פתחון פה

ממשלת אולמרט הגיעה לסוף דרכה כבר בשנה שעברה. בינתיים, נזקי הממשלה הזו כבר פוערים סדקים עמוקים בחברה הישראלית ומחסלים אט-אט את היסודות הדמוקרטיים בחברה. אין זה מקרה שדווקא ממשלה זו דנה בחלופות לשיטת השלטון הקיימת ביוזמתו של אדם כאביגדור ליברמן, או שדווקא ממשלה זו הכריזה מלחמת חורמה מסוכנת מאין כמותה על בית הדין הגבוה לצדק. ממשלת אולמרט היא ממשלת ההמון המוסת, המשולהב, הגאה. זו אותה ממשלה שהצליחה לשכנע את הציבור בארץ שלשלוח פליטי ג'נוסייד חזרה למותם זה המעשה הנכון למדינה היהודית, שמקדישה מיליונים לחגיגות פסאודו-פטריוטיות כשכל הציבורים נאנקים תחת מדיניותה הכלכלית, שחזרה בה מכל הבטחותיה לבוחרים בלי למצמץ. זו הממשלה שעתידה להפעיל צנזורה גם כאשר לא מדובר בסכנה ברורה ומיידית, שהעבירה חוק שמאפשר למשטרה שלה לדלות כמעט כל פיסת מידע אפשרית על כל אדם, שחלקים ממנה מנסים למנוע את חופש ההפגנה, בזמן שחלקים אחרים עושים דה-לגיטימציה מלאה לציבור הלא-יהודי בישראל. אם לא נתעורר עכשיו, אם הציבור הישראלי הדומם לא ייקח חזרה את האחריות לגורלו, אפשר כבר לקבוע שלט קטן בדיוטי פרי בנתב"ג – "האחרון שיוצא, נא לכבות את האור". להמשך קריאה »

רוצים אסון הומניטרי: הישראלי הממוצע אוהב את הרעיון הזה, אוהב את הפטרונות שנידפת ממנו. לסגור לעזתים את החשמל. כי הציבור הישראלי הוא המון מוסת, והמון מוסת אוהב פתרונות פסאודו מתוחכמים של זבנג וגמרנו. כך הרי עובד הקו הלוגי של הישראלי המוסת - אם נסגור להם את החשמל, הם יסבלו מאד. הסבל שלהם יביא אותם להפסיק לירות קסאמים.
אחד המאפיינים הבולטים בחברה הישראלית זה שאנחנו לא לומדים. הרי הפעלנו את הלוגיקה הזו כל כך הרבה פעמים, ובכל פעם עמדנו המומים מול העובדה שהיא פשוט לא עובדת. ככה נולדו להם הסגרים והכתרים, ככה הבאנו את המחסומים לדרגות חדשות של חוסר אנושיות ועוד. אנחנו פשוט לא מבינים שככל שאוכלוסיה אזרחית סובלת יותר, כך הם כועסים יותר.
ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע. לית מאן דפליג שאנשי שדרות לא צריכים לחיות בפחד ואימה מרקטות. אולם ניתוק החשמל על מאות אלפי אזרחים הוא מעשה חסר פרופורציה, שלא לדבר על כך שהוא לא אפקטיבי. ניסיון העבר מראה שההיגיון הפלסטיני לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד. כשישראל פוגעת בהם, הם לא מאשימים את חמאס או פת"ח, אלא את ישראל. ובהחלט ייתכן שלמשגרי הקסאמים יהיה אינטרס שישראל תמשיך בענישה קולקטיבית - הלגיטימציה הציבורית שלהם רק תגבר. כרגע, לפחות, בג"ץ מוכן להיות אויב העם שוב כדי לנסות למנוע את זירוז הצמיחה של דור חדש של מחבלים. אבל החברה הישראלית חייבת להפסיק להיות נלהבת כל כך ליצירת אסון הומניטרי.

רק האש עוד חיה: 51 שנים מאז הטבח ההוא בכפר קאסם, והישראלים לא לומדים. שבע שנים מאז אירועי אוקטובר 2000, והישראלים לא לומדים. שוב משתמשים באש חיה על אוכלוסיה אזרחית, שוב פצועים, שוב תירוצים. ולמה שנלמד?
המעורבים בטבח כפר קאסם נידונו לתקופות מאסר של עד 17 שנים. האחרונים שבהם שוחררו מהכלא לאחר 3 שנים. בישראל, הרג של ערבים אינו עבירה שמצדיקה ענישה חמורה. כל הסיפור שהתעורר עכשיו, של השחתת הכרם של המתנחלים, מחביא עובדה פשוטה - כשהושחתו עצי זית, המבצעים לא נתפסו מעולם. את משחיתי הכרם תפסו בתוך שעות. ככה זה כששומרי החוק הישראלים הם פושעים במדים, שבטוחים שהחוק תקף רק לכיוון אחד.
מי שמתפלא מדוע החברה הערבית בישראל עוסקת בשאלת השירות הלאומי (ומעניין שאם מנהיגים חרדים היו אומרים את אותו הדבר בדיוק, זה היה מובן מאליו), שיפקח את העיניים. מי רוצה לתרום למדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'?

