפוליס, הטיפול ביישובי הצפון בזמן המלחמה, הטיפול בסטודנטים, הטיפול בקסאמים – קצת כמו כל הקדנציה שלך.

צימרים? לא. מקלט לפליטי טיהור אתני בהיקף מזעזע? עוד איך כן. ומדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת.

גרועה יותר מכל שגיאותיו של אולמרט היא הגאווה המדושנת שגורמת לפליטות פה כאלה.

בואו פקידים: חוק ההסדרים, זה שנותן לפקידי האוצר לשלוט לנו במדינה, עבר הלילה בקריאה ראשונה יחד עם התקציב. מעניין לראות כמה מהדברים שאמר רוני בר-און, המתקרא שר אוצר, בהקשר זה. למשל: "בדגל החינוך אנחנו עוסקים בגיל הרך, במעונות יום, ביסודי ובתיכון… הרפורמה שהבאנו היא במעמד המורה והמנהל, בשכר המורים, במבנה ההעסקה ובבניית כיתות לימוד, בהובלת דו"ח שוחט, ובבלימת בריחת המוחות…" (ההדגשה שלי). בר-און, כנראה, לא קורא עיתונים. לו היה קורא עיתונים (או לפחות את הבלוג הזה) היה יודע שיש שביתת מורים, שמשרדו הוא שותף פעיל בכרסום במעמד המורים ושדו"ח שוחט יכול להיות מיושם רק עם הסכמת הסטודנטים (זה לא מקרי שהוא שכח את זה – הסטודנטים לא מעניינים אותו). ממש רפורמה תקציבית למופת.

בנושא החברתי אמר השר: "תפסת מרובה לא תפסת… ולכן אנחנו שמים דגש על הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי לצמצום העוני לטווח הרחוק…" תפסת מרובה לא תפסת, זה השם החדש במשרד האוצר למדיניות שלהם לא לתת למי שאין לו. כנראה שהשר המנוכר לא יודע שהשתתפות בכוח העבודה בישראל ממש, אבל ממש, לא מבטיחה חיים מעל לקו העוני. עוד פחות, כשבר-און ופקידיו אמונים על עגלת הכסף. ככה זה, כשחוק ההסדרים נותן לפקידים של בר-און את הסמכות לבטל את חוק חשמל חינם לנזקקים שהועבר בכנסת לא מכבר, הטלת מסים נוספים וכיו"ב, קצת קשה לקרוא לתקציב תקציב "חברתי". אבל היי, אי אפשר לעזור לכולם. תפסת מרובה – לא תפסת.

וככה, בשקט, נדחו ארגוני המרצים ע"י האוצר, לא לפני שאותו אוצר בדיוק "שכח" להעביר לאוניברסיטאות תוספת תקציב שמגיעה להן במסגרת רפורמת שוחט שהשר כל כך מתגאה להוביל. ולא שכחנו להזכיר שבמסגרת מניעת בריחת המוחות מתברר שממשלת ישראל לא בדיוק עומדת בהתחייבויותיה לסטודנטים. זו אותה המדינה ש, אם חלילה ייושם מתווה שוחט, הסטודנטים ייאלצו לחתום אתה על הסכמי מלווה. לא מפתה במיוחד. מדינת ישראל נשארה הגורם היחיד שממש לא שווה לחתום אתו על הסכמים.

ככה, באור יום מלא ובאין מפריע, הופכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לביורוקרטיה – משטר פקידים.

רק לא ג'ינס: הנימוק של יו"ר הכנסת, דליה איציק, לאיסור לבישת ג'ינס במשכן היה "הכנסת היא הבית של העם וזה כבודו של העם, וככה זה עובד בכל הפרלמנטים בעולם". ומפאת כבודו של העם, איש נכה וזמר שהכנסת הזמינה עוכבו בחוץ. כבודו של העם מאפשר לעבריין המורשע רמון להתהלך חופשי במסדרונות הכנסת כמשנה לרה"מ, לראש מפלגתה של איציק, המעורב בשלוש חקירות שונות, להתהלך באין מפריע – הם לובשים חליפה, אז כבודו של העם לא נפגע.

חברי הכנסת ועוזריהם עובדים בכנסת. אין דינם כדין המבקרים בכנסת, שהם מעסיקיהם, אורחיהם, העושים שימוש לגיטימי במשכן, שהוא המקום להגיע אליו לפעילות פוליטית, או אם במקרה זימנו אותך לוועדה כזו או אחרת. כשאני מזמין אנשים למקום העבודה שלי, אני לא אומר להם מה ללבוש.

ולא, זה לא דומה בכלל לצורך להתלבש בצניעות. אני יכול להבין למה אסור להיכנס לכנסת בבגד ים, אבל ג'ינס? מכנס מקובל ולגיטימי, שכמעט לכל אדם יש בארון?

זה רק סמלי שהכנסת מסרבת להכניס לתוכה את המכנס המזוהה עם פועלים, סמלי לניתוק של הכנסת, לחלוטין, ממעמד הפועלים. בשבוע הבא הוזמנתי לדיון בתת וועדה מסוימת. אם לא ייתנו לי להיכנס – אסתובב ואלך, וכך צריך לנהוג כל מי שזומן לכנסת ונדחה כי מכנסיו היו עשויים מהבד הלא נכון.

בריונים: לפני סוכות התכסו רחובות עירי ירושלים בפליירים המבשרים על התכנית להקמת חמישה מאחזים בחול המועד סוכות. המשטרה ידעה, הצבא ידע ואפילו העמיד פנים שפינה, אולם מתברר, שוב, שכשהפה של שר הביטחון מדבר על פינוי מאחזים, זרועו הארוכה מאפשרת לחדשים לעלות.

כשפלסטינים יידו אבנים על עורקי תחבורה של מתנחלים, צה"ל ידע להגיע למקום תוך דקות ולפזר אותם. מתנחלים זכאים לרכבים ממוגנים, מכיסי ומכיסכם כמובן. אבל בשטחים הכבושים יש חוק אחד לאדוני הארץ, וחוק אחר לנדכאים – מתברר שמאז הוקם המאחז "שבות עמי" סובלים הפלסטינים באזור מיידוי אבנים באזור צומת ג'ית, דרכה נוסעים, בין השאר, תושבי קלקיליה, שכם והכפר ג'ית. תלונות זורמות למת"ק ולמשטרה – אבל למי אכפת. מדובר, אגב, בתושבי אותו אזור שסובל כבר ארבע שנים מהתנכלויות של פורעי החוק מחוות גלעד. מדובר גם במאחז שנמצא בבית של פלסטינית, עם רישום בטאבו והכול. המדינה? כמובן שלא נוקפת אצבע. היא עסוקה במו"מ עם פורעי חוק על איך ומתי יאכפו את חוקי מדינת ישראל גם עליהם.

ומה יש לדניאלה וייס, אוחזת הרגבים הקדושה מקדומים, לומר על העניין? שאלה שני ילדים. אה, וגם שהיא, ראש מעוצה אזורית המקבלת את שכרה ממדינת ישראל, שהתה במאחז יום ולילה לאורך הקמתו (האלימה) – הלא חוקית, כאמור. אלה פני הדברים בחלם שלנו. יש עובדי מדינה שנאסר עליהם להשתתף בהפגנות (כמו חלק מעובדי מערכת החינוך), ויש עובדי מדינה שיכולים לצפצף על החוק בראש חוצות, ועוד להצהיר על כך לעיתון. משהו אומר לי, שלא רק שוייס לא תקבל אפילו נזיפה משר הפנים, מעסיקה, אלא גם שמשכרה לא יירדו ימי ההיעדרות מעבודתה עת שהתה במאחז. כי בישראל, "אדוני הארץ" הם מעל לכל דין, תקנה, נוהל או חוק – וככה הם גם מתנהגים.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

לשבות עד הסוף: מורי ישראל יצאו ל"אם כל השביתות" שלהם.הם דורשים תוספת לשכר המורים, שהוא הרבה מתחת לממוצע שכר השכירים במשק. ההיגיון הזה הוא כל כך פשוט שזה מדהים שיש מי שלא רואה אותו (או אולי בוחר שלא לראות אותו) – מי שמשלם למורים שכר מתחת לממוצע מקבל מורים מתחת לממוצע. מי שחושב שעובד ממוצע בחברת חשמל שווה יותר מפי שלוש ממורה ממוצע, מביא לכך שאנשים מוכשרים יעדיפו להיות עובדי חברת חשמל ולא מורים.

כל היחס של המדינה למורים בנושא הזה הוא עקום לגמרי. כפי שאומר כאן מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, בן-ציון דל, המערכת בנויה בצורה שהדעת אינה סובלת – משרד החינוך לא יכול להוסיף שקל לשכר המורים. זו החלטה של משרד האוצר. וכידוע, משרד האוצר לא כולל בשורותיו אנשי חינוך אידיאליסטיים, אלא פקידים חובבי ממון וחיסכון. ומשרד האוצר, בראשותו של רוני "בובה-על-חוט" בראון, כבר יודע שהוא הולך לשבור את המורים. שישבתו, מבחינתו. הם לא יוכלו לחיות בלי המעות המעטות שהם מקבלים, וייאלצו לחזור לעבוד. טבעי לחלוטין, בעיניהם, שחייל משוחרר באיזו חברה סלולרית ירוויח יותר מהמורה שלו בתיכון. הגיוני. לחייל המשוחרר משלם המעסיק, לא המדינה.

יש שני מפתחות למהפכה בחינוך. שני המפתחות האלו נעלמו בדו"ח דברת, גם בגילגולו החדש כ"אופק חדש" – הקטנת מספר הילדים בכתה והעלאה משמעותית בשכר המורים. בכל מקום בעולם בו זה נוסה, זה הצליח.

אצלנו, כל מיני אנשים שדוגלים בחינוך פרטי כבר מתבטאים נגד השביתה. לגיטימי. טוענת סיגל בן ארצי שעלות הדרישות של ארגון המורים הן 10 מיליארד שקלים, וזה לא ריאלי. אהה. תקציב משרד החינוך הוא בערך מחצית מתקציב הבטחון (44 מיליארד ש"ח בשנת 2006 בבטחון לעומת 25.5 בחינוך), ובן ארצי טוענת שזה לא ריאלי. באמת. שבעה מיליארד שקלים הולכים כל שנה על משכורות אנשי קבע. עוד ארבעה מיליארד על שכר אזרחים עובדי צה"ל. זה באמת יותר חשוב מחינוך לילדים.

השביתה הזו היא אולי האמצעי האחרון להוציא את החינוך שלנו מידיהם של פקידי אוצר חסרי מצפון. ככזו, היא חייבת להצליח.

קבלני כיבוש: עם רוב הדברים המובאים במאמר הזה בהארץ יש לי ויכוח. אבל הוא מספר לנו דבר אחד מאד חמור – תחנות המעבר מהגדה לישראל אוישו בעובדי קבלן. ככה, במדינה בה, כפי שיוסי גורביץ נוהג לכתוב, דם החיילים סמוק מדמם של אזרחים, מעדיפים להעמיד במעברים עבדים ב-19 ש"ח לשעה. אל חשש, המדינה לא תדאג למאבטחים הללו אם יצטרכו, חלילה, להפעיל את נשקם. חלומם הרטוב של כלכלני האוצר מתגשם – אחרי בית הסוהר, החינוך והרווחה, הם הצליחו להפריט גם את ביטחונם של אזרחי ישראל. הסחף הדרקוני הזה חייב להיפסק.

היטלר בא: "הנה זה בא עוד פעם, המחלה". הצעת התקציב ל-2008 מקצצת חצי מיליארד ש"ח מתקציב הישיבות, ומשאירה לו "רק" 152 מיליון ש"ח. ח"כ משה גפני מיהדות התורה, כמו שהוא וחבריו עושים מפעם לפעם, שלף מהכיס את היטלר: " הציבור היהודי בארץ ובעולם לא יסלח לממשלה ולקואליציה שגורמת פגיעה קשה ביותר בלומדי התורה, שכמותה זכורות מתקופות אפלות בהיסטוריה היהודית". מה אתה אומר? אחרי שעו"ד דה הרטוך היה "גורע מהנאצים" כי עמד בין הסחטנים לבין עטיניה של קופת המדינה, אני כבר לא מופתע. כל מי שלא מוכן לתת לחרדים כסף, והרבה, הוא אנטישמי. יש כאן אירוניה.

קודם כל, גם החרדים יודעים שלא באמת מדובר בקיצוץ. הם מקבלים את הכסף הזה, בצורתו של חוק נהרי המבזה. אלא שמבחינתם, חוק נהרי הוא עלות נוספת שצריכה להיות מושתת על כלל הציבור. לא עולה על דעתם לוותר על תקציביהם שלהם למענו.

אם ישיבות הן מוסדות השכלה גבוהה, על התכנים שלהן להיות כפופים לתכנית מאושרת. אם הן אינן – אין כל סיבה שהציבור יממן אותן. גם 152 מיליון ש"ח הם 152 מיליון ש"ח יותר מדי. אף פעם לא מאוחר מדי לקיים את הכתוב "בזעת אפך תאכל לחם".

הם יורים גם באזרחים: צבאנו המהולל ירה בראשו של אזרח ישראלי. רק לפני חודשיים ירו שם חיילי צה"ל בילד בן 12. אין מה לדאוג, אף מפקד לא יודח כתוצאה מהפשלה הכפולה, אף שטח אש לא יזוז. כבר עכשיו צה"ל רומז שהאחריות היא של אותו אזרח. אם שוטר פלשתיני היה יורה בשוגג באזרח ישראלי, הזמירות היו אחרות לגמרי. כשזה נוגע לצה"ל, התקשורת תיישר קו והסיפור יושתק. בדמוקרטיה הישראלית הצבא יכול לעשות טעות שנגמרת באזרח עם כדור בלסת, ולא לשלם על כך מחיר.

שותפים להסכם: האוניברסיטאות מאיימות לשבות, כי לא הוחזרו לתקציבן 350 מיליון ש"ח שהובטחו להן. לתשומת לבם של מנהיגי הסטודנטים – מתברר שהסכם עם ממשלת ישראל לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. מישהו רוצה להמר מי יקבל את התקציב – החרדים או האוניברסיטאות?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

אני מאוד נהנה לטקבק בבלוג של גדי טאוב. כבר כתבתי כאן שהדיונים שמתעוררים שם הם תמיד מרתקים ותמיד ברמה גבוהה מאוד. אלא שהפעם הטוקבק שלי הוא קצת ארוך מדי לפורמט של טוקבק, אז העדפתי להעלות אותו כפוסט נפרד.

המגיב אמנון הלל בפוסט הזה טוען מספר טענות שיש לי ויכוח אתן. ראשית, הרקע שלו אינו מדויק. הבסיס שלו הוא ש"דמוקרטיה מתייחסת בפירוש לכל אדם". זו, כמובן, טענה שאיננה נכונה. הליברליזם מתייחס לכל אדם. הדמוקרטיה מתייחסת לכל אזרח. כך, הדמוקרטיה הגרמנית אינה מתייחסת אלי, כי אני אינני אזרח גרמני. גם אם אעבור לגור בגרמניה (אין חשש כזה), כל עוד לא אהיה אזרח גרמני לא אהיה חלק מהגוף הריבוני בגרמניה, שהוא, כמו בכל דמוקרטיה, האזרחים. הדוגמה הזו טובה במיוחד מפני שבגרמניה יכול להתיישב כל מי שיש לו אזרחות של מדינה החברה באיחוד האירופי. כך, למשל, יכול פייר הצרפתי להתיישב בגרמניה - אולם על אף שממשלת גרמניה מעניקה לו את הזכות להתיישב שם, אין לו זכות הצבעה והוא אינו אזרח. המשטר הדמוקרטי הגרמני פוסח עליו - הוא לא נוטל בו חלק.
האם מדובר במשהו רע? לא בהכרח. מדינות לאום אינן בהכרח רעות, זולת באספקלריה קוסמופוליטית. בכל מקרה, מדובר בדמוקרטיה נורמטיבית, כיוון שמדינות לאום דמוקרטיות הן מקובלות למדי.
בהמשך טוען מר הלל ש"העובדה שיש נבזויות ומדיניות אנטי-דמוקרטית במקומות אחרים בעולם לא יכולה לשמש הצדקה למדיניות כזו בישראל." בכך הוא מסלף את דבריו של ד"ר טאוב, לו הוא מגיב. העובדה שברחבי העולם ישראל הולכת והופכת למוקצה מחמת מיאוס בדעת הקהל מעידה על מגמתיות כלשהי. בראייה היסטורית רחבה, הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא גיהוק היסטורי ותו לא. הג'נוסייד בדארפור גובה קרבנות רבים יותר, הקומוניזם הסיני גובה קרבנות רבים יותר, הרוסים בצ'צ'ניה ביצעו מעשים אכזריים יותר, הכיבוש האירופי של אדמת אמריקה היה אכזרי יותר ובהמי יותר, משטר האימים הצפון קוריאני, זה שממיתים בו אנשים בתאי גזים לשם הניסוי, נורא בהרבה מהכיבוש הישראלי בגדה. אמת, כל אלו אינם מצדיקים מדיניות של כיבוש - אולם אין שום פרופורציה בין מידת העיסוק התקשורתית, האקדמית והציבורית בכלל בסכסוך במזה"ת לבין גודלו הממשי של הסכסוך. אם האקדמיה הבריטית משחקת בחרמות על ישראל, אולם לא מזכירה במילה את סודן, רוסיה או סין, יש כאן איפה ואיפה. אם כל ילד בעולם יודע מה שמו של ראש עיריית ישראל, אבל מעטים שמעו את שמו של קים ג'ונג-איל, ההיטלר של המאה העשרים ואחת, יש כאן אבדן פרופורציה מוחלט.
ממשיך הלל וטוען: "הציונות שאפה והקימה מדינה יהודית בשטח פלשתינה-א“י המיושב במקומיים ומכאן הסכסכוך הציוני פלסטיני העקוב מדם." אלא שמדינת ישראל קיבלה מנדט מהאומות המאוחדות להקמתה כאן. אפשר "להאשים" את ההגירה המאסיבית שהביאה הציונות, אולם יש לזכור שני דברים - הראשון, שמרבית העולים קיבלו אישורי הגעה, אם מהעות'מאנים ואם מהבריטים. כיוון שהם היו אדוני הארץ באותה תקופה, לא מדובר כאן על הידחפות בכוח אלא על התיישבות ברשות.
חשוב להדגיש שבשטח שהיום הוא ישראל לא הייתה מדינה פלשתינית ריבונית טרם שובו של העם היהודי. לא נדחקו רגליה של מדינה ריבונית פלשתינית, וספק רב אם בכלל היו למקומיים שאיפות לאומיות כלשהן אז. הריבונות על הקרקע הייתה של הטורקים ואחריהם הבריטים, והם שאפשרו את העלייה לכאן.
טענתו הבאה של הלל היא" "הפעילות למען ”רוב יהודי“ ו“אופי יהודי“ בפלשתינה שגם אחרי עשרות שנות פעילות ציונית ישבו בה ב-1922 רק 80 אלף יהודים (לפחות 30 אלף מתוכם לא ציונים או אנטי ציונים) לעומת 650 אלף פלסטינים חייבה צעדים גזעניים ומדכאים כלפי הפלסטינים. מדיניות זו נמשכת עד היום." ראשית, הלל מתעלם מכך שכבר ב-1917 נתנה המדינה שלה ריבונות על השטח הצהרה שהיא רואה בארץ ישראל מקום להקים בו בית לאומי לעם היהודי. הגדרה זו מקפלת בתוכה את התפיסה ש"בית לאומי" זה יהיה לבני העם היהודי, וממילא שיהיה בו רוב יהודי ואופי יהודי. כשהלל כותב על צעדים גזעניים, כהגדרתו, דומה שהוא מתעלם ממספר דברים - העובדה שישראל קמה רק ב-1948 וממילא לא יכלה לנקוט בצעדים גזעניים לפני שהייתה ריבונית על שטח, העובדה שהיו אלה דווקא מי שהלל מכנה "המקומיים" שפעלו בשיטות של אלימות וטרור, גם כלפי המשטר וגם כלפי היישוב היהודי, שהיו אלה הם שפצחו בפרעות תרפ"ט, למשל, כחלק מתפיסה של שטח א"י ההיסטורית כחלק מקרקע ערבית - תפיסה לאומית ערבית שביסודה הנחת יסוד בעלת אופי שאני מתפלא שהלל לא מגדיר כגזעני: שהקרקע כאן שמורה לערבים בלבד.
מלחמת העצמאות החלה לאחר שמדינות ערב והערבים המקומיים סירבו לקבל את תכנית החלוקה, תכנית בה נתנו מרבית מדינות העולם את הסכמתן להקמת מדינה יהודית (ודוק: זהו המנדט שניתן למדינת ישראל - להיות מדינה יהודית) בשטחי א"י ההיסטורית. המלחמה החלה בפעולות טרור של הציבור הערבי בישראל והמשיכה בפלישת מדינות ערב על מנת למגר בכוח הזרוע את היהודים מהקרקע שנתן להם האו"ם. האם עליי להבין מדבריו של הלל כי עלייה באישור לשטח שנמצא בשליטת מדינה כלשהי היא חמורה וגרועה מניסיון למגר תושביה של מדינה ריבונית הפועלת מתוקף מנדט בין לאומי לקיומה?
בשלב הזה בערך עובר הלל לדמגוגיה. "זה כולל ממשל צבאי מדכא בתוך ישראל על מאות אלפי פלסטיניים משך כמעט 20 שנה. זה מחייב אפליה מזעזעת בפיתוח, בהקצאת אדמות, בשירותים בסיסייים לאזרחים כחינוך, בריאות ורווחה."
עכשיו, מי שקורא פה מדי פעם יודע שאני מתנגד נחרץ לכיבוש הישראלי בגדה ולאפליה כנגד ערביי ישראל. אלה דברים שצריכים להיפסק. אבל, וזה אבל לא קטן בכלל, אין בכך משום שמיטת הקרקע תחת עצם זכותו של העם היהודי למדינה. לעם הסיני מגיעה מדינה על אף זוועות המלחמה שמבצעת ממשלתו. לעם הגרמני מגיעה מדינה על אף המשטר הנאצי. ולכן, עד כמה שאפליה וכיבוש הם דברים נוראיים (והם אכן כאלה), אין הם מהווים טיעון משכנע באשר לזכותה או אי-זכותה של ישראל כמדינה יהודית.
"כל זה לא מקרי ולא נובע מרוע אלא רעיון המדינה היהודית המחייב דיכוי בלתי פוסק ואפליה, כלומר גזענות כלפי הפלסטינים."
כלומר, מדינה לאומית מחייבת גזענות כלפי מי שאינם בני הלאום? או שהלאום היהודי, כרגיל אצל כל מיני יהודים-שונאי-עצמם, צריך להוכיח עצמו יותר מלאומים אחרים? במילים אחרות, אם רעיון המדינה היהודית כולל אינהרנטית אפליה, אז גם רעיון המדינה הצרפתית או הגרמנית הוא כזה. אלא אם כן טוען מר הלל שמהיהודים נדרש יותר ממה שנדרש מהצרפתים.
"כיצד מציע טאוב לכנות מדינה שהזכויות בה נקבעות לפי מוצא לאומי?"
אה… דמוקרטיית לאום?
"שלילת אזרחות, זכויות ורכוש מתושבים בשל מוצאם והענקת אזרחות אוטומטית למוצא אחר היא אפליה ומבטאת גזענות." זו כבר דמגוגיה זולה. ממי נשללה אזרחותו? אלה שגורשו במלחמת העצמאות מעולם לא היו אזרחי ישראל, וממילא מצאצאיהם לא נשללה אזרחות - פשוט לא ניתנה להם. גם אוסטריה, איטליה או שוודיה לא מעניקות אזרחות לכל אחד, אבל בן להורים שוודים שנולד באיטליה הוא אזרח שוודי לכל דבר ועניין. האם גם שוודיה מדינה גזענית?

"מדינה דמוקרטית אמיתת היא מדינה של כל (כל!) התושבים שלה ללא הבדל." לא. היא מדינה של כל האזרחים שלה. אחרת, מה מונע ממיליוני גרמנים לעבור לגור בצרפת, ומיידית, כיוון שהם תושבים, להפוך את צרפת למדינת לווין גרמנית?

"אך בישראל קיים חוק יסוד הכנסת (סעיף 7א) שמאפשר לפסול רשימה שמעוניינת להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה במקום מדינת יהודית.
מתברר שדווקא מפלגה עם מצע דמוקרטי שרוצה להפסיק את האפליה עלולה להפסל לרוץ לכנסת בשם עיקרון אנטי דמוקרטי של השמירה על המדינה היהודית."
נעזוב את זה שהלל פשוט מסלף את המציאות כאן - סעיף 7א, שנוסף ב-1985, קובע שלא תשתתף בבחירות רשימה אם יש במטרותיה או במעשיה שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, הסתה לגזענות או שלילת קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי. בשום מקום לא מוזכר הביטוי "מדינת כל אזרחיה". גם בוורסיות הקיצוניות ביותר של תרחיש האימים הזה של מדינה דו לאומית לא מוזכרת שלילת ישראל כמדינת היהודים - גם היהודים - ועל כן מדובר בסילוף. בל"ד, למשל, רצה עם מצע של מדינת כל אזרחיה, וכמוה גם תע"ל ורע"ם. לא יפה לשקר.
ועוד: מפלגה שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה שאינה של העם היהודי רוצה לגרום לישראל להיות משהו אחר מהמנדט שניתן לה כמדינה יהודית וממילא מהווה גזענות הפוכה וביטול זכותו הלגיטימית של העם היהודי על חלקים מפיסת הקרקע הזו.

ואגב, מה עם התנועה הלאומית הפלשתינית, אמנון? להם לא מגיעה מדינה? ללאום הפלשתיני לא מגיע להגדיר את עצמו במדינה עם גבולות ברורים? כי אם כן, אז מדינה דו לאומית פוגעת בעקרון הזה. או שמא מציע מר הלל כי המדינה הפלשתינית תוקם לצד מדינה דו לאומית, כלומר לפלשתינים מגיעה מדינה וחצי וליהודים - חצי? על מה זה נשען?
ואם ללאום הפלשתיני לא מגיע, לשיטתו של אמנון, להגדיר עצמו במדינה משלו, אז מה ההבדל בין אמנון לבין נדיה מטר? הרי גם היא טוענת את אותו הדבר בדיוק.

זה מה שקורה כשמבלבלים לאומיות עם גזענות. הגבול הוא דק, אבל הוא שם.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

נאדה מטר: נדיה "יונתן בשיא גרוע מהיודנראט" מטר כתבה כמה מילים על פינוי פורעי החוק מהשוק הסיטונאי בחברון. ומי שכותב מילים, צריך לדעת לעמוד מאחוריהן, ולהעמיד אותן לבחינה מדוקדקת. כבר מהשורה הראשונה, מטר נוקטת טקטיקה בזויה של שקרים, סילופים והוצאה מהקשר, ומציגה מולנו את הדמות היחידה שיכולה להיות להתנחלות – דמות א-ציונית, א-דמוקרטית, לא-מי-יודע-מה יהודית, משיחית, מטורפת ומסוכנת. לתנועה הזו אזלו הטיעונים ההגיוניים והם עברו לדמגוגיה זולה ומשיחיות מטורפת. עם זה אנחנו מתמודדים.

במשפט הראשון מתארת מטר את שהתחולל בחברון: "גירוש בכח של 2 משפחות יהודיות ותומכיהם מבתים שהיו שייכים כדת וכדין ליהודים". זהו שקר גס, כמובן, ההסכם הפחדני שנחתם עם אותן משפחות לא אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולכן אין ולא תהיה שום בעלות חוקית של יהודים על הבתים הללו. הטיעון הבא של מטר הוא משהו כזה: יש טרור, קסאמים, בנייה ערבית בלתי חוקית, וממשלת אולמרט מתעסקת דווקא במתנחלים המסכנים. טיעון כזה הוא מפלטו של זה שנגמרו לו הטיעונים ההגיוניים, זה הטיעון של הנהג שנתפס בקלקלתו, "מה יש, תפסתם כבר את כל הרוצחים?"; זהו טיעונו של הפושע שצווח שקיימים פושעים גדולים יותר. אגב, מטר מוכיחה בהמשך דבריה שכל הפשעים שציינה (וכולם, בלי שום ספק, עבירות על החוק ופשעים), כולם קטנים יותר מפשע ההתנחלות, אולם מעבר לכך – גם אם נניח שקיימים פושעים גדולים יותר ממתנחלי חברון, האם זו סיבה לאפשר להם לעבור על החוק? לדעתה של מטר, מסתבר, כן. זה הרציונל שנותר למתנחלים אחרי שכל השאר אבד.

כעת יש להצדיק רציונל זה. מטר מתארת כיצד הייתה בבתים המיועדים לפינוי יחד עם "מאות אוהבי ארץ ישראל, מבוגרים ובני הנוער שהגיעו מכל הארץ", נקודה שראוי לזכור להמשך. היא מתארת כיצד נמלטה משם מחופשת לאישה חרדית בהיריון, כי השוטרים קיבלו תמונות של ממרידים סדרתיים (מי? נדיה "הכנסת היא בית בושת" מטר? ממרידה? לא יכול להיות) והם מחפשים אותם, ומטר המסכנה חשה "שחזרנו לתקופת המנדט הבריטי". ראשית, מטר לא הייתה בתקופת המנדט הבריטי. מטר ילידת אנטוורפן, שנת 1966. כיצד היא יודעת איך "הרגיש" המנדט הבריטי? אולם יתירה מכך, מדובר, שוב, בטענה מגוחכת – משטרה מחפשת מבוקשים שעלולים לפשוע. מטר הוכיחה בעבר שהיא ממרידה סדרתית, שעלולה הייתה להביא את הסיטואציה למצב נפיץ. ההיגיון המטרי יכול היה באותה המידה לשרת את בני סלע – זה שפשע בעבר לא אומר שיפשע שוב, אז למה המשטרה ניהלה אחריו מצוד ממושך? זה כמו המנדט הבריטי, גם הם ניהלו מצוד אחרי אנשים. בכלל, משטרה כופה חוק, ולפעמים היא מחפשת פושעים או כאלה שעלולים לפשוע. עוד נחזור להראות כיצד דווקא מטר וחבריה מזכירים יותר את דפוסי הפעולה של שלטון מנדטורי.

מטר ממשיכה, בהתרוממות רוח ולהט משיחי: "המחנה הלאומי הרים את הראש ומעז סוף סוף לנבוח ואף לנשוך! מה שהתחיל בעמונה, המשיך בחומש ובגבעת עיטם: אלפי יהודים שמצפצפים על ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה , אינם מפחדים לפרוץ את טבעת היסמניקים האלימים ונאבקים לחזור למקומות שהופקרו לאויב (חומש) וגם להציל את המקומות שמתכוונים למסור בעתיד הקרוב חלילה (עיטם)". ובמשפט הזה, רווי בפאתוס מגוחך, מצליחה מטר להציג את ההתמוטטות המוסרית של מפעל ההתנחלויות כולו, בצורה רהוטה וטובה בהרבה משעשו זאת דוברי השמאל לאורך השנים. אלפי יהודים שמצפצפים על ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה.

שיעור זריז באזרחות: הכנסת קובעת חוקים. המושג "חוקי", אם כן, הוא סובייקטיבי למה שקובעת הכנסת, שמהווה את הביטוי הדמוקרטי ל"רצון העם". הממשלה היא המבצעת של חוקי הכנסת. כאשר הממשלה פועלת בניגוד לחוקי הכנסת או כאשר הכנסת מחוקקת חוק שאינו עולה בקנה מידה אחד עם אופיה של מדינת ישראל או עם חוקים אחרים של הכנסת, הם נתונים לביקורת בית המשפט העליון.

המשפחות בחברון חתמו על הסכם עם צה"ל, שהיועמ"ש פסל מפני שהיה מנוגד לעמדת הדרג המדיני. אם הוראה זו אינה חוקית, היו צריכים המופרעים מחברון לפנות לבג"ץ.

אז למה מטר מתכוונת כשהיא אומרת "ההוראות הבלתי חוקיות של הממשלה"? היא מתכוונת לכך שליהודים אין זכות להיות ריבונים. ישנו מוסר עליון, גדול יותר מ"רצון העם" המוצא את ביטויו ברשויות החוק השונות, מוסר שבשמו מותר לעבור על החוק, מפני שהחוק אינו שווה כקליפת השום אל מול אותו "מוסר עליון" של המתנחלים. כלומר, החוק שהוא ביטוי לרצונו של העם במדינה היהודית אינו מקובל. קשה לתאר גישה יותר א-ציונית מהגישה הזו. הציונות דיברה על זכותו של היהודי לריבונות על עצמו, מטר מציבה לו ריבון עליון מטאפיסי, "מוסר יהודי" שכזה. במה שונה עמדתה של מטר מהעמדה הפוסט ציונית שקובעת שחוקים כמו חוק השבות הם לא לגיטימיים בשם "מוסר עליון" כלשהו, שהוא הריבון המטאפיסי שהם שמים על העם היהודי? לא בהרבה. לא בהרבה בכלל.

בהמשך מעודדת מטר את סרבנותם של החיילים. אני תוהה האם הייתה מעודדת סרבנות של חיילים להגן עליה ועל שכמותה במקומות ההזויים בהם קבעו את מושבם הבלתי חוקי. אם סרבנות אינה טובה תמיד, ההסבר היחידי שיכול להיות לעידודה של סרבנות הימין על ידי מטר נעוץ באותה הבחנה – הצבא והמשטרה לא יכולים להשליט את מרותם כאשר מדובר במשהו שמגיע מאותו אימפרטיב רליגיוזי שבשמו פועלת מטר. הנה פרח לו הרציונל מהחלון ונותרנו עם משיחיות נטו – זה צודק כי ככה אנחנו אומרים שאלוהים רוצה, וזה לא צודק כי ככה אנחנו אומרים שאלוהים רוצה.

וכשאוזל ההיגיון? אז פונים לשקר: "היום, כשלקח כמעט 8 שעות לאלפי כוחות הביטחון לגרש יהודים משני בתים לא גדולים במיוחד". הפינוי הושלם בתוך שעתיים וחצי, כולל הבונקר שבנו שם המטורפים. הנה, כתבה מהשעה 9:41 המספרת על סיום הפינוי. ונזכיר – לא מדובר בשתי משפחות – מדובר במה שמטר עצמה כינתה "מאות אוהבי ארץ ישראל" (אגב, ארץ ישראל, לא מדינת ישראל – האדמה חשובה מהריבונות – איזה מין חזון ציוני הוא זה?). 2,600 שוטרים מול מאות (כמה מאות? גג 3, לפי הערכת המשטרה) אנשים, שעתיים וחצי, כולל פריצה לבונקר והתמודדות עם אלימות – נשמע לי כמו פעולה סבירה בהחלט. רחוק מאוד מ"הרמת הראש" שמטר מדברת עליה בפאתוס. ומטר ממשיכה: "ראינו היום בחברון- היינו יכולים למנוע את חורבן גוש קטיף וצפון השומרון". כלומר, היינו יכולים להילחם במדינת ישראל הריבונית, למנוע את הריבונות בשם האדמה, ליצור מלחמת אזרחים. האחרונים שהיו כאן שרצו למנוע את הריבונות מהיהודים בשם האדמה הם הפלשתינאים, ולפניהם מי שערער על זכותו של העם היהודי לריבונות היו לא אחרים מהמנדט הבריטי. סגירת מעגל זה הכי כיף. אגב, מי קרא למטר ממרידה?

למטר יש את החוצפה לצטט את תומאס ג'פרסון בסיכום דבריה: " אנשים המפחדים מהממשלה שלהם-זה רודנות. ממשלה שמפחדת מאנשיה-זה חופש". אלא שג'פרסון דיבר על כלל האנשים, לא על שלוש מאות מטורפים הזויים בחברון ופרופסור אחד מגדף. אגב, זה אותו ג'פרסון שאמר " על כל אדם המחזיק בחופש המצפון עבור עצמו, להתנגד לשלילתו מזולתו", כפי שעושה מטר לאנשי השמאל במאמרה ("בימים אלה אנו עדים, סוף סוף, ליציאת עם ישראל מרודנות השמאל לחופש היהודי"), וגם "אנו מאמינים שאין האמיתות האלה טעונות הוכחה: כל בני האדם נבראו שווים, הבורא מעניק להם זכיות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, ובזכויות אלה כלולים חיים חופש והחתירה לאושר". איפה זה, ואיפה הלאומנות היהודית של מטר. כשעורב מתכסה בנוצה של טווס, הוא נראה מגוחך.

לא יינקה: רוצחה של עביר עראמין בת ה-10 מענתא לא יועמד לדין.זה לא חדש – רצח ערבים מעולם לא היה עניין שדורש ענישה אמתית בישראל. אפילו הטינופות מקו שלוש מאות קיבלו חנינה. איך נסביר זאת לילדינו?

לטוק-בקיסטים יש פתרון פשוט. כשהפלשתינאים הורגים בנו הם לא נשפטים, כשהם יורים קסאמים הם לא נשפטים, אז למה כשחייל שלנו יורה בהם הוא צריך להישפט? תראו את הדרדור המוסרי שלנו – עביר לא ירתה קסאם על אף אחד, היא לא התפוצצה באוטובוס – היא ילדה ערבייה שכדור גומי של מג"ב (אגב, מתי בפעם האחרונה פוזרה הפגנה של יהודים בלבד בכדורי גומי?) הרג אותה. יורה הקסאם אינו אזרח ישראל. הוא פושע, בלי שום צל של ספק, באותה המידה שרוצחה של עביר עראמין הוא פושע. פושע צריך לשפוט. כל גמגום אחר הוא ההמשך של עצימת העין לימין של מערכת השיטור והמשפט בישראל.

אסור לשתוק לנוכח הבלע הזה, יש לדרוש דין צדק, כי "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". כל פתרון שלא כולל בתוכו חקירה מעמיקה ועונש לרוצחה של הילדה הזו הוא בבחינת תיק רצח שנותר מופקר, רוצח המתהלך בקרבנו. ואל דומי לנו, עד נביאהו לדין.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה.

 מפיצי שנאה: פתאום ההשתמטות מצה"ל נעשתה עניין גדול. ראש אגף משאבי אנוש, האלוף אלעזר "חיילים לא יהודים הם פחות טובים" שטרן, מלמל כמה מילים ותבע ממדינת ישראל לחוקק חוקים כדי למנוע השתמטות. אחריו החרה החזיק הרמטכ"ל המהולל גבי אשכנזי, ובגלל שבצה"ל יש שרשרת פיקוד, גם שר הביטחון המשיך את השטות הזו.

ואז באה כתבה כזו ומורחת לכולם את העוגה בפרצוף. כרבע (26%) מהגברים לא משרתים בצה"ל: 11% הם חרדים, 4% לא מתאימים מסיבות של השכלה או רקע פלילי, 4% נמצאים בחו"ל, 2.5% סובלים מבעיות בריאות ו-5% סובלים מבעיות נפשיות. כלומר, גם אם נניח שכל מי שקיבל פטור נפשי או רפואי הוא מתחזה ומשתמט, הם רק 7.5% מהגברים המתגייסים. כל השאר הם אנשים שצה"ל או המדינה פוטרים. ומעניין במיוחד, שאהוד "אם תפול שערה משערות ראשם של מי מחיילנו אדמת לבנון תבער" ברק הוא זה שהקים את ועדת טל וחמור מכך, נמנע מלטרפד את הארכתו של החוק רק לאחרונה. צבא רק של חצי מהעם? אולי, אבל באשמת, אודי.

ומה שמאלף במיוחד בכתבה הזו בהארץ היא שברור לחלוטין ממנה שמי שנמנע מגיוס הם לא בני העשירים התל אביביים, ה"שמאלנים עוכרי ישראל", לידיעת הקורא אלעזר "בתל אביב אין שכול" שטרן, אלא דווקא בני השכבות החלשות.

ונשאלת השאלה – אם אלה הנתונים של צה"ל עצמו – למה כולם – מראש אגף משאבי אנוש, דרך ראש המטה הכללי וכלה בשר הביטחון – משקרים? יכול להיות שזה חלק מהקמפיין של צה"ל לשקם את מעמדו – על ידי הוקעתו של האוייב (הדמיוני, מסתבר) שהוא המשתמטים צה"ל מזכיר לכולם שהוא ערך, לא רק צבא. אם זו תמונת המצב, להכפיש ציבור שלם וללבות את השנאה בעם בין שמאל וימין היא דרך ממש גרועה לעשות את זה.

רד מהדינמיט: כנראה שאחרי שכל הסיפור עם הפרופ' אסתרינה "שכחתי להגיד 'לימודי תואר שני' ואמרתי תואר שני" טרטמן נשכח, הרגישו בישראל ביתנו שהרבה זמן אף אחד לא אמר שם דבר שטות. אז ח"כ דוד רותם התנדב להציל את המצב. הוא היה מוכן, מסתבר, להניח לבנת חבלה בכותל כדי להציל חייו של אדם אחד. בהמשך קבע רותם שהסכסוך באזור הוא דתי: "המוסלמים לא רוצים אותנו". כבר כתבתי כאן בעבר מספיק על כמה שהעם הפלשתיני הוא עם, והסכסוך כאן הוא סכסוך בין שני עמים. מי שרואה את הסכסוך כדתי בהכרח קובע שישראל עודה מסוכסכת עם מצרים וירדן, ושישראל בסכסוך גם עם, נניח, טורקיה.

ח"כ רותם – מי שחושב שהסכסוך הוא דתי, טבעי שירצה להשמיד ארטיפקט דתי כדי לסיימו. מעניין, האם במקום לפוצץ את הכותל, היית מוכן למסור אותו לידי הפלשתינים?

המילה השבועית: המילה שלנו השבוע היא "גנסים" – גנבים ואנסים. היא באה לתאר את פקידי האוצר, ובראשם הפקיד שעלה לגדולה, ראש עיריית ישראל אהוד אולמרט, בכל המגע שלהם עם ניצולי השואה.

שמונים ושלושה שקלים לחודש תוספת תקציב, וגם זה רק משנת התקציב הבאה. תוכנית הבראה כללית יותר ב-2011, אולי עוד כמה ימותו באמצע. בטוח, אפילו.

שמונים ושלושה שקלים בחודש זה חשבון החשמל שלי, ואני די סגפן. שמונים ושלושה שקלים בחודש זה הרבה פחות ממה שאדם ממוצע בגילאים האלה מוציאים על תרופות. זה חצי סיגר של אולמרט, זה שליש חופשי חודשי, זה שמונה קופסאות סיגריות ומצית, זו קנייה לשבוע בסופר, זה השכר לשעה של פקיד באוצר. לא כולם יחד – אחד מכל אחד. אז החודש תקנה בסופר, ובחודשיים הבאים תחסוך, תקנה חופשי חודשי לקשישים. מצד שני, 83 שקלים זה 415 מסטיקים עגולים, אז בעצם זה יפה מאד.

העניין פה, אם נשים את הסרקאזם בצד לרגע, שהעוול שהמדינה עושה לניצולי השואה אבל בעיקר לעצמה בכך שהיא סובלת מצב שבו היא לא דואגת להם הוא עצום. אם שארית הפליטה לא יכולה למצוא מנוחה ונחלה בארץ – למה אנחנו כאן? ולכן, כשראש העירייה שהציבור בחר אומר לכם "אנו מתקנים כאן עוול של 60 שנה שמעולם לא נפתר", ומתכוון שהוא זורק חצי סיגר בחודש על ניצולי השואה, הוא מבצע גניבת דעת. וכשציבור שלם נענק תחת עולו של משטר פקידי אוצר אטום לב וניאו ליברלי, זה אונס המוני.

גנסים, כבר אמרנו?

איך תסבירו את זה לילדים שלכם? כל מי שחשב שהחזרת הפליטים מסודן למצרים היא פתרון הומאני, שהרי אנחנו לא מחזירים אותם לתופת בדראפור, קיבל הוכחה שמי שאמר שהמצרים גרועים באותה המידה, צדק. המאבק בדארפור הוא בין מוסלמים ערבים ומוסלמים שחורים. לאיזו קבוצה משתייכים המצרים?

חיילים ישראלים עמדו מנגד, ישראל נתנה למובארק לשמור לה על הגבול – ואני רוצה להבין, מה בדיוק אני אמור לומר לילדים שלי? שפחדנו שלא יישארו לנו מקומות עבודה?

אגב, מעניין לראות שאותו צה"ל שכעס על האו"ם כשזה עמד מנגד בעת חטיפות של חיילים, עומד מנגד כשחיילים מצרים רוצחים פליטים חפים מפשע. ואולי יש קשר בין הגנסים מהסעיף הקודם לסיפור המזוויע הזה. כי מי שמתעלם מפליטי השואה בני עמו, למה שיתייחס לפליטי רצח עם בני עם אחר?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה 

פרס חוסר הטאקט והגזענות מגיע לynet. כך, הביטו בכותרת של הכתבה הבאה. המילה "ערבי" נספרה שש פעמים בכתבה. מעניין, כי לא ראיתי באף כתבה אחרת העוסקת בפשיעה ש"יהודי" עשה משהו. לא, זה תמיד "חשוד" או תיאור תפקיד. מה הקורא אמור ללמוד מזה? אפשר היה להתחמק בקלות מהמהמורה הזו, אבל בynet החליטו שערבי זה מאפיין שרלוונטי למשהו. וזה עוד לא הכול. ההפניה מהעמ' הראשי למאמר הזה היא . מתברר, למי שנכנס פנימה, שחוקר במרכז הבין תחומי טוען שהתנועה האסלאמית באוניברסיטה משתפים פעולה עם קרן שהחוקר הזה חושב שעשויה להיות קשורה לחמאס. אחריות? 0. גם הכתבה עצמה לא מנסה לשמור אפילו על מראית עין של אובייקטיביות. החוקר מקבל את זכות המילה הראשונה והאחרונה, ובעצם במה מלאה לגמרי. ואנחנו כל כך אדישים, שבטח אף אחד לא שם לב.

וזה היה שווה לי פוסט.

ומלבד זאת, יש עדיין משטר צבאי בבורמה

אין כל הבדל: יותר ויותר קורא השמאל הרדיקלי, ההזוי, זה שמתקיים רק בחדרי החדרים של מסדרונות האקדמיה, להקמתה של מדינה דו לאומית. בכך השמאל ההזוי הזה טוען למעשה שלעם היהודי, כמו גם לעם הפלסטיני, אין זכות להגדרה עצמית. לאחרונה הבינו כמה רדיקלים מהשמאל שהם עושים את זה, אז הם תיקנו את הפרדיגמה, והחליטו שצריך להקים מדינה דו לאומית לצדה של מדינה פלסטינית. כי באמת, אי אפשר לשלול את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
הצביעות של אותם רדיקלי סלונים זועקת לשמיים. לדידם, מתרחש אחד מהשניים: או שהיהודים אינם לאום, או שליהודים פשוט מגיע פחות מלעמים אחרים. לטעון שהיהודים אינם לאום זה מופרך כמו לטעון שהשמש אינה גרם שמיים; היהודים עונים לכל הגדרה של לאום שאפשר לבקש. גם האירים הם ברובם בני אותה דת, גם הגרמנים מעבירים אזרחות מתוקף לידה לאם גרמניה ועוד. אגב, אנחנו אפילו לא היחידים עם חוק כדוגמת חוק השבות.
האו"ם הכיר בכך ב-47, ואישר הקמתה של מדינה יהודית אשר תיקרא ישראל. המנדאט של ישראל הוא כמדינה יהודית, כי ליהודים מגיעה הגדרה עצמית לא פחות מכל עם אחר. אולי יקום מי מרדיקלי השמאל ויסביר לי מה ההבדל הגדול בין התומך במדינה אחת מהירדן לים מימין, השולל את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ובין איש השמאל המגוחך התומך במדינה דו לאומית? נראה כי השמאל הרדיקלי הגיע לנקודת האל חזור, בה עליו להודות ששיטתו מחייבת הכרה בפלסטינים כלאום ואי הכרה ביהודים כלאום. וזו גזענות, לא פחות מרעיון הטרנספר. אין כל הבדל.
אוי, מני: תסתכל על הטוקבקים, מר מזוז, תראה מי האנשים שתומכים בהחלטה האומללה שלך. מיזוגניה מתפרצת מדבריהם. “נשים משקרות מטבען", “ברוב המקרים נשים רוצות את זה" וכיו"ב שלל תגובות מלומדות. תראה איפה שמת את עצמך, יא מני, בסירה של מי אתה חותר. הפכת את קצב לדוגמה, לגיבור – האיש שגם דפק את המזכירה וגם יצא מזה בשלום. בכלל, נתת ביטוי למין תחושה כללית שמותר לדפוק את המזכירה.
יא מני, את רמון גררת למשפט (מוצדק) והרשעת אותו בראש חוצות. את קצב, שכינית "עבריין מין סדרתי", שחררת בלי עונש. מה מאסר על תנאי? אז הוא לא יטריד מינית את המזכירות שלא תהיינה לו שנתיים? זה עונש שבעיניך הוא חמור מעבודות שירות?
אבל לא דמיינת איזה קופת שרצים זה יפתח, איזה שרצים יתמכו בך. כי מני, אתה חיזקת את כל אותם גברים שחושבים שהם יכולים. מקסימום נקבל עונש על תנאי. שלא לדבר על הכרסום בשלטון החוק – כשאתה מפחד מציון אמיר, כל מי שהסתבך ויכול להרשות לעצמו ישכור את ציון אמיר. אתה מקבל ממנו אחוזים, יא מני, שעשית לו כזה פרסום?
עשית טעות, דוד מני, טעית. במקום לתת לבית המשפט להכריע בצורה חדה וברורה ולהשתיק את כל המלעיזים, שיחקת אותה שופט ותליין ותובע גם יחד. החלטת שאתה קורא את חומר הראיות יותר טוב מששופטי בית המשפט יקראו אותו. קורה, טועים.
ועל הטעות הזו, מני, על הטעות הזו בשיקול הדעת, שפוגעת בכל אישה באשר היא במקום עבודתה, שקובעת תקדים מסוכן של עבריינות מין (ומה הפלא שגם התיק הזה נגמר בעיסקה), על הטעות הזו אתה צריך לתלות את המפתחות. הזקת מספיק. יאללה, מני, הביתה.
השתגעתם: כן, אז יש קמפיין חדש-ישן של הימין הפאשיסטי לשחרור יגאל עמיר. למי אכפת מעובדות – כמו זה שאף מחבל עוד לא השתחרר, או כמו זה שאם משחררים רוצחים יהודים, יש כמה בתור לפני עמיר. למי אכפת שמדובר בלוגיקה מעוותת. אם יש למרזל וחבר בריוניו הזדמנות להיות אלימים, מרגיזים, לתמוך ולהצדיק אלימות, הם הרי לא יחמיצו אותה. רצח, לדידם, הוא לגיטימי, אם הוא נעשה ממניעים שהם מסכימים אתם. ממש הועד להגנת הדמוקרטיה.
ללא מילים: אם צריך הוכחה לטעות שעשה מזוז, זו היא. אין לי מה להוסיף.

ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה.