פתחון פה

לעקור מהשורש: שוב רצח במשפחה, שוב בקהילת יוצאי אתיופיה. לפני חודש היה מקרה דומה, ובכלל, הרציחות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה הן בשיעור גבוה. אפשר להאשים את המצב הכלכלי, את המצב החברתי, את הקליטה (העלובה מאד, בייחוד בהקשר של יוצאי אתיופיה), אפשר ורצוי לעשות את זה. אבל צריך גם לבדוק דבר נוסף. יש יסוד סביר להנחה שיש משהו שהוא אינהרנטי בקהילה האתיופית, שהופך את חייה של האישה לחשובים פחות בעיניהם. אמנם, אתיופיה אינה מדינה מוסלמית, אבל מדובר במדינה פסאודו דמוקרטית (לפני כשנתיים נורו כמאתיים מפגינים למוות ע"י המשטרה - לא בדיוק סממן דמוקרטי מובהק) ומסורתית מאד. יש לבדוק, בכל הכלים המתאימים, מהם האלמנטים התרבותיים שהופכים את רצח הנשים בקהילה זו לחדשות של פעם בחודש, ולפורר אותם. אבירי המולטי קולטורליות יצחצחו חרבותיהם, כרגיל, אבל זו ההשקעה הכי חשובה שמדינת ישראל יכולה להשקיע בקהילה הזו.

כלב צעצוע: התקשורת הישראלית, שאמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מתמסרת לליטופים. פתאום אבו מאזן הוא פרטנר לשלום, וועידת נובמבר היא מרכז העניינים. עפו מהחלון ענייני וינוגרד (ראש עיריית ישראל עדיין אוחז בתפקידו, יותר משנה אחרי מלחמת המחדל ההיא), ענייני הנדל"ן המטונפים (שהם גם ענייני דמוקרטיה - כמו כל עבירה על חוק מימון בחירות), הכול נדחק לשוליים - אולמרט הבטיח לחזור מארה"ב עם "הצהרה משותפת", וזה מספיק לקהל הלקקנים כדי לשכוח מהכול. בכל זאת, סוכות בדיוק נגמר, ולאתרוגנים אין עבודה. התקשורת שלנו מעדיפה להתעסק בוויכוח בין הפלשתינאים לישראלים על האם או לא יהיה לוח זמנים מוסכם למשא ומתן מאשר להתעסק בדברים האחרים. ומי שנדמה לו שהתזמון של הדברים מקרי, שוכח כנראה שאולמרט למד כמה שיעורים משרון. בינתיים, התקשורת שלנו לא ממלאת את תפקידה כלל.

בכוח: משרד האוצר מתכונן לשביתת מורים ארוכה. כן, בר-און ובריוניו יראו למורים האלה מה זה. לשבות הם רוצים? האוצר כבר ישבור אותם. חודשיים בלי משכורת יגמרו אותם, אתם תראו. זו אותה גישה שנקטה ממשלת אולמרט נגד הסטודנטים, הנכים, ניצולי השואה - להתעלם, הם כבר ישברו.
שכר המורים בישראל נמוך מכדי למשוך להוראה כל מי שיכול לעסוק במשהו אחר. בכל מקום בעולם, כשהעלו את שכר המורים (ואת הדרישות מהם, בהתאמה) קרו שני דברים. האחד, הסמינרים ובתי הספר למורים נמלאו מועמדים טובים, ויכלו לברור את המובחרים שבהם. השני, מערכת החינוך כולה השתפרה פלאים והתייצבה. זו תרופה בדוקה, שנוסתה כבר פעמים רבות (למשל ביפן, בגרמניה, בבריטניה ועוד). ממשלת ישראל מעדיפה להשקיע בהישרדות נוסח חוק נהרי במקום בפתרונות בדוקים, ומציעה "רפורמות" מבזות.
ויותר חשוב משכר. במדינות מתוקנות יותר, מורה הוא מעמד. פעם, כדי לקבל אזרחות בריטית, צריך היה לקבל המלצה מאזרח בריטי שהוא פרופסור, עורך דין או מורה. אצלנו, כשהממשלה רוצה לשבור את המורים בכוח, מה הפלא שהתלמידים מפעילים כוח גם הם?

ומלבד זאת , עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

אני מאוד נהנה לטקבק בבלוג של גדי טאוב. כבר כתבתי כאן שהדיונים שמתעוררים שם הם תמיד מרתקים ותמיד ברמה גבוהה מאוד. אלא שהפעם הטוקבק שלי הוא קצת ארוך מדי לפורמט של טוקבק, אז העדפתי להעלות אותו כפוסט נפרד.

המגיב אמנון הלל בפוסט הזה טוען מספר טענות שיש לי ויכוח אתן. ראשית, הרקע שלו אינו מדויק. הבסיס שלו הוא ש"דמוקרטיה מתייחסת בפירוש לכל אדם". זו, כמובן, טענה שאיננה נכונה. הליברליזם מתייחס לכל אדם. הדמוקרטיה מתייחסת לכל אזרח. כך, הדמוקרטיה הגרמנית אינה מתייחסת אלי, כי אני אינני אזרח גרמני. גם אם אעבור לגור בגרמניה (אין חשש כזה), כל עוד לא אהיה אזרח גרמני לא אהיה חלק מהגוף הריבוני בגרמניה, שהוא, כמו בכל דמוקרטיה, האזרחים. הדוגמה הזו טובה במיוחד מפני שבגרמניה יכול להתיישב כל מי שיש לו אזרחות של מדינה החברה באיחוד האירופי. כך, למשל, יכול פייר הצרפתי להתיישב בגרמניה - אולם על אף שממשלת גרמניה מעניקה לו את הזכות להתיישב שם, אין לו זכות הצבעה והוא אינו אזרח. המשטר הדמוקרטי הגרמני פוסח עליו - הוא לא נוטל בו חלק.
האם מדובר במשהו רע? לא בהכרח. מדינות לאום אינן בהכרח רעות, זולת באספקלריה קוסמופוליטית. בכל מקרה, מדובר בדמוקרטיה נורמטיבית, כיוון שמדינות לאום דמוקרטיות הן מקובלות למדי.
בהמשך טוען מר הלל ש"העובדה שיש נבזויות ומדיניות אנטי-דמוקרטית במקומות אחרים בעולם לא יכולה לשמש הצדקה למדיניות כזו בישראל." בכך הוא מסלף את דבריו של ד"ר טאוב, לו הוא מגיב. העובדה שברחבי העולם ישראל הולכת והופכת למוקצה מחמת מיאוס בדעת הקהל מעידה על מגמתיות כלשהי. בראייה היסטורית רחבה, הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא גיהוק היסטורי ותו לא. הג'נוסייד בדארפור גובה קרבנות רבים יותר, הקומוניזם הסיני גובה קרבנות רבים יותר, הרוסים בצ'צ'ניה ביצעו מעשים אכזריים יותר, הכיבוש האירופי של אדמת אמריקה היה אכזרי יותר ובהמי יותר, משטר האימים הצפון קוריאני, זה שממיתים בו אנשים בתאי גזים לשם הניסוי, נורא בהרבה מהכיבוש הישראלי בגדה. אמת, כל אלו אינם מצדיקים מדיניות של כיבוש - אולם אין שום פרופורציה בין מידת העיסוק התקשורתית, האקדמית והציבורית בכלל בסכסוך במזה"ת לבין גודלו הממשי של הסכסוך. אם האקדמיה הבריטית משחקת בחרמות על ישראל, אולם לא מזכירה במילה את סודן, רוסיה או סין, יש כאן איפה ואיפה. אם כל ילד בעולם יודע מה שמו של ראש עיריית ישראל, אבל מעטים שמעו את שמו של קים ג'ונג-איל, ההיטלר של המאה העשרים ואחת, יש כאן אבדן פרופורציה מוחלט.
ממשיך הלל וטוען: "הציונות שאפה והקימה מדינה יהודית בשטח פלשתינה-א“י המיושב במקומיים ומכאן הסכסכוך הציוני פלסטיני העקוב מדם." אלא שמדינת ישראל קיבלה מנדט מהאומות המאוחדות להקמתה כאן. אפשר "להאשים" את ההגירה המאסיבית שהביאה הציונות, אולם יש לזכור שני דברים - הראשון, שמרבית העולים קיבלו אישורי הגעה, אם מהעות'מאנים ואם מהבריטים. כיוון שהם היו אדוני הארץ באותה תקופה, לא מדובר כאן על הידחפות בכוח אלא על התיישבות ברשות.
חשוב להדגיש שבשטח שהיום הוא ישראל לא הייתה מדינה פלשתינית ריבונית טרם שובו של העם היהודי. לא נדחקו רגליה של מדינה ריבונית פלשתינית, וספק רב אם בכלל היו למקומיים שאיפות לאומיות כלשהן אז. הריבונות על הקרקע הייתה של הטורקים ואחריהם הבריטים, והם שאפשרו את העלייה לכאן.
טענתו הבאה של הלל היא" "הפעילות למען ”רוב יהודי“ ו“אופי יהודי“ בפלשתינה שגם אחרי עשרות שנות פעילות ציונית ישבו בה ב-1922 רק 80 אלף יהודים (לפחות 30 אלף מתוכם לא ציונים או אנטי ציונים) לעומת 650 אלף פלסטינים חייבה צעדים גזעניים ומדכאים כלפי הפלסטינים. מדיניות זו נמשכת עד היום." ראשית, הלל מתעלם מכך שכבר ב-1917 נתנה המדינה שלה ריבונות על השטח הצהרה שהיא רואה בארץ ישראל מקום להקים בו בית לאומי לעם היהודי. הגדרה זו מקפלת בתוכה את התפיסה ש"בית לאומי" זה יהיה לבני העם היהודי, וממילא שיהיה בו רוב יהודי ואופי יהודי. כשהלל כותב על צעדים גזעניים, כהגדרתו, דומה שהוא מתעלם ממספר דברים - העובדה שישראל קמה רק ב-1948 וממילא לא יכלה לנקוט בצעדים גזעניים לפני שהייתה ריבונית על שטח, העובדה שהיו אלה דווקא מי שהלל מכנה "המקומיים" שפעלו בשיטות של אלימות וטרור, גם כלפי המשטר וגם כלפי היישוב היהודי, שהיו אלה הם שפצחו בפרעות תרפ"ט, למשל, כחלק מתפיסה של שטח א"י ההיסטורית כחלק מקרקע ערבית - תפיסה לאומית ערבית שביסודה הנחת יסוד בעלת אופי שאני מתפלא שהלל לא מגדיר כגזעני: שהקרקע כאן שמורה לערבים בלבד.
מלחמת העצמאות החלה לאחר שמדינות ערב והערבים המקומיים סירבו לקבל את תכנית החלוקה, תכנית בה נתנו מרבית מדינות העולם את הסכמתן להקמת מדינה יהודית (ודוק: זהו המנדט שניתן למדינת ישראל - להיות מדינה יהודית) בשטחי א"י ההיסטורית. המלחמה החלה בפעולות טרור של הציבור הערבי בישראל והמשיכה בפלישת מדינות ערב על מנת למגר בכוח הזרוע את היהודים מהקרקע שנתן להם האו"ם. האם עליי להבין מדבריו של הלל כי עלייה באישור לשטח שנמצא בשליטת מדינה כלשהי היא חמורה וגרועה מניסיון למגר תושביה של מדינה ריבונית הפועלת מתוקף מנדט בין לאומי לקיומה?
בשלב הזה בערך עובר הלל לדמגוגיה. "זה כולל ממשל צבאי מדכא בתוך ישראל על מאות אלפי פלסטיניים משך כמעט 20 שנה. זה מחייב אפליה מזעזעת בפיתוח, בהקצאת אדמות, בשירותים בסיסייים לאזרחים כחינוך, בריאות ורווחה."
עכשיו, מי שקורא פה מדי פעם יודע שאני מתנגד נחרץ לכיבוש הישראלי בגדה ולאפליה כנגד ערביי ישראל. אלה דברים שצריכים להיפסק. אבל, וזה אבל לא קטן בכלל, אין בכך משום שמיטת הקרקע תחת עצם זכותו של העם היהודי למדינה. לעם הסיני מגיעה מדינה על אף זוועות המלחמה שמבצעת ממשלתו. לעם הגרמני מגיעה מדינה על אף המשטר הנאצי. ולכן, עד כמה שאפליה וכיבוש הם דברים נוראיים (והם אכן כאלה), אין הם מהווים טיעון משכנע באשר לזכותה או אי-זכותה של ישראל כמדינה יהודית.
"כל זה לא מקרי ולא נובע מרוע אלא רעיון המדינה היהודית המחייב דיכוי בלתי פוסק ואפליה, כלומר גזענות כלפי הפלסטינים."
כלומר, מדינה לאומית מחייבת גזענות כלפי מי שאינם בני הלאום? או שהלאום היהודי, כרגיל אצל כל מיני יהודים-שונאי-עצמם, צריך להוכיח עצמו יותר מלאומים אחרים? במילים אחרות, אם רעיון המדינה היהודית כולל אינהרנטית אפליה, אז גם רעיון המדינה הצרפתית או הגרמנית הוא כזה. אלא אם כן טוען מר הלל שמהיהודים נדרש יותר ממה שנדרש מהצרפתים.
"כיצד מציע טאוב לכנות מדינה שהזכויות בה נקבעות לפי מוצא לאומי?"
אה… דמוקרטיית לאום?
"שלילת אזרחות, זכויות ורכוש מתושבים בשל מוצאם והענקת אזרחות אוטומטית למוצא אחר היא אפליה ומבטאת גזענות." זו כבר דמגוגיה זולה. ממי נשללה אזרחותו? אלה שגורשו במלחמת העצמאות מעולם לא היו אזרחי ישראל, וממילא מצאצאיהם לא נשללה אזרחות - פשוט לא ניתנה להם. גם אוסטריה, איטליה או שוודיה לא מעניקות אזרחות לכל אחד, אבל בן להורים שוודים שנולד באיטליה הוא אזרח שוודי לכל דבר ועניין. האם גם שוודיה מדינה גזענית?

"מדינה דמוקרטית אמיתת היא מדינה של כל (כל!) התושבים שלה ללא הבדל." לא. היא מדינה של כל האזרחים שלה. אחרת, מה מונע ממיליוני גרמנים לעבור לגור בצרפת, ומיידית, כיוון שהם תושבים, להפוך את צרפת למדינת לווין גרמנית?

"אך בישראל קיים חוק יסוד הכנסת (סעיף 7א) שמאפשר לפסול רשימה שמעוניינת להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה במקום מדינת יהודית.
מתברר שדווקא מפלגה עם מצע דמוקרטי שרוצה להפסיק את האפליה עלולה להפסל לרוץ לכנסת בשם עיקרון אנטי דמוקרטי של השמירה על המדינה היהודית."
נעזוב את זה שהלל פשוט מסלף את המציאות כאן - סעיף 7א, שנוסף ב-1985, קובע שלא תשתתף בבחירות רשימה אם יש במטרותיה או במעשיה שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, הסתה לגזענות או שלילת קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי. בשום מקום לא מוזכר הביטוי "מדינת כל אזרחיה". גם בוורסיות הקיצוניות ביותר של תרחיש האימים הזה של מדינה דו לאומית לא מוזכרת שלילת ישראל כמדינת היהודים - גם היהודים - ועל כן מדובר בסילוף. בל"ד, למשל, רצה עם מצע של מדינת כל אזרחיה, וכמוה גם תע"ל ורע"ם. לא יפה לשקר.
ועוד: מפלגה שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינה שאינה של העם היהודי רוצה לגרום לישראל להיות משהו אחר מהמנדט שניתן לה כמדינה יהודית וממילא מהווה גזענות הפוכה וביטול זכותו הלגיטימית של העם היהודי על חלקים מפיסת הקרקע הזו.

ואגב, מה עם התנועה הלאומית הפלשתינית, אמנון? להם לא מגיעה מדינה? ללאום הפלשתיני לא מגיע להגדיר את עצמו במדינה עם גבולות ברורים? כי אם כן, אז מדינה דו לאומית פוגעת בעקרון הזה. או שמא מציע מר הלל כי המדינה הפלשתינית תוקם לצד מדינה דו לאומית, כלומר לפלשתינים מגיעה מדינה וחצי וליהודים - חצי? על מה זה נשען?
ואם ללאום הפלשתיני לא מגיע, לשיטתו של אמנון, להגדיר עצמו במדינה משלו, אז מה ההבדל בין אמנון לבין נדיה מטר? הרי גם היא טוענת את אותו הדבר בדיוק.

זה מה שקורה כשמבלבלים לאומיות עם גזענות. הגבול הוא דק, אבל הוא שם.

ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.

באמת שלא מגיע שיישפכו על הלל וייס עוד כמה מילים, כי העיתונות שופכת מספיק. תקציר הפרקים הקודמים: במהלך פינויים של פורעי החוק מהשוק הסיטונאי בחברון איחל פרופסור וייס למח"ט חברון מגוון איחולים ססגוני, שכלל אמירות כמו "שילדיך יהיו יתומים". ללא ספק, וייס הפגין כישורי אנוש גרועים במיוחד ומח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס, בוודאי שמע מילה או שתיים נעימות יותר בחייו. אבל מה שהתחולל מהרגע הזה - שבו וייס אמר לפוקס (גם אם בצורה גרפית מעט יותר) "שתמות" -  הוא יותר מסוכן לדמוקרטיה מאלף פרופסורים שלשונם זריזה משכלם.

מה שקרה אחר כך הוא שהמשטרה פתחה בחקירה; אזרח ממודיעין הגיש תלונה; הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שבימים כתיקונם לא פותח את הפה לפרק זמן ארוך יותר מזה שנחוץ לו כדי לתת ביס, התבטא באופן נדיר בהקשר זה; אוניברסיטת בר אילן הקימה צוות משפטי שיבחן את הדברים, בראשותו של הפרופ' יעקב נאמן; שר הביטחון דרש מנשיא אוניברסיטת בר אילן להשעות את וייס; וייס התנצל וחזר בו מיד, תוך שהוא מודיע שהתנצלותו נעשתה בעקבות "לחץ מפא"יניקי טרוריסטי שהופעל על האוניברסיטה"; צה"ל סירב לקבל את ההתנצלות; מרצים בכירים בבר אילן הגישו עצומה נגד הפרופסור. המדינה ירדה מהפסים, ו-וייס לא יורד מהכותרות.

לו היה נתפס הפרופסור כאשר הוא מחרף באיצטדיון כדורגל, שואג במלוא גרונו את מקצועה המשוער של אימו של השופט או מאחל מוות לשחקן הקבוצה היריבה, מאיים על מאמן קבוצתו ומדבר על מועדון הקבוצה משל היה קרשים לל"ג בעומר, מסופקני אם היה מתחולל משהו מהדברים הללו. קיים בלבי ספק גדול אם המשטרה הייתה פותחת בחקירה, אם אשכנזי היה יוצא משגרת יומו השוקטת, אם יעקב נאמן היה נקרא אל הדגל, אם שר הביטחון היה מאיים לגדוע את מטה לחמו של וייס. מה המבחין בין קללה לקללה, בין מגדף למגדף?

אזרחי ישראל מקללים בהמוניהם. לפעמים, למרבה הבושה, אנחנו מקללים עובדי ציבור. חופש הביטוי מגן, בין השאר, על זכותנו לקלל. זה לא נעים, זה לא נחמד, זה אפילו די דוחה, אבל זה מותר. ציד המכשפות הזה נגד פרופסור וייס רק מחזק את טענתו שהוא נרדף. וייס לא היה בחברון כפרופסור מאוניברסיטת בר-אילן. הוא היה שם כאבא של. למה שר הביטחון לא פנה למעסיקים של המגדפים האחרים שם? למה לא מתבצעת פנייה למעסיקים של מי שמקלל, נניח, שוטר תנועה? כמה בולשביקי זה, שראש המפלגה שבה חברת שרת החינוך מפעיל לחץ על נשיא אוניברסיטה להשעות אחד מעובדיו? איה חופש הביטוי, חופש העיסוק ועוד זוטות דמוקרטיות כאלה?

ולא קשה להבין מה המקור של זה. זה מגיע מאותו מקור שממנו, בלי שום סיבה אמתית, שר הביטחון והרמטכ"ל שלו, שלא לדבר על ראש אגף משאבי אנוש, החליטו שאחוזון של משתמטים ראוי למספר גדול של כותרות. זה קמפיין לשיפור תדמיתו של צה"ל, על מנת שאנשים יתרעמו על הפרופסור בעל הפה המזוהם שהעז לגדף את האלוף משנה הנעלה והנערץ ולובש המדים, על מנת לשדר לציבור שצה"ל עומד מאחורי מפקדיו (אלא אם הם מילואימניקים כמה קילומטרים בתוך לבנון ובדיוק הלכה הפלזמה) והדרג המדיני – מאחורי הצבא (אלא אם יש ועדת בדיקה שעלולה לחסל קריירה פוליטית של ראש ממשלה כושל).

ובשביל הלוקשים האלה מערכת הביטחון מסכנת עקרונות קריטיים כמו חופש הביטוי, שופכת שמן למדורת הקיפוח המדומה של המתנחלים ומסכנת את כולנו. אני לא אוהב, בלשון המעטה, את מה שיש לוייס להגיד, אבל אהיה מוכן למסור את נפשי על זכותו לומר זאת – נשמע מוכר? זו דמוקרטיה.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה. 

פרס חוסר הטאקט והגזענות מגיע לynet. כך, הביטו בכותרת של הכתבה הבאה. המילה "ערבי" נספרה שש פעמים בכתבה. מעניין, כי לא ראיתי באף כתבה אחרת העוסקת בפשיעה ש"יהודי" עשה משהו. לא, זה תמיד "חשוד" או תיאור תפקיד. מה הקורא אמור ללמוד מזה? אפשר היה להתחמק בקלות מהמהמורה הזו, אבל בynet החליטו שערבי זה מאפיין שרלוונטי למשהו. וזה עוד לא הכול. ההפניה מהעמ' הראשי למאמר הזה היא . מתברר, למי שנכנס פנימה, שחוקר במרכז הבין תחומי טוען שהתנועה האסלאמית באוניברסיטה משתפים פעולה עם קרן שהחוקר הזה חושב שעשויה להיות קשורה לחמאס. אחריות? 0. גם הכתבה עצמה לא מנסה לשמור אפילו על מראית עין של אובייקטיביות. החוקר מקבל את זכות המילה הראשונה והאחרונה, ובעצם במה מלאה לגמרי. ואנחנו כל כך אדישים, שבטח אף אחד לא שם לב.

וזה היה שווה לי פוסט.

ומלבד זאת, יש עדיין משטר צבאי בבורמה