תחליט: ראש עיריית ירושלים טוען שוויתורים בירושלים הם ניתוח עקירת מעיים. רגע. נריץ אחורה כמה חודשים. אז הוא טען ש"החמאס עלול להשתלט על ירושלים" ועל כן יש להוציא שכונות ערביות מתחום שיפוטה המוניציפאלי. מה קרה לו, ללופו, בארבעה חודשים?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה. 

אטימות: ראש העירייה של מדינת ישראל לא מפסיק לומר דברים שמעלים לכותב שורות אלה את לחץ הדם. הפעם על הפרק, ההיתממות המכוערת שלו בנושא הפליטים. " במדינה כמו שלנו מגיעים בלילה עשרות אנשים, מה יכולה לעשות המדינה? לעמוד מאחורי הקו עם צימרים?"

דמגוגיה זולה? בהחלט. המשך המדיניות שלו, של עידוד שנאת זרים? כמובן ("במדינה כמו שלנו"). אטימות לב נבזית? בוודאי.

לא, אודי, אין צורך לבנות צימרים ליד הגבול (בכלל, אולי כדאי שתעסוק קצת פחות בנדל"ן). יש צורך לא לשלוח פליטים של רצח עם למותם, להפסיק לתת לחיות האדם המצריות לשמור לנו על הגבול, להפסיק לשקר לנו בפרצוף לגבי כל סוגיית הטיפול בפליטים. בעיקר יש צורך שתקיים את מה שאתה עצמך אמרת ביום השואה האחרון: "במערכה נגד השכחה נחל העם היהודי הצלחה שאין ערוך לה…כאן, במדינת ישראל, נבנית תרבות חיים שהיא ההפך מתרבות הרשע שניסו להנחיל עלינו. יש להבעיר כל שמץ של שנאת הזר. דגלנו חייב להיות דגל של חירות וצדק, אחווה, שלום וידידות חוצי גבולות ומרחבים". מילים גדולות, אודי, מעשים אין. קצת כמו וועידת אנאפוליס, הטיפול ביישובי הצפון בזמן המלחמה, הטיפול בסטודנטים, הטיפול בקסאמים – קצת כמו כל הקדנציה שלך.

צימרים? לא. מקלט לפליטי טיהור אתני בהיקף מזעזע? עוד איך כן. ומדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת.

גרועה יותר מכל שגיאותיו של אולמרט היא הגאווה המדושנת שגורמת לפליטות פה כאלה.

בואו פקידים: חוק ההסדרים, זה שנותן לפקידי האוצר לשלוט לנו במדינה, עבר הלילה בקריאה ראשונה יחד עם התקציב. מעניין לראות כמה מהדברים שאמר רוני בר-און, המתקרא שר אוצר, בהקשר זה. למשל: "בדגל החינוך אנחנו עוסקים בגיל הרך, במעונות יום, ביסודי ובתיכון… הרפורמה שהבאנו היא במעמד המורה והמנהל, בשכר המורים, במבנה ההעסקה ובבניית כיתות לימוד, בהובלת דו"ח שוחט, ובבלימת בריחת המוחות…" (ההדגשה שלי). בר-און, כנראה, לא קורא עיתונים. לו היה קורא עיתונים (או לפחות את הבלוג הזה) היה יודע שיש שביתת מורים, שמשרדו הוא שותף פעיל בכרסום במעמד המורים ושדו"ח שוחט יכול להיות מיושם רק עם הסכמת הסטודנטים (זה לא מקרי שהוא שכח את זה – הסטודנטים לא מעניינים אותו). ממש רפורמה תקציבית למופת.

בנושא החברתי אמר השר: "תפסת מרובה לא תפסת… ולכן אנחנו שמים דגש על הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ככלי לצמצום העוני לטווח הרחוק…" תפסת מרובה לא תפסת, זה השם החדש במשרד האוצר למדיניות שלהם לא לתת למי שאין לו. כנראה שהשר המנוכר לא יודע שהשתתפות בכוח העבודה בישראל ממש, אבל ממש, לא מבטיחה חיים מעל לקו העוני. עוד פחות, כשבר-און ופקידיו אמונים על עגלת הכסף. ככה זה, כשחוק ההסדרים נותן לפקידים של בר-און את הסמכות לבטל את חוק חשמל חינם לנזקקים שהועבר בכנסת לא מכבר, הטלת מסים נוספים וכיו"ב, קצת קשה לקרוא לתקציב תקציב "חברתי". אבל היי, אי אפשר לעזור לכולם. תפסת מרובה – לא תפסת.

וככה, בשקט, נדחו ארגוני המרצים ע"י האוצר, לא לפני שאותו אוצר בדיוק "שכח" להעביר לאוניברסיטאות תוספת תקציב שמגיעה להן במסגרת רפורמת שוחט שהשר כל כך מתגאה להוביל. ולא שכחנו להזכיר שבמסגרת מניעת בריחת המוחות מתברר שממשלת ישראל לא בדיוק עומדת בהתחייבויותיה לסטודנטים. זו אותה המדינה ש, אם חלילה ייושם מתווה שוחט, הסטודנטים ייאלצו לחתום אתה על הסכמי מלווה. לא מפתה במיוחד. מדינת ישראל נשארה הגורם היחיד שממש לא שווה לחתום אתו על הסכמים.

ככה, באור יום מלא ובאין מפריע, הופכת מדינת ישראל מדמוקרטיה לביורוקרטיה – משטר פקידים.

רק לא ג'ינס: הנימוק של יו"ר הכנסת, דליה איציק, לאיסור לבישת ג'ינס במשכן היה "הכנסת היא הבית של העם וזה כבודו של העם, וככה זה עובד בכל הפרלמנטים בעולם". ומפאת כבודו של העם, איש נכה וזמר שהכנסת הזמינה עוכבו בחוץ. כבודו של העם מאפשר לעבריין המורשע רמון להתהלך חופשי במסדרונות הכנסת כמשנה לרה"מ, לראש מפלגתה של איציק, המעורב בשלוש חקירות שונות, להתהלך באין מפריע – הם לובשים חליפה, אז כבודו של העם לא נפגע.

חברי הכנסת ועוזריהם עובדים בכנסת. אין דינם כדין המבקרים בכנסת, שהם מעסיקיהם, אורחיהם, העושים שימוש לגיטימי במשכן, שהוא המקום להגיע אליו לפעילות פוליטית, או אם במקרה זימנו אותך לוועדה כזו או אחרת. כשאני מזמין אנשים למקום העבודה שלי, אני לא אומר להם מה ללבוש.

ולא, זה לא דומה בכלל לצורך להתלבש בצניעות. אני יכול להבין למה אסור להיכנס לכנסת בבגד ים, אבל ג'ינס? מכנס מקובל ולגיטימי, שכמעט לכל אדם יש בארון?

זה רק סמלי שהכנסת מסרבת להכניס לתוכה את המכנס המזוהה עם פועלים, סמלי לניתוק של הכנסת, לחלוטין, ממעמד הפועלים. בשבוע הבא הוזמנתי לדיון בתת וועדה מסוימת. אם לא ייתנו לי להיכנס – אסתובב ואלך, וכך צריך לנהוג כל מי שזומן לכנסת ונדחה כי מכנסיו היו עשויים מהבד הלא נכון.

בריונים: לפני סוכות התכסו רחובות עירי ירושלים בפליירים המבשרים על התכנית להקמת חמישה מאחזים בחול המועד סוכות. המשטרה ידעה, הצבא ידע ואפילו העמיד פנים שפינה, אולם מתברר, שוב, שכשהפה של שר הביטחון מדבר על פינוי מאחזים, זרועו הארוכה מאפשרת לחדשים לעלות.

כשפלסטינים יידו אבנים על עורקי תחבורה של מתנחלים, צה"ל ידע להגיע למקום תוך דקות ולפזר אותם. מתנחלים זכאים לרכבים ממוגנים, מכיסי ומכיסכם כמובן. אבל בשטחים הכבושים יש חוק אחד לאדוני הארץ, וחוק אחר לנדכאים – מתברר שמאז הוקם המאחז "שבות עמי" סובלים הפלסטינים באזור מיידוי אבנים באזור צומת ג'ית, דרכה נוסעים, בין השאר, תושבי קלקיליה, שכם והכפר ג'ית. תלונות זורמות למת"ק ולמשטרה – אבל למי אכפת. מדובר, אגב, בתושבי אותו אזור שסובל כבר ארבע שנים מהתנכלויות של פורעי החוק מחוות גלעד. מדובר גם במאחז שנמצא בבית של פלסטינית, עם רישום בטאבו והכול. המדינה? כמובן שלא נוקפת אצבע. היא עסוקה במו"מ עם פורעי חוק על איך ומתי יאכפו את חוקי מדינת ישראל גם עליהם.

ומה יש לדניאלה וייס, אוחזת הרגבים הקדושה מקדומים, לומר על העניין? שאלה שני ילדים. אה, וגם שהיא, ראש מעוצה אזורית המקבלת את שכרה ממדינת ישראל, שהתה במאחז יום ולילה לאורך הקמתו (האלימה) – הלא חוקית, כאמור. אלה פני הדברים בחלם שלנו. יש עובדי מדינה שנאסר עליהם להשתתף בהפגנות (כמו חלק מעובדי מערכת החינוך), ויש עובדי מדינה שיכולים לצפצף על החוק בראש חוצות, ועוד להצהיר על כך לעיתון. משהו אומר לי, שלא רק שוייס לא תקבל אפילו נזיפה משר הפנים, מעסיקה, אלא גם שמשכרה לא יירדו ימי ההיעדרות מעבודתה עת שהתה במאחז. כי בישראל, "אדוני הארץ" הם מעל לכל דין, תקנה, נוהל או חוק – וככה הם גם מתנהגים.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

לשבות עד הסוף: מורי ישראל יצאו ל"אם כל השביתות" שלהם.הם דורשים תוספת לשכר המורים, שהוא הרבה מתחת לממוצע שכר השכירים במשק. ההיגיון הזה הוא כל כך פשוט שזה מדהים שיש מי שלא רואה אותו (או אולי בוחר שלא לראות אותו) – מי שמשלם למורים שכר מתחת לממוצע מקבל מורים מתחת לממוצע. מי שחושב שעובד ממוצע בחברת חשמל שווה יותר מפי שלוש ממורה ממוצע, מביא לכך שאנשים מוכשרים יעדיפו להיות עובדי חברת חשמל ולא מורים.

כל היחס של המדינה למורים בנושא הזה הוא עקום לגמרי. כפי שאומר כאן מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, בן-ציון דל, המערכת בנויה בצורה שהדעת אינה סובלת – משרד החינוך לא יכול להוסיף שקל לשכר המורים. זו החלטה של משרד האוצר. וכידוע, משרד האוצר לא כולל בשורותיו אנשי חינוך אידיאליסטיים, אלא פקידים חובבי ממון וחיסכון. ומשרד האוצר, בראשותו של רוני "בובה-על-חוט" בראון, כבר יודע שהוא הולך לשבור את המורים. שישבתו, מבחינתו. הם לא יוכלו לחיות בלי המעות המעטות שהם מקבלים, וייאלצו לחזור לעבוד. טבעי לחלוטין, בעיניהם, שחייל משוחרר באיזו חברה סלולרית ירוויח יותר מהמורה שלו בתיכון. הגיוני. לחייל המשוחרר משלם המעסיק, לא המדינה.

יש שני מפתחות למהפכה בחינוך. שני המפתחות האלו נעלמו בדו"ח דברת, גם בגילגולו החדש כ"אופק חדש" – הקטנת מספר הילדים בכתה והעלאה משמעותית בשכר המורים. בכל מקום בעולם בו זה נוסה, זה הצליח.

אצלנו, כל מיני אנשים שדוגלים בחינוך פרטי כבר מתבטאים נגד השביתה. לגיטימי. טוענת סיגל בן ארצי שעלות הדרישות של ארגון המורים הן 10 מיליארד שקלים, וזה לא ריאלי. אהה. תקציב משרד החינוך הוא בערך מחצית מתקציב הבטחון (44 מיליארד ש"ח בשנת 2006 בבטחון לעומת 25.5 בחינוך), ובן ארצי טוענת שזה לא ריאלי. באמת. שבעה מיליארד שקלים הולכים כל שנה על משכורות אנשי קבע. עוד ארבעה מיליארד על שכר אזרחים עובדי צה"ל. זה באמת יותר חשוב מחינוך לילדים.

השביתה הזו היא אולי האמצעי האחרון להוציא את החינוך שלנו מידיהם של פקידי אוצר חסרי מצפון. ככזו, היא חייבת להצליח.

קבלני כיבוש: עם רוב הדברים המובאים במאמר הזה בהארץ יש לי ויכוח. אבל הוא מספר לנו דבר אחד מאד חמור – תחנות המעבר מהגדה לישראל אוישו בעובדי קבלן. ככה, במדינה בה, כפי שיוסי גורביץ נוהג לכתוב, דם החיילים סמוק מדמם של אזרחים, מעדיפים להעמיד במעברים עבדים ב-19 ש"ח לשעה. אל חשש, המדינה לא תדאג למאבטחים הללו אם יצטרכו, חלילה, להפעיל את נשקם. חלומם הרטוב של כלכלני האוצר מתגשם – אחרי בית הסוהר, החינוך והרווחה, הם הצליחו להפריט גם את ביטחונם של אזרחי ישראל. הסחף הדרקוני הזה חייב להיפסק.

היטלר בא: "הנה זה בא עוד פעם, המחלה". הצעת התקציב ל-2008 מקצצת חצי מיליארד ש"ח מתקציב הישיבות, ומשאירה לו "רק" 152 מיליון ש"ח. ח"כ משה גפני מיהדות התורה, כמו שהוא וחבריו עושים מפעם לפעם, שלף מהכיס את היטלר: " הציבור היהודי בארץ ובעולם לא יסלח לממשלה ולקואליציה שגורמת פגיעה קשה ביותר בלומדי התורה, שכמותה זכורות מתקופות אפלות בהיסטוריה היהודית". מה אתה אומר? אחרי שעו"ד דה הרטוך היה "גורע מהנאצים" כי עמד בין הסחטנים לבין עטיניה של קופת המדינה, אני כבר לא מופתע. כל מי שלא מוכן לתת לחרדים כסף, והרבה, הוא אנטישמי. יש כאן אירוניה.

קודם כל, גם החרדים יודעים שלא באמת מדובר בקיצוץ. הם מקבלים את הכסף הזה, בצורתו של חוק נהרי המבזה. אלא שמבחינתם, חוק נהרי הוא עלות נוספת שצריכה להיות מושתת על כלל הציבור. לא עולה על דעתם לוותר על תקציביהם שלהם למענו.

אם ישיבות הן מוסדות השכלה גבוהה, על התכנים שלהן להיות כפופים לתכנית מאושרת. אם הן אינן – אין כל סיבה שהציבור יממן אותן. גם 152 מיליון ש"ח הם 152 מיליון ש"ח יותר מדי. אף פעם לא מאוחר מדי לקיים את הכתוב "בזעת אפך תאכל לחם".

הם יורים גם באזרחים: צבאנו המהולל ירה בראשו של אזרח ישראלי. רק לפני חודשיים ירו שם חיילי צה"ל בילד בן 12. אין מה לדאוג, אף מפקד לא יודח כתוצאה מהפשלה הכפולה, אף שטח אש לא יזוז. כבר עכשיו צה"ל רומז שהאחריות היא של אותו אזרח. אם שוטר פלשתיני היה יורה בשוגג באזרח ישראלי, הזמירות היו אחרות לגמרי. כשזה נוגע לצה"ל, התקשורת תיישר קו והסיפור יושתק. בדמוקרטיה הישראלית הצבא יכול לעשות טעות שנגמרת באזרח עם כדור בלסת, ולא לשלם על כך מחיר.

שותפים להסכם: האוניברסיטאות מאיימות לשבות, כי לא הוחזרו לתקציבן 350 מיליון ש"ח שהובטחו להן. לתשומת לבם של מנהיגי הסטודנטים – מתברר שהסכם עם ממשלת ישראל לא שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. מישהו רוצה להמר מי יקבל את התקציב – החרדים או האוניברסיטאות?

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

יש מין תחושת התנצלות כזו, בקרב היהודים הלא-דתיים, כאילו אינם "יהודים" מספיק. יש גם מין תפישה אווילית כזו, כאילו מדינה "יהודית" פירושו "מדינה שבה לרבנות יש דריסת רגל בחיים הציבוריים". ואווילי אף יותר הוא יישור הקו התמוה עם הרבנות בכל מיני עניינים, יישור קו שחוטאים בו גם לא-דתיים רבים. רגשות שנפגעים, כידוע, הם כבר מזמן עניינם של חובשי כיפות בלבד (לא ייתכן שהומוסקסואל ייפגע מההשוואה בינו לבין בהמה, אבל אם הוא ירצה ללכת ברחובות העיר, ברור שכל חובשי הכיפה יחושו כאילו פרצו לביתם וגנבו להם את הטלוויזיה שלא אמורה להיות להם).
ולא היא. ליהודים הלא-דתיים יש זכויות רבות שנפגעות מדי יום - והגיע הזמן שגם לבם יחל לדמם, שינערו את תחושת האשמה מעליהם ויתחילו לתבוע את המגיע להם. אפשר להתחיל מהכתוב כאן.

על רשימה זו ניתן עוד להוסיף המון (מתנדבים?) אולם היא מוכיחה שרגשות חילוניים (ואף למעלה מכך) נפגעים אף הם, בכל יום; זכויות של חילונים מקופחות, כל הזמן.
הגיע הזמן שהרוב החילוני יחזיר לעצמו את השליטה בחייו.
 

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה 

ירדו פה מהפסים ועלו על בריקדות. אהוד ברק מהמפלגה שפעם נודעה כמפלגת העבודה, יחד עם ישראל חסון ממפלגת הגאונים של "ישראל ביתנו", בקונצרט מיוחד של טירוף וטמטום. כרגיל בישראל, לקונצרט החגיגי הזה יש כנרים דתיים, קונטרה-בס חרדים, פסנתרן שרוצה להיות ראש ממשלה ואין מנצח, רק אנחנו שמפסידים.

ועל מה כל הקצף? זה התחיל בקטן (שהוא גדול), ישראל חסון החליט שחייו כפרלמנטר לא יהיו שלמים אם לא תירשם לפחות הצעת חוק אחת אווילית על שמו, אז הוא החליט להציע שאמנים שהתשמטו לא יוכלו להופיע במופעים ציבוריים – כי אלה לא יקבלו מימון מהמדינה במידה וה"משתמטים" יופיעו.

וזה, אחרי שכל מי שבאמת טרח לבדוק את הנתונים שצה"ל מפרסם ולא את ההשתלחויות חסרות המצפון של ראש אכ"א יודע שאין בעיית משתמטים, אלא אם מחשיבים את החרדים כמשתמטים. אבל הרי אנחנו לא מחשיבים אותם ככאלה.

ויתירה מכך, אין באמת דבר כזה "משתמטים". יש אנשים שצה"ל בחר לשחרר. שימו לב, מי שיש לו, למשל, פטור נפשי משירות צבאי – צבא ההגנה לישראל בחר שלא לצרפו לשורותיו. הגורם היחיד שיכול היה לקבוע אם ישראל ישראלי ישרת בצה"ל הוא צה"ל. וצה"ל – משחרר ובוכה.

ובבכי הזה הוא גם טורח להסתיר כמה דברים, שיוסי גורביץ, באחד הפוסטים החשובים בבלוגספירה, חושף אחד לאחד. למשל, שסעיף האבידות הגבוה ביותר בצה"ל הוא – התאבדות, תוצר של טעויות איומות בדיאגנוזה של קציני בריאות הנפש הצה"ליים.

אז ישראל חסון הציע לגדוע את מטה לחמם של מי שצה"ל שחרר משורותיו וצביקה הדר דווקא לקח. ניחא, לא באמת ציפיתי מחבר במפלגתו של בניטו ליברמן ליותר מזה. אבל אז בא אהוד ברק וחזר למקומו הטבעי – בלון אוויר נפוח שאומר מה שהוא חושב שאנשים רוצים לשמוע. באמצעות הפודל הסדרתי איתן כבל הוא מתכוון לנקוט שורה של צעדים כלפי האנשים שהצבא שחרר משורותיו – בין השאר מניעת הוצאת רישיון נהיגה, להיות רופאים או פסיכולוגים, לעבוד במשרד ממשלתי ואף ישיבה בכלא.

כלומר, כמו שיוסי גורביץ כתב, הצבא יעניש את האזרחים על כך שאלה לא התאימו לו. כי באמת, מי הרשה לאזרחים במדינה רדופה כמו שלנו להוביל מסלול חיים שעלול להפוך אותם לבלתי כשירים להיות בשר תותחים?

וההצעה הזו היא פולשנית במיוחד, כי מי שקובע אם מלש"ב (שם צבאי לכל אזרח בן 17, בתנאי שאינו ערבי או חרדי) מתאים או לא הוא צה"ל בעצמו. כמה בקלות יכול הצבא לשחרר, למשל, אנשים שדעותיהם לא נראות לו על "אי התאמה", ולתת להם לחפש דרך שדעותיהם תישמענה, למנוע כל אפשרות שהם יוכלו לעבוד בשירות המדינה, או להגיע לעבודה עם אוטו.

אה, כן, ראשי ישיבות ההסדר הודיעו שאם יאריכו את תקופת שירות ההסדר מ-16 ל-22 חודשים, הם פשוט לא ישרתו.

זה אולי המקום לסיפור אישי. בשירותי הצבאי שלח לי נ', חבר, קצין ביחידה טכנולוגית מובחרת, מייל שקיבל מקצין מפקד טירונות. המייל סיפר על אחת החיילות שנ' אמור היה לקלוט ביחידתו. הקצין שלח את המייל כדי להזהיר את נ' שמדובר בחיילת "שמאלנית קיצונית", המסרבת לשיר את ההמנון או להשבע אמונים לצה"ל.

בקטן, באותו המייל, היו שתי שורות שכתב נ'. האחת הייתה תגובה לאותו מ"מ טירונות אוויל. "אז מה היא עושה בצבא?" שאל אותו. מעליה, בהערה לגלגנית שהוסיף נ' למכותביו, הוא הוסיף "עוד מעט יגייסו את שמעון פרס".

בדרך-לא-דרך איתרתי את החיילת המדוברת, שוחחתי עמה שעה ארוכה. סיפרתי לה על המייל. בין השאר התברר לי שהיא אמנם מחזיקה בדעות שמאלניות, אולם מעולם לא סירבה לשיר את ההמנון, נשבעה אמונים בסוף הטירונות כמו כולם, אין לה חבר ערבי ובכלל. אותו קצין, מסתבר, ניסה לחזר אחריה, ומשלא עלה בידו החליט להתנכל לה.

זה עבד, אגב, בצורה נפלאה. נ' התנכל לה לכל אורך הכשרתה, כאשר הוא משוכנע שמדובר בפלשתינאית תוצרת בית; לבסוף נאלצה לעזוב את היחידה.

מה שמעניין כאן הוא שבסופו של דבר, כל ילד בן 19.5 עם ארון על הכתף והתפקיד הנכון בבקו"ם יוכל, אם יבצעו בנו הברקים והחסונים את זממם, לחרוץ גורלות עם החותמת שבידו – ושיקול הדעת שלו בנושא אינו קביל, נקודה.

ומה אם אתם טועים, אהוד? מה אם לחלק מהאנשים האלו יש אכן בעיות נפשיות? האם תרחץ בניקיון כפיך אז?

אם תצליח מזימת ברק, תהיינה למלש"ב הסובל ממחלת נפש שתי אפשרויות – להתגייס למערכת שאינה מתאימה לו (לפי הגדרתה שלה!), וכנראה להצטרף לסעיף האבדות הגדול ביותר בצה"ל, או להצהיר על מחלתו, לקבל שחרור מהצבא – ולהיענש על מחלתו, באופן שיקשה מאד את חייו הקשים ממילא. העיקר שלאהוד שלנו יהיה סיכוי להיות ראש ממשלה.

דמם של פצועי הנפש בראשך, אהוד ברק.

 ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי (גם) בבורמה

לפרק. עכשיו.  אין שום הצדקה לקיומן של ישיבות הסדר. כלום. אפס. מעולם לא הייתה להן הצדקה. מנהיגי ה"ציונות" הדתית נהנים לספר עד כמה חייליהן הן הטובים ביותר. עוד אפרק טענה זו מן השורש, בינתיים נסתפק בכך שחיילי ההסדר משרתים 16 חודשים. מתוך 16 חודשים אלו, 10 חודשים הם הכשרה. יוצא, שהחיילים המשובחים הללו משרתים רק חצי שנה. לפני שאלעזר שטרן בא בטענות לתל אביב, טוב יעשה אם יבדוק את אלקנה.

השאלה לגבי דחיית וקיצור שירות צריכה להיות שאלה פרגמטית – מה צה"ל או מדינת ישראל מרוויחים מדחייה כזו? על מנת להצדיק את קיומו של מסלול ההסדר צריכות ישיבות אלו לענות על שאלה קשה במיוחד – מדוע לימודי ישיבה חשובים ומועילים יותר מלימודי הפיסיקה, הרפואה או המשפטים?

צה"ל מאפשר למתי-מעט לדחות את שירותם הצבאי על מנת ללמוד מקצועות אלו, אולם על דחייה זו הם משלמים בריבית דריבית – לא זו בלבד ששירותם אינו מקוצר, עתודאים אף משרתים לפחות שש שנים. איזו סיבה הגיונית יש להיטיב יותר עם תלמידי ישיבה, שלימודיהם מסתיימים ללא כל תואר, מאשר עם עתודאי הלומד רפואה או מתמטיקה?

זאת ועוד, מפברואר 2006 דו"ח בן בסט, שקרא בין השאר לפירוקן של ישיבות ההסדר, מעלה אבק. ראש עיריית ישראל מילא אז את מקומו של אריאל שרון כרה"מ, ובצעד לא מאד מפתיע (אם מתחשבים במה שעשה אולמרט עם דו"ח וינוגרד הראשון, למשל, ובמה שבוודאי יעשה בדו"ח וינוגרד השני המלא) התעלם לחלוטין מהמלצה זו. לא ברור לשם מה משלמים שכר לועדה שמסקנותיה נדחות לפי גחמה של ראש ממשלה.

הנימוק של אולמרט היה "תרומתם הרבה של תלמידי ההסדר". ובמה תרומתם הזו? אחוזי הגיוס שלהם לקרבי הם מהגבוהים ביותר. גם אם זה נכון – מדובר בחצי שנה. כלומר, על כל ארבעה תלמידי הסדר אנחנו מקבלים קצת פחות מחייל קרבי אחד (אם לוקחים בחשבון שחייל קרבי מתגייס ל-36 חודשים, מתוכם 10 חודשי הכשרה).

ויתירה מכך – אם לא הספיקו לנו מאורעות גוש קטיף, בחברון הוכח מעל לכל ספק שחיילי ההסדר הם מליציה רבנית. מדוע התנגדו הבני"שים לתכניתו של אלעזר שטרן לפזר אותם בין המחלקות? מדוע, אם לא כדי לשמר את כוחם של רבניהם? לכידותם אפשרה להם לפנות כגוף אחד לרבניהם מעל ראשי מפקדיהם, כפי שאמנם עשו לא אחת. תכניתו של שטרן נתקלה בהתנגדות עזה, ולבסוף הושגה פשרה פחדנית – הבני"שים יפוזרו, אולם לפחות 12 בני"שים במחלקה. 12 בני ישיבות במחלקה הם עדיין מליציה מאורגנת יחסית, מה גם שההסדר הושג על בסיס התנדבותי – מסתבר שרוב הבני"שים עדיין זקוקים לחברים שלהם מהישיבה כדי לעבור אימון מתקדם.

רבני ההסדר, מצדם, מקשיחים עמדות לימין, מגלים חוסר אחריות ציבורי ומטיפים בגלוי לסרבנות. והתלמידים – מצייתים, כפי שראינו בגוש קטיף וכפי שניתן היה לראות בחברון. איך אפשר להתגאות ב"חיילים הטובים ביותר" כאשר חייל טוב הוא קודם כל זה המבצע את המוטל עליו?

יתירה מכך – חייל טוב נאמן לשמירה על מדינתו, חוקיה ועקרונותיה. לא לשמירה על ה"אדמה" שה"ציונות" הדתית מקדשת, על ערך "גאולת הארץ" המשיחי – על עקרונותיה של המדינה, על הריבונות. סירוב פקודה הוא יריקה בפרצופו של הריבון הדמוקרטי, וחיילי ההסדר שסירבו פקודה פעלו, במדי צה"ל, נגד מדינתם שלהם. אני אשאיר לקוראים להחליט כיצד קוראים בספר החוקים הצה"לי לעבירה כזו.

אין כל הצדקה לקיומן של ישיבות ההסדר. יש לפרק אותן לאלתר – כי בינתיים, אנחנו מחמשים להם מליציות.

פספסתם את העיקר. כל כך עסקו במה אמר פרופ' וייס למח"ט חברון, ששכחו את הדברים האחרים שאמר, החושפים את פרצופה האמתי של ההתנחלות – פשיסטי, פנאטי, משיחי ומסוכן. הנה מבחר ציטוטים מהכתבה הזו, בתוספת הערות, כמובן:

"…כדי לחנך את נכדיי היום, בני השמונה חודשים, שינקמו בצבא הזה, שיהפכו את המדינה הזאת על פניה, שימרדו בה, שיהפכו אותה למדינה של יהודים ולא מדינה של פושעים ומושחתים ושל בית משפט עליון שהוא בית נבלים שצריך לפזר אותו בחוק או בכוח. ולכן אני כאן יחד עם כל היהודים כדי לבטא מחאה, זעם, כעס וקללה על כל אותם אנשים שבאו לכאן היום. במקום ממשלה שתשלח להציל את שדרות…ושולחת אותם כנגד שתי משפחות מסכנות בחברון וממשיכה את מלאכת הרוצחים בתרפ"ט…)בתשובה לשאלה אם אלימות היא הדרך): בוודאי ובוודאי, ובשן תחת שן, עין תחת עין, השוטרים הם האלימים, הצבא הוא האלים, השלטון הוא האלים, הגרמנים הם האלימים…היהודי למד בארץ ישראל להגן על עצמו ולהדוף את אויביו…אבל לא הייתה לצערי כאן שום אלימות, הייתה כאן רק מסכנות…

השוטרים גרועים מגרמנים…השוטרים היהודים שהיו כאן, שאיבדו צלם אנוש, מסוגלים לכל דבר…הם משרתים את חורבן העם היהודי, את חורבן המדינה, את חורבן הדורות, את חילול השם ולכן הם גרועים מגרמנים.

אנחנו נחזור…גם בכוח וגם בחיל וגם בשלטון החדש שיתהווה פה…המחאה חייבת להיות עצמתית וחזקה לפי גודל הכאב ולפי גודל הפשע."

כלומר, במקום בו פרופסור וייס נמצא, מדינת ישראל הריבונית לא יכולה להמצא. הוא רוצה לחנך את נכדיו למרוד בישראל, להפוך את השלטון (דמוקרטיה, מישהו?), לפזר בכוח את בית המשפט העליון. בדמוקרטיה, כשרוב העם, ממשלה נבחרת או בית משפט עליון ממונה לא מסכים אתך, אתה מקבל עליך את הדין או יוצא להפגין. הרעיון של הפיכה ומרד ואלימות הוא רעיון אנטי דמוקרטי למופת. כשהוא מדבר על משטרת ישראל וצה"ל כעל האויב ומטיף לאלימות, הוא קורא למרי אזרחי כנגד רשויות החוק הריבוניות בשם האדמה. שוב אנו רואים את ההיפוך של התנועה המכנה עצמה "ציונות דתית" – אדמה על פני ריבונות. לא זו רוח הציונות ולא אלה הן מטרותיה.

דבריו של וייס למח"ט חברון, קשים ככל שיהיו, לא מצדיקים את ציד המכשפות שנערך אחריו. אלה הדברים שאמר לפני ואחרי שחושפים היטב את העומד מאחורי ה"ציונות" הדתית – לא ציונות, לא דמוקרטיה ואפילו לא מדינה יהודית (כשוייס מדבר על ארץ ישראל השלמה, מהפרת עד נהר מצריים, הוא בוודאי לא חושב שיזכה לרוב יהודי שם) – רק קרקע, קרקע ועוד קרקע.

זו סכנת ההתנחלויות, זו סכנת ישיבות ההסדר – את שני המוסדות יש לקעקע.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה.